משרדנו: רחוב ברגמן 2 א׳, פארק המדע, רחובות | טלפון. 08-8598631 | פקס. 08-8599638 | מייל. itsik@i-lawyer.co.il

פניה לעורכי דין

נושא

שם מלא *

טלפון *

דוא"ל *

הודעה *

 

בית משפט השלום בפתח תקווה

ת"א 48173-11-13 פלוני נ' מדינת ישראל ואח'

תיק חיצוני: תיק עזר לשופט (ישן עם מס' חדש)

בפני כב' השופטת עדנה יוסף-קוזין

תובע
פלוני

נגד

נתבעות
1.מדינת ישראל
2.ענבל חברה לביטוח בע"מ
3.מועצה מקומית ירכא
4. אחוה בית ספר אזורי מקיף לדרוזים בגליל בע"מ

ב"כ התובע – עו"ד דרור וידוצ'ינסקי, עו"ד שמעון שוסטר
ב"כ נתבעות 1-2- עו"ד רפאל ר. גלס
ב"כ נתבעת 3 – עלי עאדל

 

פסק דין

א. פתח דבר

1. עניינה של התביעה, פיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התובע, חדר פלוני, יליד 27.03.88, אשר במועד הרלבנטי לתאונה היה קטין בן 17, תלמיד כיתה י"ב בבית ספר תיכון מקיף אחוה בכפר ירכא, נפצע ביום 21.12.05, בחצר בית הספר, כתוצאה מהתפוצצות חזיז אשר פגע בכף ידו השמאלית.

ב. כתבי הטענות

2. בכתב התביעה המתוקן נטען כי התובע, אשר היה, במועד הרלבנטי לתביעה, תלמיד בית ספר תיכון מקיף אחוה בכפר ירכא, נפגע ביום 21.12.05, בחצר בית הספר, עת נזרק לעברו חזיז. החזיז התפוצץ בכף ידו השמאלית של התובע וגרם לו לפציעה קשה. (סעיפים 1 ו- 7 לכתב התביעה המתוקן).

3. התובע הגיש את תביעתו כנגד משרד החינוך וענבל חברה לביטוח בע"מ (נתבעות 1 ו-2), כנגד המועצה המקומית ירכא, אשר בתחומיה מצוי בית הספר (נתבעת 3), וכנגד העמותה לקידום החינוך בקרב הדרוזים, אשר ניהלה את בית הספר (נתבעת 4). בהחלטה מיום 19.11.13 תוקן כתב התביעה באופן ששמה של נתבעת 4 תוקן ל"אחוה בית ספר אזורי מקיף לדרוזים בגליל בע"מ".

4. נתבעות 1 ו-2 טענו בכתב הגנתן, בין שאר טענות, כדלקמן:
א. נתבעות 1 ו-2 אינן אחראיות לתאונה. התובע נפגע באצבעות ידיו עת שהתכוון להשליך חזיז שאותו הביא מביתו וזה התפוצץ לו בידו. נטען כי התובע נהג להביא, עובר לאירוע, חזיזים מביתו ולפוצץ אותם בחצר בית הספר. כן נטען כי התובע הוזהר בעבר על ידי מנהל בית הספר וכי המשטרה התערבה בנושא.
ב. בתקופה הרלבנטית לאירוע, בית הספר היה באחריות ובניהול העמותה לקידום החינוך בקרב הדרוזים, היא נתבעת 4.
ג. משרד החינוך ביצע פקוח פדגוגי בלבד על בית הספר.

5. מועצה מקומית ירכא טענה בכתב הגנתה, בין שאר טענות, כדלקמן:
א. בית הספר מקיף אחווה נמצא בתחומיה של המועצה המקומית.
ב. על נתבעת 3 לא מוטלת כל אחריות, שכן האירוע המוכחש אירע בבית ספר השייך לנתבעת 4, שהינה עמותה עצמאית וישות משפטית נפרדת מנתבעת 3, והיא אשר מנהלת, מטפלת ומתחזקת את בית הספר. מלבד בניין בית הספר, אין לנתבעת 3 כל קשר לבית הספר בשום צורה שהיא. (סעיף 4 לכתב ההגנה).
ג. נתבעת 3 הינה הבעלים של מקרקעי בית הספר בלבד ואינה הנושאת בניהול ו/או החזקת בית הספר. (סעיף 12 לכתב ההגנה).
ד. נתבעת 4 היא האחראית על תלמידי בית הספר, שלומם, ביטחונם, לרבות בתחום הפדגוגי ולרבות שכר עובדיה ומוריה. (סעיף 13 לכתב ההגנה).

6. נתבעות 1 ו-2 הגישו הודעה לצד שלישי כנגד נתבעות 3 ו-4. בהודעה לצד שלישי טענו נתבעות 1 ו-2, כי מבלי לגרוע מטענותיהן בכתב ההגנה, האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחן של נתבעות 3 ו-4 ולכן, הינן זכאיות מאת נתבעות 3 ו-4 לשיפוי בגין כל סכום בו תחויבנה כלפי התובע, אם תחויבנה.

7. בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי, טענה נתבעת 3 כי בית הספר הוא בניהול ופיקוח עצמאי של נתבעת 4. כן טענה כי לא הייתה אחראית על בית הספר ועל החצר בפרט וכי אלה היו באחריות נתבעת 4 וצוות עובדיה. (סעיפים 6 ו-8 לכתב ההגנה).

ג. נתבעת 4

8. כנגד נתבעת 4 המקורית, העמותה לקידום החינוך בקרב הדרוזים, ניתן ביום 18.05.13 פסק דין בהיעדר כתב הגנה. בהחלטה נוספת מיום 19.11.13, שמה של נתבעת 4 בכתב התביעה ובפסק הדין תוקן ל"אחוה בית ספר אזורי מקיף לדרוזים בגליל בע"מ" (ח.פ. 51-062369-7). באותה החלטה, בקשת נתבעת 4 לביטול פסק הדין נדחתה.

9. נתבעת 4 הגישה ערעור על ההחלטה מיום 19.11.13 (ע"א 49697-12-13) [פורסם בנבו]. במסגרת הליך הערעור, נעשה בין התובע לבין נתבעת 4 הסכם פשרה, אשר ביום 20.07.14 ניתן לו תוקף של פסק דין.

ד. נסיבות התאונה

ד(1) ראיות

10. כאמור לעיל, התובע נפגע בזמן ששהה בחצר בית הספר כתוצאה מפיצוץ של חזיז. הצדדים חלוקים ביחס לנסיבות התאונה. לטענת התובע, שעה ששהה בחצר בית הספר, נזרק לעברו חזיז. החזיז פגע בו, התפוצץ, וכתוצאה מכך הוא נפצע בגופו. לטענת נתבעות 1 ו-3 (להלן: "הנתבעות"), התובע נפגע מחזיז שהוא עצמו הביא עמו לבית הספר. לטענתן, בבואו של התובע להצית את החזיז ולהפעילו, החזיז התפוצץ בידו.

11. ביחס לנסיבות התאונה העידו התובע ושני עדי ראייה, חבריו של התובע, רביע זיאן ועמיר רמאל. השלושה גם נחקרו על ידי משטרת ישראל ומסרו הודעות.

התובע

12. לדברי התובע, בתצהירו מיום 23.06.08, ביום התאונה היה לו בבית הספר מבחן. לאחר שסיים את המבחן, יצא ממבנה בית הספר לחצר בית הספר יחד עם חברו, רביע. בשעה 09:00 לערך, כאשר השניים היו בחצר בית הספר ובעודם ממתינים לחבר נוסף, עמיר, שיצטרף אליהם, נזרק לפתע לעבר התובע חזיז. התובע לא ראה מי זרק את החזיז. לדברי התובע, באותה עת היו תלמידים רבים בחצר בית הספר ונשמעו קולות זיקוקים. לדברי התובע, החזיז פגע בבטנו ונדבק למעיל ניילון שלבש. הוא תפס את החזיז בידו משום שחשב שנזרקה לעברו אבן. החזיז התפוצץ בבטנו ובכף ידו השמאלית. (סעיפים 2-3 ו-5).

13. בחקירת המשטרה, התובע מסר הודעה מיום 03.01.06. בהודעתו אמר כי בסמוך לשעה 09:00 סיים מבחן וירד לחצר בית הספר. בדרך שמע קולות זיקוקים. כאשר הגיע לאמצע החצר, נזרק לעברו נפץ אשר התפוצץ על בטנו. לדבריו בהודעתו: "בהתחלה לא קלטתי שמדובר בחזיז, חשבתי אבן, ולכן כשפגע לי בבטן אני תפסתי אותו בידי ואז התפוצץ לי בבטן וביד". (ש' 14-15). התובע מסר עוד כי יחד איתו היה חברו, רביע. לדבריו בהודעתו, הוא לא ראה מי זרק את החזיז.

רביע זיאן

14. רביע היה גם הוא במועד האירוע תלמיד כתה י"ב. לדבריו, ביום התאונה הוא הגיע לבית הספר לצורך מבחן. בתצהירו מסר:

"לאחר שסיימתי את המבחן יצאתי עם חדר לחצר בית הספר בה היו תלמידים שזרקו חזיזים. כאשר היינו בחצר בית הספר ובעודנו ממתינים לחבר נוסף בשם עמיר רמאל ראיתי לפתע, חזיז עף לכיוון חדר ופוגע בבטן שלו. חדר שם את היד על הבטן שלו ואז הוא התפוצץ לו ביד". (סעיף 3).

לדברי רביע, גם הוא לא ראה מי זרק את החזיז.

15. רביע מסר בחקירת המשטרה שתי הודעות. בהודעתו מיום התאונה מסר כי שעה שהוא והתובע היו בחצר בית הספר, לפתע ראה זיקוק מואר דלוק, הזיקוק פגע בבטן של התובע, התובע החזיק אותו ביד והזיקוק התפוצץ. עוד מסר כי בחצר בית הספר היו ילדים שזרקו נפצים. בהודעה מיום 03.01.06 מסר כי הוא והתובע סיימו את הבחינה וחיכו לחבר שלהם בחצר בית הספר. בחצר היו תלמידים אשר זרקו חזיזים ונפצים. לדברי רביע, הוא עמד ליד התובע במרחק כמטר ופתאום הוא ראה את התובע צועק מכאבים ושם את היד שלו על הבטן. לדבריו, שמע פיצוץ באוויר והתובע נפצע מאותו פיצוץ. עוד מסר כי לא ראה מי זרק את החזיז אך היו תלמידים רבים שהשתמשו וזרקו חזיזים.

עמיר רמאל

16. לדברי עמיר, בתצהירו, ביום 21.12.05, שעה 9:00 לערך, הוא אכל ארוחת בוקר בקיוסק בבית הספר. לאחר שסיים לאכול, הלך לכיוון מבנה בית הספר וראה את התובע ואת רביע. רביע קרא לו להצטרף אליהם ועמיר הלך לכיוונם. לדבריו בתצהירו:

"בעודי הולך לכיוון שלהם, ראיתי זרקו חזיז באוויר לכיוון חדר. ראיתי שהחזיז עף לכיוון הבטן של חדר ואז חדר שם את היד על הבטן שהוא מופתע והחזיז התפוצץ לו ביד ופצע את אצבעותיו".

לדברי עמיר בתצהירו, באותו יום היו בחצר בית הספר תלמידים רבים וחזיזים נזרקו בחצר בית הספר כל הזמן וגם לפני שהתובע נפגע. (סעיפים 3 ו- 7).

17. בהודעתו במשטרה מיום 03.01.16, מסר עמיר כי בזמן התאונה עמד בחצר בית הספר במרחק של 3-4 מטרים. הוא סיים לאכול, הלך ברחבה ואז רביע קרא לו לבוא אליו. רביע עמד עם התובע ועמיר הלך לכיוונם. בזמן הזה נזרקו חזיזים רבים בחצר בית הספר. בזמן שהתקרב, לתובע ולרביע, ראה זריקת חזיז לכיוון הבטן של התובע. התובע הופתע, שם ידו על בטנו ובדיוק באותה שנייה החזיז התפוצץ בידו של התובע.

18. בחקירתו הנגדית אמר עמיר כי התובע היה בחצר בית הספר, קרוב ליציאה מבית הספר. לדבריו, הוא אינו יודע מי השליך את החזיז. (פרוט' עמ' 30 ש' 15-16. פרוט' עמ' 31 ש' 2-23). עוד מסר:

"ת. ראיתי שחזיז עף לכוון חאדר אני לא יודע מאיפה הוא עף. ראיתי שעף לכוון חאדר באוויר וגם פגע לו בתוך הבטן הוא שם את היד וזה התפוצץ לו
ש.ת אני לא יודע מאיפה זה עף.
ש. זה עף ישר היה גבוה וירד למטה בצורה של קשת
ת בצורה של קשת. חצי קשת.

ש. אני מפנה לסעיף 3 לתצהירך אתה אומר ראיתי שזרקו חזיז באויר איך אתה לא יודע מאיפה זה בא מי זרקו
ת. זה לא עף לבד בטח מישהו זרק אותו ראיתי אותו עף לא ראיתי מי זרק.
ש. שאלתי אותך איך זה מגיע אמרת או שזרקו או שזה עף
ת. או שזרקו או שזה עף, הכוונה שלי שזה לא יוצא לבד, מישהו העיף אותו לכיוון חאדר". (פרוט' עמ' 30 ש' 10-14, 19-23).

ד(2) דיון

19. על פי עדות התובע וכן עדויות חבריו, רביע ועמיר, ביום התאונה, התובע הגיע לבית הספר לצורך מבחן. לאחר שהתובע סיים את המבחן, המתין לחברו רביע שעשה גם הוא את המבחן. לאחר שרביע סיים את המבחן, הצטרף לתובע והשניים יצאו ממבנה בית הספר לחצר בית הספר. באותה שעה בחצר בית הספר הושלכו חזיזים על ידי תלמידים. בזמן שהתובע ורביע המתינו לחברם עמיר, אשר היה באותו הזמן בקיוסק של בית הספר, שיצטרף אליהם, לפתע הושלך חזיז לעבר התובע. החזיז פגע בגופו של התובע באזור בטנו והתפוצץ. התובע וחבריו לא ראו ולא ידעו מי היה התלמיד אשר השליך את אותו חזיז שפגע בתובע.

20. התובע מסר בחקירתו הנגדית כי בזמן ששהה בחצר בית הספר, תלמידים השליכו חזיזים. ר' פרוט' עמ' 22 ש' 12: "הלכתי בחצר וחזיזים עפו מכל כוון". וכן פרוט' עמ' 21 ש' 11: "כולם זרקו אחד על השני". התובע אמר עוד כי בדרך כלל התלמידים עלו על הגג ומשם זרקו את החזיזים על תלמידים אחרים בחצר בית הספר. (פרוט' עמ' 17 ש' 22, 27, 30-31. עמ' 21 ש' 11).

21. רביע מסר בתצהירו כי לאחר שסיים את המבחן יצא עם התובע לחצר בית הספר ושם היו תלמידים שזרקו חזיזים. (סעיף 3 לתצהיר). גם בהודעתו למשטרה מסר רביע כי שעה שהוא והתובע המתינו בחצר, היו בה תלמידים רבים אשר זרקו חזיזים ונפצים. בחקירתו הנגדית אמר:

"בזמן הזה היו הרבה אנשים שכל הזמן מפריעים בבית הספר, עושים מלחמות בבית ספר, היו שם כמה שזורקים אחד על השני זיקוקים כמו מלחמה". (פרוט' עמ' 51 ש' 13-14).

לדברי רביע, הועפו חזיזים רבים. (ר' פרוט' עמ' 52 ש' 3-6). לדבריו, גם לאחר שהתובע נפצע והוזמן אמבולנס לפנותו, תלמידים המשיכו להשליך חזיזים. (פרוט' עמ' 53 ש' 19-20). לדבריו, כך הדברים בכל שנה בחג הקרבן (עיד אל אדחא).

22. עמיר מסר בתצהירו: "ביום התאונה זרקו חזיזים בחצר בית הספר עוד לפני התאונה". וכן: "ביום התאונה בחצר בית הספר היו הרבה תלמידים והיו חזיזים שנזרקו כל הזמן". (סעיפים 3 ו- 7). בהודעתו במשטרה מסר עמיר כי בזמן ששהה בחצר בית הספר ועוד לפני שהלך לקראת התובע ורביע, נזרקו חזיזים רבים בחצר בית הספר. ר' גם בחקירתו הנגדית:

"ש. היו הרבה חזיזים
ת. כן.
ש. אף תלמיד לא נפגע מהחזיזים האלה חוץ מחאדר
ת. אני חושב שאף אחד לא נפגע חוץ מחאדר.
ש. כי את החזיזים זורקים לגובה לא אחד על השני
ת. לכל הכיוונים זורקים גם לכיוון המגרש.
ש. אתה מתכוון לרצפה
ת. לרצפה, לחצר, למגרש.
ש. זרקו את זה לפני שזרקו על חאדר
ת. גם לפני גם אחרי, כל הזמן זורקים". (פרוט' עמ' 32 ש' 20-29. ר' גם בעמ' 37 ש' 10-11).

23. אבי התובע, מר אלמוני, העיד כי בהגיעו לבית הספר, לאחר שהודע לו על פציעת בנו, התובע, ראה כי ילדים זורקים חזיזים בבית הספר. כך אמר בעדותו:

"אני ראיתי וידוע לי מה שקורה שם, באותו יום שהבן שלי נפצע ראיתי עוד ילדים מעיפים חזיזים אחרי הפציעה. המשטרה נמצאת והילדים מעיפים, שאני ירדתי לבן שלי אני ראיתי בעצמי שהילדים ממשיכים להעיף חזיזים אפילו שהאמבולנס הגיע הם המשיכו להעיף חזיזים". (פרוט' עמ' 43 ש' 1-3. ר' גם פרוט' עמ' 43 ש' 28-30).

24. התאונה אירעה לפני חג הקורבן. לדברי התובע בתצהירו, בכל שנה בתקופה שלפני החג, במשך מספר שבועות, התפרעו נערים בבית הספר והשליכו חזיזים. עוד לדבריו, למרות שהאחראים בבית הספר, המורים ומנהל בית הספר, ידעו על המצב הקיים בבית הספר, מצב בו נערים מתפרעים ומשליכים חזיזים בין כותלי בית הספר, לרבות ביום התאונה, לא הודיעו לתלמידים ובכללם התובע, על ביצוע המבחן במקום חליפי לבית הספר ולא ביטלו את המבחן. לדבריו, האחראים בבית הספר לא הדריכו את התלמידים מה לעשות כשיש התפרעות עם חזיזים בבית הספר וזאת למרות שלפחות מספר שבועות לפני התאונה, הושלכו חזיזים בבית הספר. עוד לדבריו, בעת שאירעה התאונה, לא היה פיקוח ולא הייתה השגחה נאותה של המורים על המתרחש בין כותלי בית הספר, לרבות ברחבת בית הספר. (סעיפים 8-11). רביע ועמיר תמכו בתצהיריהם בדברי התובע. (סעיפים 8-12 לתצהיר רביע. סעיף 8 לתצהיר עמיר).

25. הנתבעות טענו כי היה זה התובע אשר הביא עמו את החזיז, שיחק בו והחזיז התפוצץ בידיו. בתצהירו, התובע שלל את הטענה. לדבריו, בכל שנות לימודיו בתיכון ירכא, לא הסתובב כשברשותו חזיז והוא לא היה חשוד בזריקת חזיזים. (סעיף 6). בהודעתו, במסגרת חקירת המשטרה, מסר כי לא זרק חזיז ולא השתמש בנפצים. גם בחקירתו הנגדית, התובע שלל את הטענה, לפיה, מדובר בחזיז שלו שאותו הוא עצמו הדליק או ניסה להדליק. (פרוט' עמ' 19 ש' 11-13).

26. רביע נשאל בחקירתו במשטרה אם התובע שיחק בחזיז או נפץ ונפגע כתוצאה מכך והשיב: "מה פתאום, אני והוא עמדנו אחד ליד השני והידיים שלנו היו בכיסים ופתאום חדר צעק שנפגע בידו ואני לא ראיתי מצב כזה שחדר בעצמו החזיק או השתמש בחומר נפץ". (ש' 16-18). לדברי רביע, בהודעתו, מישהו זרק נפץ או חזיז לעבר התובע ולעברו.

27. גם עמיר נשאל בחקירתו במשטרה אם התובע שיחק בחזיז והוא השיב כדלקמן:

"ש. האם אתה בטוח כי נזרק חזיז לעבר חדר או שחדר בעצמו שיחק עם חזיז וזה התפוצץ בידו?
ת. אני בטוח במאה אחוז כי נזרק חזיז לעבר הבטן של חדר, אני עמדתי לידו ואני ראיתי שהחזיז נזרק באויר ופגע בבטן של חדר שהיה ממש מופתע ועשה תנועה בידו לכיוון הבטן וכך הוא נפצע בידו ולא היה מצב בו חדר בעצמו שיחק בחזיז כי אנחנו היינו לידו והוא עמד עם הידיים בכיסים כך שלא היה מצב שהוא בעצמו שיחק או השתמש בחזיז".

28. בטענתה, לפיה, התובע הביא עמו את החזיז, שיחק בו והחזיז התפוצץ בידיו, נתבעת 1 הסתמכה על תצהירו של חוקר מטעמה, מר ניסים דנה. החוקר טען בתצהירו כי מהחקירה שערך, עלה כי התובע נפגע באצבעות כף ידו בעת שהתכוון להשליך חזיז אותו הביא מהבית וזה התפוצץ לו בידו. לדבריו, גם עובר לתאונה התובע נהג להביא חזיזים מביתו ולפוצץ אותם בחצר בית הספר. (סעיפים 6-7 לתצהיר).

29. מר דנה נחקר ביחס למקור ידיעתו אודות הצהרותיו הנ"ל. בתשובותיו, בתחילה אמר כי האמור בתצהירו נודע לו מדברי תלמידי בית הספר שאותם חקר. לדבריו, בחקירתו הנגדית, חלק מהתלמידים אמרו לו שהיה זה התובע אשר זרק את החזיז וחלק מהתלמידים אמרו לו שהחזיז נזרק על התובע. (פרוט' עמ' 76 ש' 19-20). בהמשך אמר כי היה זה מנהל בית הספר אשר מסר לו כי החזיז נזרק על התובע וכי גם מהתלמידים הוא שמע כי החזיז נזרק על התובע. לאור הסתירות שבדבריו, מר דנה ביקש לנסות להיזכר בעובדות משום שחלפו 8 שנים מאז חקירתו. לאחר מכן אמר: "סברי [מנהל בית הספר] אמר לי שהחזיז נזרק אל התובע, זה מה שאמר לי סברי. מה שהבנתי מהילדים שהוא הביא את החזיז מהבית וזרק, לכן אצלי היו שתי אפשרויות שזה קרה ולא ידעתי מה נכון. ולא התמקדתי בשמות של מי שאמר לי את הדברים האלה". (פרוט' עמ' 78 ש' 7-9).

30. מר דנה הסתמך על עדויות שמועה, דברים אשר נמסרו לו על ידי מנהל בית הספר ותלמידים. מר דנה לא תעד את שמות התלמידים אותם חקר. לבית המשפט גם לא הוגשו הקלטות של אותן שיחות כך שלא הוצג כל תימוכין לעדויות השמיעה הנ"ל. מר דנה לא ידע את שמות התלמידים שעל דבריהם הסתמך. בהגינותו אמר כי לא זכר מי אמר לו את הדברים לאור חלוף הזמן. בדבריו, כאמור לעיל, נמצאו סתירות ואי דיוקים. בנוסף לאמור, מר דנה הודה בחקירתו כי מהגורמים שאיתם שוחח, נמסרה לו גם גרסה אשר תומכת בגרסת התובע, לפיה, החזיז נזרק עליו. לאור האמור, לא ניתן לתת כל משקל להצהרותיו של מר דנה בסעיפים 7-8 לתצהירו והן חסרות ערך.

31. לטענת הנתבעות, גרסת התובע, לפיה, הוא שלח ידו לעבר החזיז על מנת לתפוס אותו, מוכיחה כי התובע הוא שהפעיל את החזיז. אינני מקבלת את הטענה. התובע מסר בתצהירו כי הוא תפס את החזיז בידו משום שהוא חשב שנזרקה לעברו אבן. (סעיף 2). בהודעתו למשטרה אמר: "בהתחלה לא קלטתי שמדובר בחזיז, חשבתי אבן, ולכן כשפגע לי בבטן אני תפסתי אותו בידי ואז התפוצץ לי בבטן וביד". (ש' 14-15). גם בחקירתו הנגדית הסביר כי בתחילה חשב שהחזיז הוא אבן אשר נזרקת לעברו. לדבריו, הוא ניסה להרחיק את החזיז מגופו ללא הצלחה והחזיז התפוצץ. (פרוט' עמ' 18 ש' 18-19. עמ' 19 ש' 14-15. עמ' 21 ש' 9). בדבריו הנ"ל, התובע מסר הסבר מספק לתנועת ידו לעבר החזיז, לפיו, הוא שלח את ידו אל עבר החזיז בניסיון להרחיקו מגופו.

32. גרסת התובע לנסיבות התאונה הוכחה, אפוא, כנדרש בעדותו וכן בעדויותיהם של חבריו, רביע ועמיר. התאונה ארעה שעה שהתובע שהה בחצר בית הספר עם חברו רביע לאחר שסיימו מבחן. באותה עת תלמידים הדליקו חזיזים והשליכו אותם בחצר בית הספר. אחד החזיזים הועף, כשהוא דולק, לעבר התובע. החזיז פגע בתובע בגופו והתפוצץ. לאור העדויות כאמור לעיל בסעיפים 20-23, לפיהן, תלמידים רבים הדליקו וזרקו חזיזים בשטח בית הספר, גם לפני שהתובע נפגע וגם לאחר מכן, ניתן לקבוע כי החזיז אשר פגע בתובע הושלך על ידי אחד מתלמידי בית הספר. הנתבעות לא הציגו כל ראיה אשר היה בה כדי לסתור את עדויות התובע וחבריו או כדי לפגום במהימנותם. טענת הנתבעות, לפיה, התובע נפגע תוך התעסקות או משחק בחזיז שהיה ברשותו נשללה, כאמור לעיל על ידי התובע ועדיו והנתבעות לא הביאו כל ראיה אשר יש בה כדי להוכיח טענה זו.

ה. האחריות

ה(1) משרד החינוך

33. לטענת נתבעת 1 בסיכומיה, משרד החינוך ביצע פיקוח פדגוגי בלבד על בית הספר. לטענתה, הקשר היחיד בין משרד החינוך לבית הספר הוא הפיקוח הפדגוגי, אשר כולל מתן תכנית לימודים ופיקוח על בחינות הבגרות ותכנית הלימוד בבית הספר.

34. כמפורט להלן, אחריות משרד החינוך אינה מתמצית בפיקוח הפדגוגי ורובצת עליו אחריות גם בתחום הבטיחות. בחוזר המנכ"ל, שעניינו ניהול הבטיחות במערכת החינוך, אשר היה בתוקף במועד הרלבנטי לתאונה נשוא התביעה, (מוצג ת/2), נאמר במבוא:

"משרד החינוך הוא משרד ממלכתי האחראי על מערכת החינוך במדינת ישראל. אחריותו של המשרד בתחומי הבטיחות והגיהות מתבטאת –
* בפרסום דרישות בטיחות מחייבות בדרך של הנחיות, נהלים ותקנים בחוזרי המנכ"ל;
* בקיום פיקוח ובקרה על יישומן ועל ביצוען בפועל של הדרישות המחייבות באמצעות ביקורות מדגמיות מעת לעת בזמן ובמקום שהמשרד קובע, ביקורות המתבצעות על ידי מדריכי בטיחות;
* בהכשרה של בעלי תפקידים בתחומי הבטיחות והגיהות".
(חוזר מנכ"ל תשס"ב ב/6, י"ט שבט תשס"ב, 1 בפברואר 2002).

35. מטעם משרד החינוך הוגש תצהיר מר זידאן אבו זידאן. נכון למועד תצהירו, מר אבו זידאן שימש כמפקח במשרד החינוך על בתי הספר השייכים למגזר הדרוזי באזור הצפון. במועד האירוע נשוא התביעה, מר אבו זידאן לא שימש בתפקידו הנ"ל. לדברי מר אבו זידאן, בתצהירו, בהוראת משרד החינוך, מנהל בית הספר נקט בכל האמצעים מבעוד מועד, כולל פניה למשטרה, על מנת למגר את התופעה של זריקת חזיזים בשטח בית הספר. (סעיף 8).

36. בסיכומיה, טענה נתבעת 1 כי הנהלת בית הספר עשתה את המוטל עליה בכך שפנתה למשטרת ישראל.

37. מהעדויות עולה כי השלכת חזיזים בבית הספר אחוה, בתקופת חג הקרבן, הייתה תופעה מוכרת ואף שכיחה. תלמידים נהגו להגיע לבית הספר כאשר ברשותם חזיזים. אין מדובר באירוע חד פעמי או פתאומי של השלכת חזיז שלא ניתן היה לצפותו כי אם באירוע שכיח. (ר' לעיל סעיף 24). מר אבו זידאן עצמו כינה בתצהירו את זריקת החזיזים בשטח בית הספר אחוה במילה "תופעה", דבר המלמד כי מדובר בהתנהגות אשר הייתה מוכרת וידועה, אשר חזרה ונשנתה בפועל בשטח בית הספר. מודעות משרד החינוך ובית הספר לחומרת המצב הגיעה עד כדי כך שמשרד החינוך הורה למנהל בית הספר, כך על פי תצהירו של מר אבו זידאן, לנקוט בכל האמצעים למיגור התופעה לרבות פניה למשטרה. הנהלת בית הספר פנתה למשטרה ובשער בית הספר הוצבו שוטרים על מנת לבדוק בכליהם של התלמידים למניעת הכנסת חזיזים לבית הספר. זריקת החזיזים בשטח בית הספר הייתה ידועה, אפוא, הן להנהלת בית הספר והן לגורמים האחראים מטעם משרד החינוך.

38. על פי העדויות, השוטרים עמדו בשער בית הספר לפרק זמן מוגבל, בשעת כניסת התלמידים לבית הספר בבוקר. לאחר מכן השוטרים עזבו את המקום. יתכן שבמסגרת הבדיקות שערכו, השוטרים הצליחו למנוע הכנסת חלק מהחזיזים לבית הספר אך בפועל, לאור העדויות, לפיהן, חזיזים רבים הושלכו באותו היום בבית הספר, התלמידים הכניסו לשטח בית הספר חזיזים רבים כך שפעילות השוטרים לא מנעה את הכנסת החזיזים לשטח בית הספר. (לעניין זה ר' עדות התובע, לפיה, התלמידים הבריחו חזיזים באמצעות תלמידות ואלה לא נבדקו על ידי השוטרים. (פרוט' עמ' 26 ש' 2-3)).

39. כאמור בחוזר המנכ"ל, על המוסד הלימודי מוטלת חובה לערוך דו"ח תאונה. כמו כן, כמפורט להלן בסעיף 47, על בעלי הסמכויות מטעם משרד החינוך לטפל בבחינת מפגעים וליקויים מדוחות תאונה ולערוך וועדות בדיקה. מר אבו זידאן גם העיד כי על פי חוזר המנכ"ל, יש חובה לערוך דו"ח לכל תאונה המתרחשת בבית הספר. (פרוט' עמ' 63 ש' 32-עמ' 64 ש' 1). לגבי התאונה נשוא התביעה אמר מר אבו זידאן כי הוא אינו יודע אם נערך דו"ח תאונה ובמילותיו: "אין לי מושג, לא הייתי שם, לא יודע". (פרוט' עמ' 64 ש' 2-3). לבית המשפט לא הוצג דו"ח תאונה. לדברי מר אבו זידאן, בטענתו, לפיה, המנהל נקט בכל האמצעים הדרושים על מנת להפחית את התופעה, הוא הסתמך על מכתב מנהל בית הספר. (פרוט' עמ' 62 ש' 21-22, 25-26). מר אבו זידאן נשאל אודות מכתב מנהל בית הספר אשר היה בפניו, לטענתו, והוא השיב:

"ש. המכתב הוא מכתב שנכתב בעקבות האירוע
ת. לא יודע.
ש. זה מכתב שנכתב לפני האירוע או אחרי האירוע
ת. צריך לבדוק את המכתב". (פרוט' עמ' 62 ש' 27-30).

וכן:

"יש מכתב של מנהל בית הספר אני מתאר לעצמי שזה בעקבות האירוע". (פרוט' עמ' 63 ש' 1-2).

תשובות העד תמוהות. הלא לדבריו בעת עריכת תצהירו ובהצהרתו בסעיף 8 לתצהירו, לפיה, "בהוראת משרד החינוך, מנהל בית הספר נקט בכל האמצעים מבעוד מועד, כולל פניה למשטרה, על מנת למגר את התופעה של זריקת חזיזים בשטח בית הספר", הוא הסתמך על האמור במכתב אשר נערך על ידי מנהל בית הספר. הכיצד זה שהוא אינו יודע להשיב אם מדובר במכתב אשר נערך בעקבות התאונה נשוא התביעה או קודם לה? בהמשך חקירתו אמר מר אבו זידאן כי הוא אינו יודע אם מנהל בית הספר כתב את המכתב. כמו כן, הוא לא ידע לומר אם המכתב היה בפניו בעת עריכת תצהירו. (פרוט' עמ' 66 ש' 5-עמ' 67 ש' 7).

40. ב"כ נתבעת 1 ביקש להגיש את מכתב מנהל בית הספר, אשר היה, לטענתו, ממועד התאונה. בקשתו נדחתה שכן מר אבו זידאן אמר שהוא אינו יודע אם מדובר במכתב אשר נכתב על ידי מנהל בית הספר והוא גם לא זכר אם הוא קיבל את המכתב. בנוסף לאמור, ב"כ התובע טען כי המכתב לא היה חתום ומר אבו זידאן לא הכחיש טענה זו. ככל שהיה ברצון נתבעת 1 להסתמך על המכתב הנטען של מנהל בית הספר, אם על מנת להוכיח כי ננקטו על ידו הצעדים הנדרשים למניעת הכנסת חזיזים לשטח בית הספר ואם על מנת להוכיח כי התאונה תועדה, מלכתחילה היה עליה לזמן לעדות את עורכו, הוא מנהל בית הספר. נתבעת 1 נמנעה מכך. זאת הגם שמדובר בעדות מרכזית ומהותית.

41. על בית הספר, משרד החינוך והרשות המקומית מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי תלמידי בתי הספר. במסגרת חובתם, עליהם לדאוג לכך שמבנה ומתקני בית הספר יהיו בטוחים לתלמידים הבאים בשערי בית הספר. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו. (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 127).

42. הסכנה הנובעת מהשלכת חזיז בוער בחצר בית הספר היא סכנה שניתן וצריך לצפותה והיא עלולה לגרום לפגיעה גופנית בתלמידים. במקרה דנן, הסכנה נצפתה בפועל על ידי הנתבעות. הנהלת בית הספר ומשרד החינוך היו מודעים כי בתחום בית הספר הושלכו חזיזים וכי השלכת החזיזים עלולה להביא לפגיעה בגוף. לכן, הנתבעות חבות חובת זהירות קונקרטית לתובע. חובה זו, כפי שנפסק, עניינה נקיטה של אמצעי זהירות סבירים.

43. במועד הרלבנטי לתאונה, מטעם משרד החינוך היה מפקח ממונה על בית הספר אחוה. נתבעת 1 לא הגישה לבית המשפט תצהיר של מפקח זה אלא את תצהירו של מר אבו זידאן, אשר מסר בעדותו כי במועד הרלבנטי לתאונה, הוא לא היה המפקח של בית הספר ובמילותיו: "…בעת קרות המקרה הזה לא הייתי המפקח של בית הספר, אין לי מושג מה קרה שם ובכלל לא הייתי שם". (פרוט' עמ' 59 ש' 27-28). מעדותו של מר אבו זידאן עולה כי הוא שימש כמפקח מטעם משרד החינוך על בתי הספר השייכים למגזר הדרוזי באזור הצפון, ובכלל זה במועצה מקומית ירכא, בשנים 1999-2004 ולאחר מכן בשנים 2007-2010. (פרוט' עמ' 59 ש' 29-עמ' 60 ש' 13). מר אבו זידאן נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא הובא לעדות מי שכיהן כמפקח במועד הרלבנטי והוא השיב כדלקמן:

"ש. אתה באת מטעם משרד החינוך למה לא הבאתם את האיש של כפר ירכא שהוא יבוא לעדות
ת. אני נשבע לך שביקשתי מהם, אמרתי להם אני לא הייתי בעת קרות המקרה, ואני היום לא המפקח על ירכא, למה אתם צריכים להביא אותי, אתה חושב שטוב לי לבוא מהצפון עד לכאן? יכול להיות שבעת הגשת התביעה אני הייתי המפקח". (פרוט' עמ' 60 ש' 19-22).

44. למר אבו זידאן לא הייתה כל ידיעה אישית אודות התאונה, לדבריו, לא שוחח עם המפקח הרלבנטי מטעם משרד החינוך והמידע אודות התאונה ידוע לו מהנהלת בית הספר. כך עדותו בנקודה זו:

"ש. בסעיף 2 לתצהירך אתה מתאר בירור שעשית כי אתה אומר אתה לא יודע כלום אבל עשית בירור, מה עשית בשביל הבירור, עיינת במסמכים
ת. לא. שאלתי את בית הספר אם היתה תאונה כזו, וזהו לא נכנסתי ליותר מזה.
ש. שאלת אדם מבית הספר מי אותו אדם מה שאלת ומה ענה לך
ת. הנהלת בית הספר.
ש. מה הבירור שעשית
ת. אני באתי לתת תצהיר על מקרה שהיה כשלא הייתי מפקח שם, שאלתי אם בכלל היה מקרה כזה.
ש. זה הבירור היחיד שעשית בעניין הזה
ת. כן.
ש. אתה לא דיברת עם מי שהיה לפניך בתפקיד לא ניסית לפנות
ת. לא רציתי להכניס את עצמי, תשאל אותי על תאונה עכשיו אני לא יודע כלום על התאונה, זה לא עניין שלי לא הייתי שם". (פרוט' עמ' 60 ש' 27-עמ' 61 ש' 6).

45. בחוזר המנכ"ל מפורטים בעלי התפקידים והסמכויות במשרד החינוך בתחומי הבטיחות, בהם מפקח מקצועי, הממונה על הבטיחות במחוז ויועץ הבטיחות המחוזי. (סעיף 3.4.2). בחוזר המנכ"ל מפורטים התפקידים והדרישות מבעלי הסמכויות הנ"ל.

46. המפקח המקצועי הינו נציג הנהלת המחוז בכל הקשור ליישום היבטי הבטיחות על ידי המורים המקצועיים ובפרט בשיעורים המעשיים. במסגרת דרישות התפקיד ממנו, עליו לקיים בקרה אודות יישום ההיבטים המקצועיים והוראות הבטיחות של התכנית לניהול הבטיחות במוסד החינוכי. (סעיפים 3.4.2(ד)(1) ו-(ד)(3)(א)).

47. הממונה על הבטיחות במחוז הוא הנציג והזרוע המבצעת של מנהל המחוז ושל מנהל האגף לביטחון, לבטיחות ולשעת חירום בתחום הבטיחות והגיהות במערכת החינוך. במסגרת דרישות תפקידו עליו, בין השאר, להנחות ולתדרך את מנהלי הבטיחות הרשותיים ואת הפיקוח הפדגוגי בנושאי בטיחות; לדווח למנהל המחוז על החלטתו לתת רישוי לפתיחת מוסדות חינוך חדשים או על הפסקת פעילות במוסדות חינוך שהתגלתה בהם בעיה בטיחותית המצדיקה לדעתו את הפסקת הלימודים כאמור; להפעיל את יועץ הבטיחות המחוזי לביצוע ביקורות בטיחות מדגמיות, לטיפול בבחינת מפגעים וליקויים מדוחות תאונה, להשתתפות בוועדות בדיקה וכן לייעוץ ולהדרכה במוסדות חינוך; לפקח על פעולות חינוכיות-לימודיות בנושאי בטיחות במוסדות חינוך, ובהתאם להנחות את מנהלי מחלקות החינוך ברשויות, את ממוני הבטיחות הרשותיים וכן את הפיקוח הפדגוגי; לערוך ביקורים יזומים במוסדות חינוך ברשויות/בבעלויות לבדיקת הטיפול בנושאי בטיחות; להפנות בעיות חמורות במיוחד למנהל אגף הבטיחות הארצי; ליזום פעולות להחדרת ידע ותודעה הנוגעים לבטיחות ולגיהות במוסדות החינוך על ידי ארגון ימי עיון והשתלמויות של מנהלי מוסדות, עובדי הוראה ומפקחים. (סעיף 3.4.2(ה)).

48. יועץ הבטיחות המחוזי סעיף 3.4.2(ו) הוא הנציג והזרוע המבצעת של הממונה על הבטיחות במחוז. במסגרת דרישות תפקידו עליו, בין השאר, לסייע להנהלות מוסדות החינוך ברשויות/בבעלויות הפועלות במחוז בהקניית ידע ומידע בתחומי הבטיחות והגיהות, ובכלל זה הדרכה ומתן הרצאות; לערוך מבדקים יזומים במוסדות החינוך על פי הנחיית ממונה הבטיחות המחוזי לשם בדיקת נושאי הבטיחות והגיהות ולהעביר דוחות אודות ביקורים אלה לממונה הבטיחות המחוזי. על יועץ הבטיחות המחוזי לסווג את הפעולות המתקנות על פי דחיפות ביצוע להסרת מפגעים בטיחותיים ותיקון ליקויים בטיחותיים. מפגע הוגדר כפגם או ליקוי שלפי דעת עורך המבדק הוא סכנה ברורה ומיידית לפגיעה באדם במגע מקרי או לא מכוון. ליקוי הוגדר כפער בין דרישה פורמאלית שיש לה השלכות בטיחותיות לבין המציאות בפועל.

49. לדברי מר אבו זידאן בחקירתו הנגדית, מטעם נתבעת 1 היה, במועד הרלבנטי לתאונה, קצין בטיחות מחוזי אשר היה אחראי גם על ירכא ובית הספר אחוה, ומניעת הכנסת חזיזים לבית הספר, מצויה בתחום האחריות של קצין הבטיחות המחוזי. (פרוט' עמ' 64 ש' 12-21, עמ' 71 ש' 23-26). עוד לדברי מר אבו זידאן בחקירתו הנגדית, נציגי אגף הבטיחות של משרד החינוך עורכים סיורים בבתי הספר. לדבריו, בדרך כלל מנהלי בתי הספר מתבקשים לציין את המפגעים הבטיחותיים בבית הספר במכתב המועבר לאגף הבטיחות ובעקבות דיווח זה, מיד יוצא נציג האגף לבטיחות לבדוק את המפגעים. (פרוט' עמ' 64 ש' 29-עמ' 65 ש' 8).

50. על אף שעל הנתבעות הנטל להוכיח כי נקטו באמצעים סבירים אשר הולמים את חובת הזהירות המוטלת עליהם, נתבעת 1 נמנעה מהבאת בעלי התפקידים הנ"ל או מי מהם למתן עדות, על מנת שישפכו אור על הפעולות שננקטו על ידם, ככל שננקטו, לצורך מניעת הכנסת חזיזים לבית הספר. נתבעת 1 גם לא הביאה כל ראיה בשאלות האם פורסמו על ידי משרד החינוך דרישות בטיחות בנושא חזיזים בבתי הספר; האם מנהלי הבטיחות הרשותיים והפיקוח הפדגוגי הונחו ותודרכו בנושא החזיזים בבית ספר אחוה; האם בוצעו ביקורות בטיחות על ידי יועץ הבטיחות המחוזי בתקופות המועדות לשימוש בחזיזים כגון בחג הקרבן; האם נערכו ביקורים יזומים בבית הספר אחוה לבדיקת הטיפול בנושא החזיזים; האם נערכו והועברו דוחות אודות ביקורים אלה לממונה הבטיחות המחוזי; האם ניתנו להנהלת בית הספר ייעוץ והדרכה; האם נערך בבית הספר פיקוח על פעולות חינוכיות-לימודיות בנושא חזיזים; האם ניתנו הנחיות מתאימות למנהל מחלקת החינוך במועצה המקומית ולממונה הבטיחות של המועצה המקומית; מה הדרכה ניתנה להנהלת בית הספר והמורים והאם קויימה בקרה אודות יישום הוראות הבטיחות.

51. בחקירתו הנגדית מסר מר אבו זידאן, כי מניסיונו בישובים הדרוזיים קיימת התופעה של השלכת חזיזים בחג הקרבן. לדבריו, לקראת החג נעשית הסברה בבתי הספר על ידי מחנכים, הנהלת בית הספר והייעוץ החינוכי, מפקחים מטעם משרד החינוך באים לבית הספר ומבקשים ממנהל בית הספר והמורים להתייחס לבעיית הנפצים. (פרוט' עמ' 63 ש' 10-21, עמ' 67 ש' 8-14, 23-28). לדבריו, למרות הפעולות הננקטות, התופעה נמשכת בבתי הספר. כך עדותו בנקודה זו:

"ש. בכל זאת זה נמשך
ת. כן. זה נמשך אין סוף לא יודע. בישובים הדרוזים זה לא נפסק אין מה לעשות.
ש. זה גם נכנס לתוך בית ספר
ת. כן יש תופעות.
ש. פעולות ההסברה שאתם עושים עוד משנת 1999 לא מספיק
ת. אין מה לעשות. תבוא תייעץ על מנת למגר את התופעה, אלימות זה אלימות לא רק אצל הדרוזים". (פרוט' עמ' 63 ש' 22-28).

52. לא ניתן לקבל את גישתו של העד. השלכת חזיזים היא תופעה מסוכנת אשר התרחשה בבית הספר ואשר סיכנה את בריאותם ושלמות גופם של התלמידים. אין מקום לקבל את העמדה, לפיה, "אין מה לעשות" או "אלימות זה אלימות", גישה העומדת בניגוד גמור להוראות ורוח חוזר המנכ"ל והינה בלתי קבילה לאור האמצעים הרבים והמגוונים העומדים לרשות משרד החינוך לצורך הטיפול בתופעה החל ממתן הדרכות, הנחיות והסברה מתאימים, הן לצוות החינוכי והן לתלמידים, השגחה ופיקוח על הביצוע, שמירה, שיטור, אבטחה וענישה, הן לצורך יצירת הרתעה והן לצורך אכיפה, ועד לצעד הקיצוני של הפסקת הפעילות והלימודים בבית הספר אם זה אינו מסוגל להבטיח את שלומם וביטחונם של תלמידיו. ראוי לציין כי מדובר בדברים הנשמעים מפיו של העד אותו העידה נתבעת 1 מטעמה ולכן מדובר בעמדה המשקפת את עמדת נתבעת 1. כעניין שבמדיניות, אין להשלים עם תוצאה, לפיה, נפגע תלמיד במהלך שהותו בבית הספר מחזיז המושלך בשטח בית הספר על ידי תלמיד אחר. מדובר בסיכון בלתי סביר אשר יש למנעו.

53. לא ניתן גם לקבל את הטענה, לפיה, בפניית בית הספר למשטרת ישראל יש משום מיצוי אמצעי הזהירות שיכלו בית הספר או משרד החינוך לנקוט. כפי שפורט לעיל בסעיף 38, השוטרים ביצעו פעילות מצומצמת, אשר התבררה כבלתי מספקת ולא יעילה. בכל מקרה, פניה למשטרה אינה משחררת את הגורמים האחראים במערכת החינוך ובמערכת הבית ספרית מחובותיהם לנקוט בכל הצעדים הנוספים העומדים לרשותם. בכלל זה, במכלול הצעדים המקדימים הכוללים פעולות חינוכיות והסברתיות, אכיפה, אבטחה, וענישה. כמו כן, היה מקום לנקוט את אמצעי הזהירות אשר התבקשו בתקופת חג הקרבן, שהייתה ידועה כתקופה מועדת לשימוש בחזיזים בבית הספר, ובכללם נוכחות מוגברת של הצוות החינוכי בחצר בית הספר למניעת המעשים והרחקת התלמידים שנמצאו בסיכון מחצר בית הספר.

54. נתבעת 1 אחראית על התווית המדיניות בבטיחות התלמידים ובגדרה של חובת הזהירות, אשר חלה עליה, מוטל עליה לנקוט אמצעי זהירות סבירים למניעת פגיעה בתלמידים. נתבעת 1 לא המציאה בראיותיה תשובה שיש בה כדי לשלול את המסקנה בדבר רשלנות כתוצאה מאי נקיטת אמצעים למניעת זריקת חזיזים בשטח בית הספר. מסקנה זו נובעת גם מעצם העובדה שביום התאונה, מועד שבו התרחשה בבית הספר פעילות בית ספרית, תלמידים רבים השליכו בחצר בית הספר חזיזים. דווקא משום שמדובר בתופעה, על משרד החינוך מוטלת החובה להתוות מדיניות, לקבוע כלים להתמודדות עם התופעה וטיפול בה, לפקח על היישום ולנהל מעקב על מניעת התופעה. הסיכון שבהשלכת חזיזים בשטח בית הספר הינו סיכון חמור ולכן מידת האמצעים אותם על בעל החובה לנקוט על מנת להלום את הסיכון, מתגברת. הימנעות ממציאת פתרונות להתמודדות עם התופעה ולהגנת התלמידים מפניה, הינה בבחינת התרשלות.

55. אשר על האמור, מעבר לאחריות הרובצת על בית הספר, האחריות לתאונה רובצת גם על נתבעת 1.

ה(2) הרשות המקומית

56. לטענת נתבעת 3 בסיכומיה, למעט היותה בעלת מקרקעי בית הספר, אין לה כל קשר לבית הספר. לטענתה, בית הספר נוהל ותוחזק על ידי נתבעת 4, אשר גם העסיקה את מנהל בית הספר והמורים. עוד לטענתה, לא חלה עליה אחריות לדאוג לבטיחות בבית הספר והיא מעולם לא ראתה את עצמה כאחראית על שלומם וביטחונם של תלמידי בית הספר.

57. מטעם נתבעת 3 הוגש תצהירו של מר זיאד תקתוק, גזבר המועצה המקומית. לדבריו בתצהירו, המועצה המקומית ירכא אינה אחראית ואינה מפקחת על עובדי בית הספר וכן אינה מפקחת על פעילות בית הספר.

58. כאמור בחוזר המנכ"ל, על הרשות המקומית או הבעלות לגבש וליישם תכנית לסילוק מפגעים ולביצוע פעולות מתקנות במבנים, בתשתיות, בחצרות ובמתקנים במוסד החינוכי ובסביבתו. על הרשות המקומית לערוך את התכנית בשיתוף עם הנהלת המוסד החינוכי, לפי שלושה טווחי זמן, בטווח זמן מיידי, לצורך הסרת מפגעי בטיחות כל אימת שהם מתגלים, תכנית שנתית ותכנית רב שנתית. עוד כאמור בחוזר המנכ"ל, כדי להבטיח פעולה שיטתית, מערכתית וכוללת, על הרשות המקומית לקיים סקר שנתי להערכת הסכנות במוסדות החינוך הפועלים בתחומה, ולגיבוש התכנית לביצוע פעולות מתקנות ומונעות. גיבוש התכנית ייעשה, כאמור, במשותף עם הנהלות מוסדות החינוך. (סעיף 3.3.4).

59. בחוזר המנכ"ל נקבע עוד כי על הרשות המקומית/הבעלות, יחד עם הנהלת מוסדות החינוך להבטיח את בטיחותם של התלמידים (סעיף 3.4.3(ב)(1)(א)). במסגרת חובותיה, על הרשות המקומית/הבעלות לפעול לקיום הנחיותיו של הממונה על הבטיחות בלשכה המחוזית של משרד החינוך. (סעיפים 3.4.3(ב)(1)(י) ו-(יב)).

60. על הרשות המקומית מוטלת גם החובה למנות מנהלי בטיחות למוסדות חינוך מטעמה. במסגרת תפקידו של מנהל הבטיחות מטעם הרשות המקומית, עליו, בין השאר, לבנות תכנית עבודה שנתית לפעולות הבטיחות והגיהות, על בסיס המצע של תכנית העבודה השנתית המחוזית; להשתתף, במידת היכולת, במבדקי בטיחות הנערכים מעת לעת על ידי יועצי בטיחות מחוזיים של משרד החינוך ולפעול לתיקון מפגעי הבטיחות שיועצי הבטיחות של משרד החינוך יצביעו עליהם בעקבות המבדקים שהם מבצעים; לפעול מיד בכל מקרה של קבלת התרעה ממנהל המוסד החינוכי בדבר סכנה חמורה ומיידית לבטיחות התלמידים במוסד ולהסרת המפגע ולהבטחת שלום התלמידים עד להסרתו. (סעיף 3.4.3(ב)(2)).

61. לדברי מר זיאד תקתוק, אשר העיד מטעם נתבעת 3, קיים במועצה המקומית ממונה בטיחות. גם לדברי מר אבו זידאן, למועצה המקומית יש קצין בטיחות שהינו אחראי על הבטיחות בבתי הספר והוא מבקר בבתי הספר. (פרוט' עמ' 65 ש' 12-16, עמ' 72 ש' 1-4).

62. לאור האמור, לא זאת בלבד שנתבעת 3 לא הייתה רשאית למשוך ידיה מאחריותה להיות מעורבת ושותפה בהבטחת בטיחות התלמידים בבית ספר אחוה, אלא שמוטלות עליה חובות ברורות ליטול חלק מוגדר בהבטחת בטיחות התלמידים בבתי הספר המצויים בתחומיה של המועצה המקומית. מעצם היותה אחראית על בטיחות התלמידים, מעבר לפעילות השגרתית והשוטפת הכוללת את הערכת הסכנות בבית הספר, גיבוש תכנית לביצוע פעולות מתקנות ומונעות במשותף עם הנהלת בית הספר וקיום הנחיות של הממונה על הבטיחות בלשכה המחוזית של משרד החינוך, גם נתונות בידיה הסמכויות להתריע, לדרוש את אכיפת הטיפול במניעת הכנסת חזיזים לבית הספר וככל שלא מבוצעת מניעה כאמור, אף לתבוע את הפסקת פעילותו של בית הספר, אם בתקופות המועדות, שבהן תלמידים השליכו חזיזים בבית הספר, ואם בכלל.

63. משנתבעת 3 לא עשתה דבר וחצי דבר מהאמור, הרי שגם היא התרשלה בכך שלא פעלה ולא נקטה בכל צעד למניעת זריקת חזיזים בשטח בית הספר.

ו. חלוקת אחריות

64. החלוקה הפנימית בין המעוולים נעשית, כאמור בסעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין, על פי "הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו" של כל אחד מהמעוולים. החלוקה נעשית לפי מידת האשם המוסרי שאותו יש לייחס לכל אחד מהמעוולים או על פי מבחן האשמה ההדדית הכולל הן את רכיב הסיבתיות והן את רכיב האשמה המוסרית. (ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר, [פורסם בנבו], 07.09.10, סעיף 40).

65. כפי שפורט לעיל, הפרת חובות הזהירות נעשתה הן ברמת המדיניות, ההנחיה והפיקוח המצויים בתחום סמכויות משרד החינוך והן בתחום המקומי אשר בתחומי הבקרה מצוי באחריות הרשות המקומית ובתחומי הביצוע מצוי באחריות בית הספר וכתוצאה מכך אחריות נתבעת 4, מעסיקתן של מנהל בית הספר והמורים.

66. בנסיבות המקרה, אשמת הנהלת בית הספר ומוריו גדולה מזו של נתבעות 1 ו-3. בעלי הזיקה הקרובה ביותר להתנהגות התלמידים הם הנהלת בית הספר והמורים. הם האחראים הישירים לאכיפת המשמעת בבית הספר ולביצוע תכני חוזר המנכ"ל. במקרה דנן בולט גם היעדר ההשגחה מצד ההנהלה והצוות החינוכי על המתרחש בחצר בית הספר. נוכחות מורים בחצר בית הספר היה בה כדי למנוע את התנהגות התלמידים אשר השליכו חזיזים וכן למנוע את חשיפת התלמידים לסכנת פגיעת חזיז על ידי פינויים מהחצר.

67. בנסיבות המקרה, לאור היקף סמכויות משרד החינוך, בעלי התפקידים הרלבנטיים מטעמו, אשר מקנים למשרד החינוך כוח השפעה משמעותי על התנהלות בית הספר, מנהלו ומוריו, וכן לאור המודעות לקיומה של תופעת שימוש בחזיזים בתחומי בית הספר ולסיכון הנובע מכך, אחריות משרד החינוך גדולה מאחריות המועצה המקומית.

68. בהתחשב במכלול הנסיבות, חלוקת אחריות בשיעור של 50% על נתבעת 4, 30% על נתבעת 1 ו- 20% על נתבעת 3, היא חלוקה ראויה, המשקפת את אחריותה של כל אחת מהנתבעות, לאור טיב הרשלנות המיוחסת לכל אחת מהן, הן ברכיב הסיבתיות והן ברכיב האשמה המוסרית.

ז. הנזק

ז(1) הנכות הרפואית

69. לבית המשפט הוגשו מטעם הצדדים חוות דעת רפואיות בתחום האורתופדיה. בנוסף, מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט.

חוות דעת מטעם התובע

70. מטעם התובע הוגשה חוות דעת ד"ר מאיר נסינג מיום 25.09.06. ד"ר נסינג קבע כי לתובע מצב לאחר פציעה מחזיז, אשר גרמה לקטיעה בקצות אצבעות 3 ו-4 ביד שמאל, גפה לא שלטת, אשר הצריכה טיפול ניתוחי והותירה נכות צמיתה בגין הקטיעות וצלקות מכאיבות. ד"ר נסינג קבע לתובע, בגין הקטיעות באצבעות 3 ו-4 וכן בגין צלקות מכאיבות בקצות הגדמים, נכות צמיתה בשיעור 19%.

חוות דעת מטעם הנתבעות

71. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת ד"ר מיכה רינות מיום 23.07.07. ד"ר רינות קבע בחוות דעתו כי לתובע נגרמה בתאונה קטיעה חלקית באצבעות 3 ו-4 בכף יד שמאל שאינה ידו הדומיננטית של התובע. בחוות הדעת נאמר כי באצבע 3 קיימת קטיעה כמעט שלמה של הגליל הסופי. באצבע 4 מבחינה קלינית קיימת קטיעה של קצה הגליל הסופי, ואילו בצילומי הרנטגן נראית קטיעה של מחצית אורך הגליל הסופי. ד"ר רינות קבע כי באצבע זו קיימת קמיצת אגרוף מלאה ולפגיעה אין השפעה על יכולת הפעולה. ד"ר רינות העריך כי נכותו הצמיתה של התובע היא בשיעור 9.75%.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

72. בית המשפט מינה מומחה מטעמו, ד"ר דוד אדיבי, אשר הגיש חוות דעת מיום 22.01.11. כאמור בחוות הדעת, בעקבות התאונה, התובע אושפז בבית חולים נהרייה, עבר קטיעת הגלילים המרוחקים באצבעות 3 ו-4 השמאליות וכן עבר ניתוח בהרדמה כללית להשלמת הקטיעה ולסגירת הגדמים. התובע היה זמן ממושך בטיפולים כולל פיזיותרפיה ומעקב אורתופדי במרפאות בבית חולים ובקופת חולים.

73. ד"ר אדיבי תאר מצב לאחר קטיעות בגלילים המרוחקים של אצבעות 3 ו-4 ביד השמאלית, הלא דומיננטית, עם קיצור באצבעות ורגישות בגדמים, בעיקר באצבע הרביעית. ד"ר אדיבי קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 12%.

74. חוות דעת המומחים מטעם הצדדים הוגשו ללא חקירת עורכיהן. ד"ר אדיבי לא נחקר על חוות דעתו וזו, על כל קביעותיה, נותרה על מכונה. משכך ובהיותו של ד"ר אדיבי מומחה בלתי תלוי, יש להעדיף את חוות דעתו.

ז(2) בסיס השכר

75. במועד התאונה היה התובע קטין בן 17. לגבי קטינים שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ואשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההשתכרות על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק. ואולם בית המשפט עשוי לסטות מהנחת עבודה זו מקום בו התשתית הראייתית המונחת בפניו מצדיקה סטייה כזו. (ע"א 10064/02 מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, פ"ד ס(3) 13. ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] (11.4.06)). כפי שנאמר בע"א 4022/08 מרים אגבבה נ' ד.י.ש חברה בע"מ, [פורסם בנבו] (21.10.10), כבוד השופט א' ריבלין: "ככלל, הנחת המוצא היא כי בסיס השכר המיוחס לקטין לצורך חישוב אבדן השתכרותו ב"שנים האבודות", יהיה כגובה השכר הממוצע במשק (עניין אבו-חנא, בעמ' 64-61; ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פס' 15 ([פורסם בנבו], 11.4.2006)). אכן זוהי הנחת המוצא, אך מובן כי בנסיבות המתאימות, מקום בו התשתית הראייתית מצדיקה זאת, ניתן לחרוג מהנחה זו – בין מעלה ובין מטה. אלא שסטייה זו תעשה, רק מקום בו לַראיות ולאינדיקציות לגבי הנפגע הקטין יש "משקל רב והן מלמדות בהסתברות גבוהה כי הקטין אמנם היה משתלב בעתיד במקצוע מסוים (או, לחלופין, כי היה מתקשה למצוא לו מקום בעבודה מכניסה)"(עניין אבו-חנא, עמ' 63)". (סעיף 9 לפסק הדין).

76. כמפורט להלן, בעניינו של התובע הוכחו נסיבות מיוחדות ונתונים מספיקים המצדיקים לסטות מן החזקה בדבר השכר הממוצע במשק.

77. התובע לא שירת בצה"ל. בתחילת חקירתו הנגדית טען כי לא שירת בשל בעיות בריאותיות שאינן קשורות לתאונה וגם בגלל התאונה. (פרוט' עמ' 19 ש' 16-21). בחקירתו התברר כי עוד קודם לתאונה, התובע לא עשה את מבחני הגיוס. בהמשך חקירתו הנגדית אמר כי הוא לא רצה להתגייס וכי הוא סבל מבעיה בריאותית שאינה קשורה לתאונה. כאשר נשאל מדוע לא שירת בצה"ל השיב: "היו לי בעיות בגוף ופחדתי מהצבא". (פרוט' עמ' 23 ש' 14- עמ' 24 ש' 10). מעדותו של התובע עולה, אפוא, כי עוד קודם לתאונה ובלי קשר אליה, לתובע לא היו רצון או כוונה לשרת בצה"ל והוא שוחרר מגיוס בגלל מצב רפואי שאינו קשור לתאונה.

78. לדברי התובע, לאחר התאונה הוא עבד בעבודות מזדמנות, כפועל אצל קבלן של חברת אינטל, שם השתכר 5,900₪ נטו לחודש. בהמשך עבד במחסן ובחנות רהיטים. בשנת 2008 עבד כמרכיב מערכות מים בחברת נורט סטאר מתכת בע"מ. לדבריו, עקב נכותו נאלץ להפסיק עבודתו שם ובהמשך שב לעבוד שם בתפקיד אחר. בהתאם לתלושי שכר לחודשים מרץ-אפריל 2008, התובע השתכר בעבודתו בנורט סטאר מתכת בע"מ כ- 3,800₪ לחודש. (סעיפים 24-25 לתצהיר התובע).

79. החל מנובמבר 2008 התובע עובד בא.מ.ג. בע"מ, מפעל פלסטיק. בעבודתו, התובע נוהג מלגזה ומוביל סחורה וחומר גלם. לדברי התובע, במסגרת עבודתו, חבריו לעבודה נדרשים גם להעמיס ידנית. הואיל והוא אינו יכול לעשות זאת, הדבר העיקרי שהוא יכול לעשות במפעל הוא לנהוג על המלגזה ולבצע עבודות פשוטות שאינן דורשות מיומנות או מאמץ מיוחד. לדבריו, אין כל הזמן עבודה המתאימה לו, לכן יש ימים בהם נאמר לו כי אין עבודה בשבילו, בימים אלה, לדבריו, הוא אינו עובד ונגרמים לו הפסדי שכר.

80. בהתאם לתלושי השכר שהגיש התובע, שכרו החודשי הממוצע בשנת 2011 עמד על 4,879₪ ובשנת 2012, 5,578₪. שכר זה, בתוספת הפרשי הצמדה למועד פסק הדין, עומד על הסך של 5,628₪.

81. באשר ללימודים, במועד התאונה, התובע היה תלמיד כתה י"ב. לדברי התובע בתצהירו, התאונה ארעה בתקופת מבחנים ומבחני הבגרות ובשל התאונה, הוא התקשה להשלים את בחינות הבגרות וכן לא השלים את כיתה י"ב. (סעיף 23). לדברי התובע, בבית הספר התיכון היה תלמיד חלש. (פרוט' עמ' 19 ש' 30-31). בחקירתו הנגדית עלה כי הוא לא השלים תעודת בגרות וכי לא היה לו עניין בכך וזאת ללא קשר לפגיעתו עקב התאונה. (ר' פרוט' עמ' 24 ש' 11-14). גם בבית הספר וגם לאחר סיום לימודיו, 6 שנים עד למועד עדותו, התובע לא למד מקצוע. (פרוט' עמ' 19 ש' 32- עמ' 20 ש' 7). נכון למועד עדותו, התובע עבד בא.מ.ג. בע"מ למעלה משלוש שנים. (פרוט' עמ' 20 ש' 10).

82. רקעו של התובע בתחום הלימודים ובתחום העבודה, מאז הגיעו לגיל 18 ועד למועד עדותו, כ-6.5 שנים, מעלה כי בפרק זמן זה התובע לא פעל על מנת לרכוש השכלה כלשהי, אם עיונית ואם מקצועית וכי לא היה לו עניין בכך. בנכותו עקב התאונה אין כדי למנוע מהתובע ללמוד מקצוע אך לתובע לא היה עניין בכך. בנכותו של התובע, לאור מהותה, גם אין כדי למנוע מהתובע לעבוד במגוון עבודות ומקצועות מכניסים. בנוסף לאמור, לדברי התובע, הוא סובל מבעיה בריאותית שאינה קשורה לנכות נשוא התאונה. מכלול נתונים אלה מצדיק להעריך את כושר השתכרותו הצפוי של התובע בשונה מהשכר הממוצע במשק. בנסיבות, פוטנציאל ההשתכרות של התובע יועמד על כ- 80% מהשכר הממוצע במשק, דהיינו, 7,500₪.

ז(3) הפסדי שכר

83. בהתחשב בכך שנכותו של התובע היא בתחום האורתופדי, אחוזי הנכות הרפואית, אשר נקבעו בגין הפגיעה באצבעות כף היד, הם אמת מידה סבירה למידת אובדן כושר העבודה של התובע, עקב פגיעתו בתאונה נשוא התביעה, ושיעור נכות זה, 12%, מבטא את שיעור הפסד כושר השתכרותו.

84. הפסד השכר החודשי של התובע, בשיעור 12% משכר חודשי בסך של 7,500₪, הוא בסך של 900₪. הפסדי השכר של התובע לעבר, מגיל 21 ועד למועד פסק הדין, 73 חודשים, הם בסך של 65,700₪. עד הגיעו של התובע לגיל 67 ולפי מקדם היוון 280.84394, סך הפסדי השכר של התובע בעתיד הוא 252,760₪.

ז(4) הפסד זכויות סוציאליות

85. בגין הפסד זכויות סוציאליות לעבר זכאי התובע לסך של 6,570₪, שהם 10% מסך כל הפסדי שכרו לעבר. בגין העתיד, התובע זכאי לסך של 30,331₪ שהם 12% מסך כל הפסדי שכרו לעתיד.

ז(5) עזרת צד ג'

86. כאמור בחוות דעתו של ד"ר אדיבי, בעקבות התאונה התובע אושפז בבית חולים נהרייה, עבר קטיעת הגלילים המרוחקים באמצעות 3 ו-4 השמאליות וכן עבר ניתוח בהרדמה כללית. עוד כאמור בחוות הדעת, התובע היה זמן ממושך בטיפולים, כולל פיזיותרפיה ומעקב אורתופדי, במרפאות בבית חולים ובקופת חולים.

87. לדברי התובע, בתקופת אי הכושר הזמני, בעיקר אמו הגישה לו סיוע ואביו לא נעדר מהעבודה לצורך מתן עזרה לתובע. (פרוט' עמ' 24 ש' 15-28).

88. בהתחשב בהיקף פגיעתו של התובע בתאונה, אשפוזו ואי הכושר הזמני, התובע נזקק לעזרה מבני משפחתו. באשר לעתיד, יש לחייב את הנתבעות בפיצוי בגין עזרת צד ג' רק מקום בו הוכח כי קיים צורך בכך בשל מגבלה תפקודית. בשל מגבלתו האורתופדית, התובע מנוע מלבצע פעולות פיזיות מסוימות בכף יד שמאל. עם זאת, לאור מהות הנכות ושיעורה, התובע אינו מנוע מלבצע רובן המכריע של הפעולות היומיומיות ועבודות הבית. התובע גם מתפקד באופן עצמאי והוא אינו זקוק לטיפול אישי או ליווי.

89. לאור הנסיבות כאמור לעיל, בדרך אומדן ייפסק לתובע בפריט הנזק של עזרת צד ג' בגין העבר סך של 5,000₪ ובגין העתיד סך של 15,000₪.

ז(6) הוצאות רפואיות

90. התובע לא הגיש אסמכתאות להוצאות רפואיות, דבר המצביע כי לתובע אין הוצאות רפואיות בסכומים משמעותיים. לדבריו, הוא קיבל טיפול רפואי במועד הסמוך לתאונה. לאחר מכן הוא אינו מקבל יותר טיפולים רפואיים. (פרוט' עמ' 20 ש' 13-17). בהתחשב באמור וכן בכך שהתובע נזקק לאשפוז וניתוח ולאחריהם היה זמן ממושך בטיפולי פיזיותרפיה ומעקב אורתופדי במרפאות בבית חולים ובקופת חולים, ייפסק לתובע פיצוי גלובאלי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר בסך של 5,000₪.

ז(7) נזק לא ממוני

91. בעקבות התאונה התובע אושפז בבית חולים למשך 5 ימים. כאמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, התובע עבר קטיעה של הגלילים המרוחקים באצבעות 3 ו-4 ביד שמאל, עבר ניתוח בהרדמה כללית להשלמת הקטיעה ולסגירת הגדמים והיה זמן ממושך בטיפולים, כולל פיזיותרפיה ומעקב אורתופדי, במרפאות בבית חולים ובקופת חולים. לתובע קיצור בשתי אצבעות ורגישות בגדמים. נכותו הצמיתה היא בשיעור 12%. פגיעתו של התובע היא פגיעה כואבת אשר תלווה אותו כל חייו. הנכות הינה רפואית ותפקודית. הפגיעה כרוכה גם בפגיעה אסתטית.

92. בהתחשב במובא לעיל, בנסיבות התאונה, מהות הפגיעה שנגרמה לתובע, שיעור נכותו הרפואית והתפקודית, הטיפולים הרפואיים שלהם נזקק, תקופת החלמתו, המגבלות שנותרו בגין הפגיעה ומידת הכאב והסבל שחווה בעת הפגיעה ולאחריה, הפיצוי ההולם בגין כאב וסבל הינו בסכום של 70,000₪.

ח. סיכום

93. התובע זכאי לפיצויים כדלקמן:

הפסד שכר לעבר 65,700 ₪
הפסד שכר לעתיד 252,760₪
הפסד זכויות סוציאליות לעבר 6,570 ₪
הפסד זכויות סוציאליות לעתיד 30,331 ₪
עזרת צד ג' לעבר 5,000 ₪
עזרת צד ג' לעתיד 15,000 ₪
הוצאות לעבר 5,000 ₪
כאב וסבל 70,000 ₪
_________
סה"כ 450,361₪

94. אשר על האמור, נתבעות 1 ו-3 ישלמו לתובע, בהתאם לחלוקת האחריות כאמור לעיל בסעיף 68, את הסכומים כדלקמן:
א. פיצויים בסך של 450,361₪.
ב. אגרת בית משפט.
ג. הוצאות שכר מומחים ששילם התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה.
ד. שכ"ט עו"ד (בשיעור 20% ומע"מ) בסך של 106,285₪.

95. התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות.

96. לאור התוצאה כאמור לעיל בסעיף 68, ההודעה לצד שלישי נדחית.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א ניסן תשע"ה, 10 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.


שיתוף: