משרדנו: רחוב ברגמן 2 א׳, פארק המדע, רחובות | טלפון. 08-8598631 | פקס. 08-8599638 | מייל. itsik@i-lawyer.co.il

פניה לעורכי דין

נושא

שם מלא *

טלפון *

דוא"ל *

תוכן הפניה

 

בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א

תמ"ש 24621-12-09 מ.ב. ואח' נ' פ.נ. ואח'

בפני כב' השופט יחזקאל אליהו

התובעים: 1. מ.ב,
2. א.כ,
3. ר.א,
שלושתם ע"י ב"כ עוה"ד אליעזר גריסרו

נגד

נתבעת: פ.נ,
ע"י ב"כ עוה"ד אבי סלומון

 

פסק דין

לפניי תובעה למתן פס"ד הצהרתי, לפיה מתבקש בית המשפט להצהיר כי הוראת המוטבים עליה חתם המנוח ביום 18/11/09 בטלה וכי המוטבים על פיה הינם המוטבים עפ"י ההוראה הקודמת שנחתמה ע"י המנוח.

הצדדים והתובענה שלפניי

1. התובעים הינם 3 אחים – ילדיו של המנוח ….. ז"ל (להלן: "המנוח") מנישואיו הראשונים לגב' …. (להלן: "ל") ממנה התגרש המנוח בשנת 1989.

2. הנתבעת הנה אלמנתו של המנוח. לנתבעת 2 ילדים מנישואיה הקודמים: ע' שהינו עו"ד בהכשרתו המקצועית (להלן : "עו"ד ע'" ו/או "ע'" ) וא'.

3. המנוח הלך לבית עולמו ביום 22.11.09 בבית חולים איכילוב בתל אביב. יצויין כי ביום 6.11.09 (יום ו') הגיע המנוח למיון בבית חולים איכילוב עקב כאבים במותן שמאל וחום מזה מספר ימים. לאחר שבוצעו למנוח בדיקות התגלה כי למנוח לוקמיה חריפה והמנוח אושפז בבית החולים. ביום 22.11.09 נפטר המנוח כתוצאה מזיהום חיידקי.

4. עפ"י הנטען בכתב התביעה במהלך אשפוזו של המנוח בבית החולים איכילוב, ביום 18.11.09 (יום ד') בשעות הבוקר המוקדמות (ביו 7:00 ל- 8:00 לערך) המנוח הוחתם על ידי הנתבעת ובנה עו"ד ע', בחדרו בבית החולים על הודעת המוטבים השנייה וכן הוחתם על ייפוי כוח לטובת הנתבעת לפעול במקומו בעניינים אלו. בסעיף 46 לכתב התביעה נטען ע"י התובעים:

"במקרה דנן, המנוח לא היה בדעה צלולה עת הוחתם על המסמכים על ידי הנתבעת ועו"ד ע', שכן היה במצב רפואי קשה שגרם לטשטושו, פגע בתפקודו המנטאלי ולא אפשר לו להפעיל שיקול דעת צלול, ומכאן ניתן ללמוד כי המנוח לא ידע על מה הוא חותם, לא ידע מהי המשמעות של חתימתו והיה חסר מודעות לתוצאות חתימתו שנעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת ו/או תחבולה ו/או תרמית" ( ההדגשות במקור י.א)

5. המנוח לא הותיר אחריו צוואה. התובעים והנתבעת הנם היורשים על פי דין בהתאם לצו ירושה מיום 12.4.10 של עיזבון המנוח.

6. המנוח הותיר אחריו את הנכסים והכספים כמפורט להלן:
א. מחצית מהזכויות בדירה XXXXXX, הידועה כגוש —– חלקה —- תת חלקה —-. לאחר מתן צו הירושה לנתבעת אשר היו קודם לכן 50% מהזכויות -75% מהזכויות ולתובעים 25%.
ב. מחצית מהזכויות בדירה XXXXXX הידועה כגוש —– חלקה —–. לאחר מתן צו הירושה הזכויות בדירה הינן בשיעור כדלקמן: 50% לל' אשר הייתה הבעלים הרשום של חלק זה , 25% ע"ש הנתבעת ו-25% ע"ש התובעים.
ג. כספים ומניות בחשבון בבנק מזרחי טפחות (חולק בהסכמה בין הצדדים) רכב ———- אשר עבר ע"ש הנתבעת, זכויות ממקום העבודה בהתאם לפוליסת מעביד ממגדל לטובת הנתבעת.
ד. פוליסות ביטוח בחב' הביטוח הראל, הכשרת היישוב, כלל השתלמות וגמל.
ה. כן הותיר אחריו המנוח כספים בפוליסות ביטוח במגדל חברה לביטוח בע"מ ומגדל חברה לביטוח מקפת חדשה (להלן: "מגדל") – אשר הוראות המוטבים בהן הינן נשוא תובנעה זו.

7. כעולה מהנתונים עפ"י ההודעה שהגישה מגדל לתיק בית המשפט ביום 6/1/10 גובה הכספים בפוליסות הביטוח, המוטבים בהם טרם שונתה ביום 18.11.09 הוראת המוטבים לטובת הנתבעת (להלן: "הוראת המוטבים הראשונה" ו/או "הוראת המוטבים המקורית" ) הינם כדלקמן:
מס' פוליסה
במגדל ערכי פידיון בש"ח זהות המוטבים עפ"י
הוראת המוטבים
הראשונה מועד עריכת
הוראת המוטבים
הראשונה זהות המוטבים
לאחר השינוי מיום 18.1.09
200228176 80,765 ל' + התובעים 1/12/1977 הנתבעת
322739012 309,234 מתוך סכום
זה ריסק 78,045 התובעים 1/12/1989 הנתבעת
409841934 604,597 מתוך סכום
זה ריסק 46,570 הנתבעת והתובעים
בחלקים שווים 1/5/1996 הנתבעת

8. לפיכך הגישו התובעים ביום 21/12/09 תביעה ולפיה התבקש בית המשפט, כאמור לעיל ליתן פסק דין הצהרתי לפיו כל המסמכים עליהם הוחתם המנוח ימים ספורים לפני מותו (ביום 18.11.09 לערך), לרבות טפסי שינוי מוטבים בפוליסות ביטוח, בקופות ההשתלמות ובקופות הגמל וייפויי כוח, הינם בטלים, חסרי נפקות משפטית וללא תוקף מחייב. כן, התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי לפיו המוטבים בפוליסות הביטוח, בקרנות ההשתלמות ובקופות הגמל יהיו המוטבים המקוריים שהיו רשומים בטרם שונו בטפסי שינוי המוטבים במהלך חודש נובמבר 2009 , וככל שלא היו רשומים מוטבים אלו, להצהיר כי המוטבים יהיו בהתאם לירושה על פי דין – הכל תוך חיוב הנתבעת בהוצאות המשפט ולרבות שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק.
בד בבד עם הגשת התביעה הגישו התובעים בקשה לצו מניעה זמני כנגד המחזיקים בזכויות ובכספים הנ"ל לרבות כנגד מגדל.
יודגש כי התביעה הוגשה כנגד הנתבעת, מגדל (נתבעת 2 ו-3) וכן נתבעים נוספים 4-10 (ביניהם חב' ביטוח ובנק מזרחי טפחות) .

9. כאמור לעיל, ביום 6/1/10 הגישה מגדל הודעה לתיק, אשר כלל את הנתונים כמפורט לעיל. בנוסף טענה מגדל בהודעתה כי פוליסת ביטוח חיים אינה מהווה חלק מהעזבון על פי דיני הירושה. עוד עפ"י האמור בהודעה על פי שינוי המוטבים שהתקבל אצלה ביום 18/11/09 עולה כי המוטבת בכל הפוליסות היא הנתבעת והיא אף שארה לכספי הפיצויים. עוד לטענת מגדל על פי הדין והפסיקה על חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח לידי המוטבים בפוליסה ואת כספי הפיצויים לשארה ולפיכך אין לכאורה תקפות כלשהי לתוכנה של הצוואה, ככל שקיימת אחת כזו. כמו כן וככל שיש בקשה לשינוי מוטבים שהתקבלה במגדל בעוד המנוח בחיים, הרי שעל מגדל לפעול לפיה. בהודעתה בקשה מגדל להשאיר את הבקשה לצו מניעה זמני לשיקול דעת ביהמ"ש וכן הודיעה כי תכבד כל החלטה של בית המשפט שכן אין לה כל אינטרס בכספים למעט חובת הנאמנות המוטלת עליה. כן עתרה לשחרורה מהתייצבות לדיונים.

10. ביום 10/1/10 התקיים בפני כב' הרשמת קרן כ"ץ דיון בבקשה לצו מניעה במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות חלקיות לרבות הסכמה כי צו המניעה במגדל יעמוד על כנו.
11. ביום 6/5/10 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת. בתמצית ובשלב זה יצויין כי בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את טענות התובעים. לטענתה שינוי המוטבים נעשה על פי רצונו ודעתו של המנוח אשר בקש מע' לקבוע פגישה עם סוכן הביטוח מר … אשר יביא עמו את הטפסים, זאת לאחר שהמנוח שוחח קודם לכן באופן אישי עם סוכן הביטוח. המנוח חתם בסופו של יום על הטפסים לשינוי מוטבים וייפוי כוח לטובת הנתבעת ביום 18/11/09 בפני ע' ובהתאם לבקשתו הועברו הטפסים ע"י ע' למגדל. עוד נטען כי המנוח טלפן למנהל הבנק בו ניהל את חשבונו ובקש ממנו להכניס את הנתבעת כבעלת זכות חתימה בחשבונותיו ולאפשר לה להוציא כספים ככל שתצטרך. לטענת הנתבעת ביום 18/11/09 היה המנוח צלול לחלוטין, ידע היטב במה הוא חולה ואף חתם על הסכמה לקבלת טיפולים כימותרפיים בנוכחות רופאים מהמחלקה. לטענתה המנוח חתם על טפסי שינוי המוטבים מרצונו החופשי, בהיותו צלול, ללא כל השפעה בלתי הוגנת ו/או תחבולה ו/או תרמית. תביעת התובעים מוגשת בחוסר תום ע"מ ללחוץ עליה לוותר על זכויות המגיעות לה עפ"י דין מעזבון המנוח.

12. ביום 13/6/10 התקיים בפני כב' השופט פאול שטרק קד"מ במסגרתו ובהסכמה נקבע כי הצדדים יגישו פסיקתא מוסכמת להזמנת תיקו הרפואי של המנוח, וכן לצורך קבלת הבקשה לשינוי מוטבים. עוד נקבע כי התביעה כנגד נתבעים 6-10 תמחק וכי מגדל תשאר כנתבעת פורמאלית.

13. יודגש כי פרט לתביעה זו תלויים ועומדים בין הצדדים וכן הגב' ל', תביעות הדדיות לפרוק שיתוף בנכסי המקרקעין שבעזבון: הדירה XXXXX ת"א והדירה XXXX חולון וכן תביעות לדמי שימוש ראויים בגינן (תמ"ש 2299-11-10 , תמ"ש 22086-12-10, תמ"ש 22045-12-10 ותמ"ש 17261-12-10) [פורסם בנבו]. התביעות הנוספות הוגשו כשנה לאחר הגשת תובענה זו.

14. ביום 4/10/10 התקיים קד"מ נוסף בפני כב' השופט פאול שטרק, בסיומו נקבע התיק לשמיעת הוכחות, תוך קביעת מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. ביום 22/3/11 התקיים קד"מ בתביעות הנוספות שבין הצדדים, אשר במסגרתו לא ניתן היה לקדם התובענות בהעדר כתבי הגנה.

15. ביום 30/1/2011 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים ועדיהם, תצהיר העדות של הנתבעת והעדים מטעמה הוגשו ביום 2/5/11. ביום 13/6/11 הוגשה בקשה לצרוף תצהיר נוסף מטעם הנתבעת של העד …..

16. ביום 2/5/11 התקיים קד"מ נוסף בפני כב' השופט פאול שטרק, במסגרתו הגיעו ב"כ הצדדים לפנות לצוות הרפואי שטיפל במנוח בבית החולים איכילוב לשם קבלת תעודת עובד ציבור.

17. ביום 19/6/12 ועם חילופי המותב התקיים בפניי קד"מ נוסף בעניינם של הצדדים. באשר לתביעות הנוספות שבין הצדדים הודיעו ב"כ הצדדים כי יש בידיהם חוות דעת שמאיות, אך נדרשת להם השלמה ועם קבלתה ינסו להגיע להסכמות. התובענה נשוא פסק דין זה נקבעה לשמיעת הוכחות לימים 8/8/12 ו-9/8/12.

18. בתובענה דנן התקיימו מס' רב של ישיבות הוכחות ונשמעו עדים רבים כמפורט להלן:
בדיון מיום 8/8/12 נשמעו העדים: מר א.א., הגב' ג.ס, הגב' ר.ג.ב, ד"ר אביב, מר ד.ב, א.ב, מר ר.ב ו-מר א.ע.
בדיון מיום 9/8/12 נשמעו העדים: הגב' א.כ., הגב' ר.א ומר מ.ב.
בדיון מיום 26/11/12 נשמעו העדים: הגב' מ.צ.ב ו-מר א.כ.
בדיון מיום 28/1/13 נשמעו העדים: הגב' ג.ס, הגב' ס.ט, הגב' ל.ג., מר א.י.
בדיון מיום 29/1/13 נשמעו העדים: הגב' כ.ר והנתבעת הגב' פ.נ .
בדיון מיום 22/4/13 נשמעה עדותו של עוה"ד ע'.
בדיון מיום 22/5/13 נשמע העד פרופ' סורקין.
בדיון מיום 9/7/13 נשמע העדה הגב' א.פ..

לענין זה יודגש כי הצורך בקביעת דיונים רבים נבע מריבוי העדים ובעיקר בשל אילוצי העדים הנמנים על הסגל הרפואי בביה"ח איכילוב.

19. בתום הדיון מיום 9/7/13 ניתן צו לסיכומים בכתב. לאחר מס' ארכות הדדיות הוגשו סיכומי התובעים ביום 9/2/14, סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 26/10/14. לבקשת התובעים הוגשו סיכומי תשובה ביום 12/1/15.

המתווה הנורמטיבי והדין החל:

20. הוראות החוק הרלוונטיות לתובענה שבפניי הינן: הוראות סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 וסעיף 36(ב) לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג-1973. לשם הנוחות, נעמיד נוסח סעיפים אלו נגד עיננו:

21. ס' 147 לחוק הירושה , התשכ"ה -1965 ( להלן: "חוק הירושה") שכותרתו "דין תשלומים על פי ביטוח וכו'" קובע:

"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון".

22. סעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כי:

"בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם – על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה – רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו".

23. עפ"י ס' 147 הנ"ל כספי הביטוח אינם חלק מהעזבון וזהותו של המוטב נקבעת באמצאות הוראות בכתב : "הוראת מוטבים". ר' לעניין זה למשל בע"א 236/84 מנהל עיזבון יפה נ' שוורץ, פ"ד מה(5) 1, 22; ע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' ורדה שרייבר, פ"ד מז(2), 441, 445-446; ע"א 3807/90 מירי פישר נ' תמר קפת תגמולים, פ"ד מז(5) 104, 109-110.

הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים מתירה במפורש לחבר בקרן פנסיה לבטל את זכותו של מוטב או להחליפו במוטב אחר.

24. במקרה דנן ולאור טענות התובעים יש להידרש לשאלה האם שינוי הוראת המוטבים ע"י המנוח נעשה כדין? או שמא נעשה כטענת התובעים כשהמנוח אינו כשיר להבין את טיבו של המסמך עליו חתם וכשהוא תחת השפעה בלתי הוגנת.

25. בטרם הכרעה בשאלה האם שינוי הוראת המוטבים ע"י המנוח נעשתה כדין יש להידרש ולהכריע תחילה במחלוקת שבין הצדדים נוכח טענות הנתבעת כי סיכומי התובעים מהווים שינוי והרחבת חזית.

לטענת הנתבעת בסיכומיה מעיון בכתב התביעה עולה כי זה תחם והגדיר את המחלוקת בתיק זה, כמתייחסת לשאלת מצבו הרפואי והנפשי של המנוח בעת חתימתו על טופס שינוי המוטבים וכשרותו המשפטית ויכולתו להבחין בטיבו של המסמך.
עוד טענה הנתבעת, כי לכל אורכו של כתב התביעה טענו התובעים כי המנוח לא היה כשיר להבחין בטיבו של הטופס לשינוי הוראת מוטבים ולא הבין על מה הוא חתם. לעניין זה מפנה הנתבעת בסיכומיה לסעיפים 17, 43, 44, 46, 48-50 במסגרתם אף עתרו התובעים למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט לשם קבלת חוות דעת בנוגע לכשירותו של המנוח וכן לקבלת עדותם של רופאיו של המנוח בתקופה הרלוונטית ולהמצאת כל החומר הרפואי בעניינו.
לטענת הנתבעת בסעיף 46 לכתב התביעה אמנם התובעים השתמשו במילים "תחת השפעה בלתי הוגנת" אך מובן כי מהקשרם של הדברים הנטענים, נטענה טענה זו כחלק בלתי נפרד מהפלוגתא שעניינה כשירותו של המנוח ומצבו הרפואי.

בסעיף 46 לכתב התביעה נטען כדלקמן:
"במקרה דנן, המנוח לא היה בדעה צלולה עת הוחתם על המסמכים על ידי הנתבעת ועו"ד ע', שכן היה במצב רפואי קשה שגרם לטשטושו, פגע בתפקודו המנטאלי ולא אפשר לו להפעיל שיקול דעת צלול, ומכאן ניתן ללמוד כי המנוח לא ידע על מה הוא חותם, לא ידע מהי המשמעות של חתימתו והיה חסר מודעות לתוצאות חתימתו שנעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת ו/או תחבולה ו/או תרמית "( ההדגשה במקור י.א).

עוד נטען ע"י הנתבעת כי השימוש במילים "תחת השפעה בלתי הוגנת" לא נתיימר לשנות את קו הטיעון של התובעים עפ"י כתב התביעה אלא אך נועדה להדגיש טענת התובעים בדבר החתמת המנוח על מסמך שהוא אינו מבין את מהותו.
כן נטען מבלי לגרוע מהאמור לעיל, כי ממילא על פי כל דין, טענות כגון תרמית ו/או תחבולה ו/או השפעה בלתי הוגנת, טעונות פירוט יתר וכדבעי לצורך העמדתן כעילת תביעה עצמאית. התובעים לא פרטו כלל את הטענות הנ"ל וזאת משום שכאמור לא נתכוונו לסטות מקו הטיעון היחיד לפיו המנוח לא היה צלול ולא ידע על מה הוא חותם.
מוסיפה וטוענת הנתבעת בסיכומיה כי התובעים ניהלו הליך משפטי, ארוך ומקיף, תוך שעשו שימוש בכל כלי משפטי אפשרי על מנת להוכיח טענתם מתחום הרפואה נשוא הפלוגתא, בדבר חוסר כשרותו המשפטית של המנוח להבין על מה הוא חותם לנוכח מצבו הרפואי והנפשי, ובכלל זה, עתרו התובעים, בהתאם למבוקש בכתב התביעה, לקבלת כל התיק הרפואי של בית החולים וכן להעדת כל הרופאים והאחיות וזאת אגב שהגישו תעודות עובד ציבור. גם תצהירי עדותם הראשית של הצדדים בתיק זה, נסבו סביב הפלוגתא, דהיינו, מה היה מצבו הרפואי והנפשי של המנוח בתקופה הרלוונטית, ובמיוחד במועד החתימה על הטופס, ואף התובעים העידו את אותם עדים שביקשו את העדתם בכתב תביעה, לרבות הרופאים והאחיות.

טוענת הנתבעת בסיכומיה כי קו הטיעון החדש של התובעים בסיכומים, העוסקים רובם ככולם בטענה של השפעה בלתי הוגנת עפ"י ס' 30 לחוק הירושה, תוך טענה כי יש להחיל גם את סעיף 35 לחוק הירושה והפסיקה הרלוונטית מדיני צוואות, בפרט הטענה לנטילת חלק בעריכת הצוואה – מהווה הרחבת חזית מוחלטת ומהותית אל מול כתבי הטענות. עוד נטען כי המדובר "בתחבולה" משפטית של התובעים המנסים להפוך התיק לתיק "חדש". לפיכך ולטענת הנתבעת משהמדובר בשינוי או הרחבת חזית תהומית ומהותית אין מנוס ממחיקת סיכומי התובעים.
למעט הסעיפים הבודדים העוסקים במצב הרפואי והנפשי של המנוח, שבמסגרתם למעשה הודו התובעים כי כשלו בהוכחת עילת התביעה וכי הם למעשה נסוגים הימנה.

26. לטעמי, יש ממש בטענות הנתבעת בדבר שינוי והרחבת חזית ע"י התובעים. בדין טוענת הנתבעת כי כתב התביעה, תצהירי העדות הראשית, העדים ושמיעת העדויות כוונו ועסקו בעיקר בשאלת כשירותו של המנוח לחתום על המסמך לשינוי הוראת מוטבים ויכולתו להבחין ולהבין את טיבו של המסמך. מאידך סיכומי התובעים עוסקים רובם ככולם בסוגיות ההשפעה הבלתי הוגנת הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי (ניסיון להחיל את הוראת ס' 30 ו- 35 לחוק הירושה כפי שפורשה בפסיקה מדיני צוואות על התיק דנן שעננינו חוזי- טופס שינוי הוראת המוטבים). טענת התובעים בסיכומי התשובה והפנייתם לסעיפים בכתב התביעה בהם נטענה לכאורה טענה להשפעה בלתי הוגנת אין בה כל ממש ומקריאת כתב התביעה כמקשה אחת וכמסמך שלם ומהקשרם של הדברים והנטען עולה כי הדברים נטענו בהקשר למצבו הפיזי והקוגניטיבי של המנוח.

27. את הכלל בדבר איסור "הרחבת חזית" ניתן לבסס על היסודות הבאים:
"משקבעו הצדדים את רשימת הפלוגתאות העומדות לדיון, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן ידון בית המשפט, ואין להרחיב את הדיון לשאלות משולבות של עובדה ומשפט שלא נכללו באותה רשימה" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, בעמ' 91 (מהדורה עשירית, 2009).

28. כאמור בפסיקה "האיסור 'להרחיב חזית' עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא : (ע"א 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים ואח', פ"ד נח (2) 145, 152,; ע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169; ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח', פ"ד מט(2) 843; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית), 92).
29. הרציונל העיקרי העומד בבסיס הכלל האמור הוא מניעת עיוות דין, ובמיוחד הגנה על יכולת הצדדים להתמודד כראוי עם הטענות המובאות בפניהם, כמו גם שיקולים של יעילות (לסקירה מקיפה בסוגיית "הרחבת חזית" ראו: רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ ([פורסם בנבו], 25.10.07) (להלן: "עניין אדמוב")).

כפי שנפסק בעניין אדמוב, לעניין דחיית טענה בנימוק של הרחבת חזית אסורה:
"…יש לבחון את הדברים מבחינה מהותית. יפים לעניין הדברים הבאים: '…הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות…' (ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479 (1966))."

30. במסגרת הבחינה המהותית נקבע כי יש ליתן תשומת לב מיוחדת ל"הרחבת חזית", שעניינה טענות עובדתיות חדשות, בשונה מטענות משפטיות. בע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3) 105, 117-116:

"הכלל של שינוי חזית מופנה בעיקר כלפי טענות עובדתיות, אך גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון. אולם, כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית המשפט והצד שכנגד – אין לנעול את הדלת בפניה (ע"א 271/75 שושן נ' שושן, פד"י ל(1), 473, 476; ע"א 776/86 עודה נ' מנהל מס ערך מוסף, פד"י מד (4) 652, 658). המערערת לא הוסיפה עובדות, אלא טענה למשמעותן המשפטית-פרשנית בלבד, ולכן אין למנוע ממנה העלאת טענה זו…"

ניתן למצות אבחנה זו במילים הבאות: "בענין העובדות – בית-המשפט מפי בעלי-דין חי, אך בענין החוק – מפי המחוקק" ע"א 268/56 נוי נ' עיריית חדרה, פ"ד יב 355 .

31. בנסיבות דנן ולאור הפסיקה בסוגיה של הרחבת ושינוי חזית – עליה עמדתי לעיל נחה דעתי אין מקום להורות על מחיקת חלקים נרחבים מהסיכומים העוסקים בטענה להשפעה בלתי הוגנת ומתן פסק דין על סמך החלקים הנותרים שעניינם כשירות המנוח.
המדובר בטיעון משפטי הנובע מתוך כתבי הטענות שנפרשו בפני בית המשפט ובעיקר מדיוני ההוכחות הרבים שנשמעו ואשר ניתן לדון ולהכריע בו לגופו של עניין אף אם הדבר לא נטען בצורה פורמאלית ומפורשת במסגרת כתבי הטענות. למותר לציין כי הן התובעים והן הנתבעת "הצליחו" להגיש סיכומים ארוכים ומפורטים בסוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת על יסוד העדויות והראיות שהוצגו. לפיכך, לא ניתן לטעון כי הכרעה בשאלה על יסוד העדויות והראיות שנשמעו תביא לעיוות דין ו/או שהיא אינה אפשרית שכן לא נשמעו ולא הובאו ראיות אשר יאפשרו הכרעה בשאלה זו.

יתר על כן וכעולה מהסיכומים של הצדדים חלק ניכר מהכרעה במחלוקת זו שנפלה בין הצדדים בשלב הגשת הסיכומים הינה הכרעה בשאלה משפטית: תחולתה של הדוקטרינה בדבר השפעתה בלתי הוגנת והיקף תחולתה על הסוגיה של שינוי הוראת מוטבים. עוד ראה לעניין זה ס' 48 לסיכומי הנתבעת בו נטען במפורש כי התובעים העלו בסיכומיהם טענות משפטיות רבות ומגוונות שלא בא זכרן בכתב התביעה. אמנם בס' 48 נטען שהועלו גם טענות עובדתיות חדשות איך עיון בנטען ע"י הנתבעת בעניין זה מעלה שהמדובר במס' טענות מצומצם יחסית ובכל מקרה ולטעמי טענות אלה זכו לליבון ולדיון עובדתי במסגרת ההוכחות שנשמעו.

תחולתה של העילה של השפעה בלתי הוגנת ס' 30 לחוק הירושה, מעורבות בעריכת הצוואה בתחום החוזים- שינוי הוראת מוטבים

32. בפסיקה ובספרות המשפטית קיימת מחלוקת באשר לתחולתה של העילה של השפעה בלתי הוגנת בדיני החוזים: דיני ההשפעה הבלתי הוגנת (undue influence) מקורם בדיני היושר האנגלי. תורה זו קובעת שמקום בו קיימים בין הצדדים לחוזה, יחסי אמון או תלות מיוחדים, ויחסים אלו הם המקימים את ההנחה המשפטית בדבר חזקתה של ההשפעה הלא הוגנת, נטל ההוכחה לסתור את החזקה יעבור אל הצד המבקש לסותרה; אם לא יעמוד בנטל זה, החוזה יבוטל (ראו דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה), פ"ד נב (2) 813 (להלן : "עניין מרום").
לאחר חקיקת חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן- "חוק החוזים"). קבע המחוקק תורה דומה לדיני ההשפעה, בסעיף 18 – עילת העושק, אם כי זו איננה חופפת באופן מלא לעילת ההשפעה הבלתי הוגנת.
לפיכך, התעוררה בפסיקה ובספרות המשפטית השאלה אם בשל הדמיון בין עילת העושק לדיני ההשפעה הבלתי הוגנת, דחקה עילת העושק את ה"השפעה הבלתי הוגנת".
לעמדה השוללת החלתה של דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת באמצעות עילת העושק/דיני החוזים ראה: ג' טדסקי במאמרו "על השפעה בלתי הוגנת בדין החוזים הישראלי", משפטים כא (תשנ"ב) 517);המלומד מ' ראבילו בספרו חוק המתנה, תשכ"ח – 1968- פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג' טדסקי) בעמ' 47 ;גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (הוצאת דין,2005) ; ע"מ (ת"א) 1298/04 פלונית נ' פלונית [פורסם בנבו] (31/10/05) ופסק דינה של כב' השופטת גדות, בת"א (ת"א) 1523/00 מחקשווילי ואח' נ' מיכקשוילי ואח', [פורסם בנבו] (26/12/04)

מנגד , יש הסבורים שניתן להחיל את דיני ההשפעה הבלתי הוגנת על חוק החוזים: לעניין זה ראה: דניאל פרידמן ונילי כהן בספרם "חוזים" כרך א', תשנ"א עמ' 993-994 ; בע"א 236/84 מנהל עיזבון המנוחה הלה יפה ז"ל נ' שוורץ ואח', פ"ד מה(5) 13 פס"ד של כב' השופט בן-יאיר בדעת מיעוט תמש (י-ם) 19361/98 החסויה ש. ב. נ' מ. ס. [פורסם בנבו] ׁׁׁׁ(27/6/04); תמ"ש (ת"א) 63590/97 ששון נ' קובו [פורסם בנבו] (16/2/03) ; תמש (ת"א) 109060-09 פלוני נ' אלמונים [פורסם בנבו] (7/5/13) ו- שוחט, גולדברג ופלומין, דיני ירושה ועיזבון, מהדורה שישית מורחבת( 2005 ), עמ' 12-13.

33. בע"א 4377/04 הולצברג נ' מירז [פורסם בנבו] (22/7/07) (להלן: "עניין הולצברג נ' מירז") דנה כב' השופטת ע. ארבל באריכות בשאלה האם קיימת הצדקה להחיל את ההסדרים שבחוק הירושה על כספי קופת גמל לגביהם מתעוררת הטענה כי קביעת שם המוטב או העברת כספים אל קופת הגמל או ממנה נעשו תחת השפעה בלתי הוגנת או תחת נסיבות אחרות שיש בהן כדי לשלול את היות ההוראה פרי רצונו החופשי והעצמאי של המיטיב . לשיטתה של כב' השופטת ארבל הקרבה הרעיונית בין הנחלת זכויות שמלבר לעיזבון למוטב, לבין הורשת נכסי העיזבון ליורשים, מצדיקה את קירובן של הזכויות שמלבר לעיזבון אל דיני הירושה, בהיבטים מסוימים, כמו גם עקרון היסוד כי "מצווה לקיים את דבר המת" ( ראה סעיפים 10- 15 לפסה"ד). בסעיף 33 סיפא מסכמת כב' השופטת ארבל את עמדתה לעניין זה ולפיה:

"כפי שציינתי כבר, ככל שדברים אמורים בהסדרי חוק הירושה שעניינם הבטחת קיומו של רצונו האמיתי של המצווה, איני רואה להבחין בין צוואה להוראות הנוגעות לכספי קופת גמל. הגיונם של כללים אלה יפה לענייננו נוכח אופיה "ההורשתי" של הפעולה של קביעת אדם כמוטב בקופת גמל שיזכה בכספים אך עם מות המיטיב ונוכח הרצון והחובה להבטיח כי מקוים רצונו האמיתי של המנוח, ועל כן יש להחיל לטעמי את הוראת סעיף 30(א) לחוק הירושה גם על כספי קופת הגמל".

עוד יצויין, כי בפסק דינה החילה כב' השופטת ארבל על דרך ההיקש גם את הוראת סעיף 26 לחוק הירושה שעניינו כשירות המנוח ויכולתו להבחין בטיבה של צוואה (ס' 24- 31 לפסה"ד).
מנגד השופטת א. חיות בפסק דינה (ס') 10 לא הכריעה בשאלת תחולתו של סעיף 30 של חוק הירושה הנוגע לפסלות צוואה בשל השפעה בלתי הוגנת, על חוזה לטובת צד ג' מסוג קופת גמל והשאירה אותה בצריך עיון.

34. בתמ"ש (ת"א) 63590/97 ששון נ' קובו [פורסם בנבו] (16/2/03) נקבע ע"י כב' השופט י. גייפמן ס' 9 לפסק הדין:
"בהעדר הסדר מפורש בחקיקה האזרחית, ההיקש מהשפעה בלתי הוגנת בדיני צוואות להשפעה בלתי הוגנת בהעברת רכוש לאחר המוות – בהוראת מוטבים בקופת גמל היא תוצאה בלתי נמנעת.
כיום חלק גדול מהעברות רכוש לאחר המוות מתבצעות לא ע"י צוואה אלא ע"י הסדרים כדוגמת: מוטבים בקופת גמל או מוטבים בפוליסת ביטוח חיים או הוראה הקובעת "בן ממשיך" במשקים חקלאיים ("הסדרים של מעין צוואה").ו
הוראת המוטבים מהווה תחליף לצוואה, ובארצות המערב נכסים אלה, שלא חל עליהם חוק הירושה (ראו: הוראת ס' 147 לחוק הירושה), הם "הצוואה העיקרית" בהיבט של שווי נכסי המנוח.
מעגל דיני הירושה ומעגל דיני "מעין צוואה" הם מעגלים משלימים, המהווים את רכושו של המנוח, שלגביהם ביקש הוא ליתן הוראות על אופן העברת רכושו לאחר המוות.
במקום של חסר, יש להחיל על הדינים של "מעין צוואה" את הדינים המתאימים המצויים בדיני צוואה. שתי המטאריות מסדירות העברת רכוש לאחר המוות, וההיקש הוא ראוי ומתבקש".ב

35. הנה כי כן עפ"י הפסיקה כמפורט לעיל ובספרות הוחלה הדוקטרינה של השפעה בלתי הוגנת על קביעת/שינוי הוראת מוטבים בקופ"ג ופוליסות ביטוח.
הרציונל כאמור הוא כי הקרבה הרעיונית בין הנחלת זכויות שמלבר לעיזבון (קופ"ג או ביטוח) למוטב באמצעות הוראת מוטבים, לבין ציווי נכסי העיזבון לזוכים עפ"י הצוואה, המסדירים שניהם העברת רכוש אחר המוות, כמו גם עקרון היסוד כי "מצווה לקיים את דבר המת" – מצדיקים החלת הדינים מכוח דיני הירושה על הוראת מוטבים.

36. אף לטעמי ובשל היות הנושאים כאמור נושאים קרובים מן הראוי להחיל את הוראות חוק הירושה על הוראת מוטבים, אשר מכונה ע"י כב' השופט גייפמן בתמ"ש 63590/97 הנ"ל "מעין צוואה". עם זאת יש לעשות כן בזהירות ובמקרים של חסר תוך חובה לשים לנגד עיננו את העובדה כי המדובר במסמכים ובפעולות שונות: שינוי הוראת מוטבים מול עריכת צוואה. מהשוני בפעולות ובסוג המסמך יכול ותגזר תוצאה שונה. לא ניתן להתייחס להוראת מוטבים לכל דבר ועניין כצוואה ולהחיל עליה באופן גורף את דיני הירושה.
כך למשל ולטעמי העובדה כי מוטב היה עד לעריכת טופס המוטבים ו/או חתימתו ו/או נטל חלק בעריכתו במובן הטכני או הרחב לא תביא באופן אוטומטי לבטלות הטופס ופעולות אלה ייבחנו במסגרת בחינת מכלול הראיות לקיומה של השפעה בלתי הוגנת וכחלק ממנה.
ראה לעניין זה ס' 12 לפסק דינה של כב' השופטת ע. ארבל בעניין הולצברג נ' מירז [פורסם בנבו] :
"ודוק: אין אני סבורה כי יש להחיל את הסדרי חוק הירושה כולם על כספי קופת גמל, ולא בכל היבט יש מקום לקרב את הזכויות שמלבר לעיזבון אל דיני הירושה. בחינה זו צריכה להיעשות בכל עניין על פי מהותו, על פי טיב האינטרסים הרלוונטיים ותוך שמירת המטרות שמבקש סעיף 147 לחוק הירושה להשיג……"

גמירות דעת המנוח וכשירותו לחתום על שינוי הוראת המוטבים ולהבין טיבה

37. כאמור לעיל לכל אורכו של כתב התביעה טענו התובעים כי בשל מצבו רפואי והנפשי של המנוח בעת חתימתו על טופס שינוי המוטבים וכשרותו המשפטית לא היה המנוח כשיר להבחין בטיבו של הטופס לשינוי הוראת מוטבים ולא הבין על מה הוא חתם. בס/ 17 לכתב התביעה נטען: כי המנוח הוחתם " בעודו במצב תשוש, מבולבל וחלש מאוד".
בסעיף 43 נטען :

"אין חולק כי לאור מצבו הבריאותי של המנוח, המנוח לא היה צלול ולא היה מסוגל לקבל החלטות עצמאיות בחתימתו על המסמכים לשינוי המוטבים בפוליסות הביטוח וזאת כתוצאה ממצבו הרפואי הקשה ומהאירועים שעבר. למנוח לא היה כל שיקול דעת עצמאי והוא שימש כ"בובה על חוטים" על יד הנתבעת ועו"ד ע' שהחתימו אותו על המסמכים מבלי שהיה במצב מנטאלי כשיר לעשות כן".

בסעיף 46 לכתב התביעה נטען ע"י התובעים:

"במקרה דנן, המנוח לא היה בדעה צלולה עת הוחתם על המסמכים על ידי הנתבעת ועו"ד ע', שכן היה במצב רפואי קשה שגרם לטשטושו, פגע בתפקודו המנטאלי ולא אפשר לו להפעיל שיקול דעת צלול, ומכאן ניתן ללמוד כי המנוח לא ידע על מה הוא חותם, לא ידע מהי המשמעות של חתימתו והיה חסר מודעות לתוצאות חתימתו שנעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת ו/או תחבולה ו/או תרמית" ( ההדגשות במקור י.א)

בסעיפים 48-50 אף עתרו התובעים למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט לשם קבלת חוות דעת בנוגע לכשירותו של המנוח וכן לקבלת עדותם של רופאיו של המנוח בתקופה הרלוונטית ולהמצאת כל החומר הרפואי בעניינו, ראה לעניין זה אף עתירתם בדיון מיום 13/6/10 אשר התקיים בפני כב' השופט פ. שטרק לקבלת החומר הרפואי של המנוח.

38. לאור האמור לעיל ובפרט פסק דינה של כב' השופט א. ארבל בעניין הולצברג נ' מירז [פורסם בנבו] נבחן את טענות התובעים באשר לכשירות המנוח ויכולתו להבחין בטיב הפעולה של שינוי שמות המוטבים תוך שהננו נדרשים לעקרונות היסוד של דיני הירושה בעניין זה.

39. סעיף 26 לחוק הירושה קובע :

"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה –בטלה".

40. בעמ"ש (ת"א) 36529-11-10 ב.ש.מ נ' ש.מ [פורסם בנבו] (28.2.12) ס' 4 לפסק הדין נקבע ע"י כב' השופט ש. שוחט:

"ליכולתו של המנוח להבחין בטיבה של צוואה – הגבלת כושר זו, אליה מכוונת הוראת סעיף 26 לחוק הירושה, עניינה מצבו הנפשי-המנטלי-הקוגנטיבי של המצווה ויכולתו להבין את מהותה של הפעולה המשפטית שהוא עושה – צוואה – ואת משמעותה והשלכותיה על הזוכים ברכושו ועל המודרים ממנו. הנטל להוכחת קיומה של ההגבלה מוטל על מי שרוצה להיבנות ממנה ובצוואה תקינה מבחינה צורנית – על המתנגד לה. כמות ההוכחה אינה ענין של מה בכך וכדי לעמוד בנטל אין די בהעלאת ספקות בלבד (שוחט; גולדברג; פלומין "דיני ירושה ועזבון" מהדורה שישית, עמ' 54 ופסקי הדין המאוזכרים בה"ש 14, להלן: "שוחט, גולדברג, פלומין"). לאור חוק יסוד כב' האדם וחירותו, שלילת הכושר לצוות, במיוחד בדיעבד, מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות כן, אינה עניין של מה בכך, כך שהנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית הזו, לאחר מותו של אדם, הינו כבד ביותר (ר' ע"א 5185/93, היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(4) 320 בעמ' 398; ע"א 1212/91, קרן ליבי נ' בינשטוק פ"ד מח (3), 781; שוחט, גולדברג, פלומין, שם עמ' 54). להוכחת הטענה יש להסתייע בעדות רפואית או אחרת באשר למצבו של המצווה עת עשה את הצוואה שקיומה מתבקש (ע"א 7019/96, לפיבסקי נ' עמליה דן [פורסם בנבו] תק-על 97 (1) 208). עם זה, רשאי בית המשפט להסתייע בחומר ראיות אחר, המתייחס למועד עשיית הצוואה, ולהעדיפו על פני חוות הדעת הרפואית.

41. בפסיקה נקבע כי לא תתקבל טענה בדבר אי-כשרות מצווה לערוך צוואה, ובעניינו ועל דרך ההיקש, שינוי מוטבים, אלא אם הביא הטוען ראיות ממשיות ברורות, המלמדות על מצב הבנת המנוח ביום עריכת הצוואה:
"הכרזה על בטלותה של צוואה הינה מעשה חמור וכבד משקל – לכאורה נוגדת היא את דבריו האחרונים של המנוח – ועד שנהיה רשאים להסיק כי פלוני לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, נדרוש ראיות ספציפיות יותר וחד-משמעיות יותר – וליום עריכת הצוואה דווקא" (ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נגד מרום, פ"ד מט(1) 318, 328 (ההדגשה שלי י.א.).

42. ספק בלבד בעניין חופשיות רצונו של המצווה אין די בו להביא לפסילת הצוואה:
"נקפיד הקפד היטב ולא נפסול צוואה בשל היעדר כשרות, אלא אם נוכל לקבוע בבירור כי לא רצונו החופשי של המצווה הוא שהכתיב לו את דברו האחרון. רק אם נשתכנע כי דעתו של המצווה טולטלה בחוזקה בידי מחשבות-שווא ובכוחם של תעתועי הזיה, נורה על ביטולה של צוואה, ובמקום של ספק נקיים צוואה ולא נבטלה" (ע"א 1212/91 קרן לב"י נגד ביינשטוק, פ"ד מח (3) 705 עמ' 733 ; ת"ע (חי') 4260/00 מנדל דרבנאנו נ' ציפי הלל (מור), [פורסם בנבו] (17/05/2004)).

43. הנה כי כן על התובעים להביא ראיות ממשיות וברורות באשר לטענת אי כשירות המנוח לחתום על הטפסים/הוראה לשינוי מוטבים ולהבין את טיבה של הפעולה ואלה צריכות להיות נכון למועד 18/11/09 – מועד החתימה על המסמך לשינוי מוטבים.

45. שאלת כשירותו של המנוח הינו עניין אשר במובהק הינו עניין שבמומחיות, ודרך המלך בעניין זה כפי שנעשה בד"כ בהליכים מסוג זה הוא מינוי מומחה רפואי. המתנגדים לא עתרו למינויו של מומחה רפואי לאחר קבלת המסמכים הרפואיים שנתקבלו עפ"י הצווים שנתנו עפ"י החלטות בית המשפט וזאת חרף עתירתם המפורשת לכך בכתב התביעה. עם זאת אין מניעה כי ינסו להוכיח את שאלת כשירותה של המנוחה בדרך אחרת באמצעות רופאים שטפלו במנוח, עדים וראיות נוספות כגון מסמכים רפואיים וכו'- כפי שאכן נעשה על ידם.

46. כפי שיובהר להלן ולנוכח האמור בסיכומי התובעים עצמם בעניין זה ההכרעה בעניין זה הינה קצרה ופשוטה לנוכח העובדה כי התובעים עצמם מודים בסיכומיהם כי לא עלה בידם להוכיח טענה זו ברמה הנדרשת עפ"י הפסיקה כפי שפורטה לעיל. בסעיפים 65- 69 לסיכומים תחת הכותרת "מצבו של המנוח" נטען ע"י התובעים כדלקמן:

65. רבות דובר במסגרת ההליך דנא על מצבו הבריאותי של המנוח במועדים הרלוונטי ובייחוד מצבו המנטאלי. התובעים מזה והנתבעת מזה הביאו עדים המצגים עמדות שונות; ברם כולם הסכימו כי המנוח היה באותו הזמן חולה במחלת לוקימיה סופנית, ויום לפני שחתם על הודעת המוטבים השנייה חזר מיחידת טיפול נמרץ.
66 . למצער גם עדויות הצוות הרפואי השונות לא יוכלו לסייע בעניין באופן חד משמעי. ד"ר בן טל ז"ל לא זכרה כלל את השיחה ובצער רב נפטרה מבלי שניתן היה לחקור אותה. ד"ר אביב אף הוא לא זכר. פרופ' סורקין זכר את המנוח לפי יציאתו ממחלקת טיפול נמרץ במצב טוב בשונה לדו"ח הסיעודי מהמחלקה שהוא מנהל בו כרשם כי הוא היה "מבולבל" במועד השחרור. את היות המנוח מבולבל רשמה גם האחות אנה פיודורוב בבוקר המועד שבו נחתמה הודעת המוטבים השנייה וייפוי הכוח.
67 . אין מחולקת כי המנוח היה חלש מאוד, תשוש, בקושי מתפקד ומבולבל לפרקים.
68 . אלא שבמקרה דנא אין כל חולק כי הנתבעת בסיוע בנה, עו"ד ע', הפרו את האיסור האמור בסעיף 35 לחוק הירושה ולכן אין כל רלוונטיות לבירור הנטען בעניין זה.
69. די באם נאמר כי מצבו הבריאותי באותו המועד יכול היה להיות תחת השפעה בלתי הוגנת ( ההדגשות אינן במקור י.א).

עוד ראה לעניין זה סעיפים 6-8 לסיכומי התשובה של התובעים.

47. הנה כי כן התובעים בסיכומיהם מודים בצורה ברורה כי העדויות לרבות ובפרט עדויות הצוות הרפואי "לא יכלו לסייע בעניין זה באופן חד משמעי". כאמור לעיל בעוד כתב התביעה, התצהירים והליך ההוכחות הארוך כמפורט לעיל, אשר השתרע על פני מועדים רבים נוהלו תחת המסגרת והפלוגתא המרכזית והעיקרית שעניינה כשירות המנוח ויכולתו להבין טיבה של הוראת המוטבים עליה חתם – הרי שהתייחסות התובעים בסיכומיהם לפלוגתא מרכזית זו הינה שולית קצרה תוך שהתובעים סבורים ומחזיקים בעמדה לפיה אף "אין כל רלוונטיות לנטען בעניין זה" (ס' 68 לסיכומי התובעים).
בעובדה כי המנוח היה חולה בלוקמיה סופנית, חלש, תשוש ומבולבל לפרקים – כטענת התובעים – אין די. על התובעים היה להוכיח כי במועד החתימה על הוראת המוטבים היה מצבו הפיזי ו/או הקוגניטיבי של המנוח כזה אשר לא אפשר לו להבחין ולהבין את טיבה של הפעולה לשינוי מוטבים.
בהתאם לפסיקה כמפורט לעיל כמות ההוכחה אינה ענין של מה בכך וכדי לעמוד בנטל אין די בהעלאת ספקות בלבד, על התובעים היה להביא ראיות ממשיות ברורות ולמועד החתימה על הטופס 18/11/09.
כל שהעלו התובעים הינו ספק בכשירותו של המנוח ולא הובאו בפניי כל ראיות ו/או עדויות אשר יהא בהם כדי להפוך את אותו ספק לראיות ממשיות, ברורות ומוצקות.

לאמור מצטרפים העובדה כי התובעים בחרו, בחירה מודעת וברורה שלא לעתור למינוי של מומחה רפואי מטעם בית המשפט בהתאם לתקנות – חרף עתירה מפורשת לכך בכתב התביעה, ההתייחסות הקצרה והדלה לעניין זה בסיכומים והודאה מפורשת במסגרתם כי בעדויות שנשמעו לא היה כדי "לסייע בעניין באופן חד משמעי" ואף טענה לפיה אין כל רלוונטיות לברור הנטען בעניין זה.

48. לאור כל האמור לעיל הנני קובע כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו טענתם ברמת הוודאות וההסתברות הנדרשת כי המנוח לא היה כשיר ביום 18/11/09 לחתום על הוראה לשינוי המוטבים ולא יכול היה להבין טיבה של פעולה זו.
לאור האמור בסיכומי התובעים כמפורט לעיל, אף אינני נזקק לבחינה פרטנית של עדות כל עד בעניין זה.

דיון בטענת השפעה בלתי הוגנת, ס' 30 לחוק הירושה

49. בפרק ד' לסיכומים שכותרתו: "עיקרי השתלשלות העניינים העובדתית, הכרונולוגית והרלוונטית", ס' 21 -63 לסיכומים מפרטים התובעים באריכות את השתלשלות האירועים למן אשפוזו של המנוח -6/11/09 ועד למועד פטירתו – 22/11/09 תוך ניתוח העדויות שנשמעו בתיק ועמידה על הסתירות הרבות לטענתם בעדויות הנתבעת ובנה – עוה"ד ע'.

50. טרם הכרעה לגופו של עניין בשאלה האם הוכחה במקרה דנן השפעה בלתי הוגנת , אעמוד בקצרה על טענות התובעים בעניין זה. עפ"י הנטען בכתבי בי-דין מטעם התובעים ובעיקר בסיכומים ביום 6/11/09 (יום ו') הגיע המנוח למיון בבית חולים איכילוב עקב כאבים במותן שמאל וחום מזה מספר ימים. לאחר שבוצעו למנוח בדיקות התגלה כי למנוח לוקמיה חריפה והמנוח אושפז בבית החולים.

51. ביום 8/11/09 (יום א') ביקש המנוח מהתובע מס' 1 בנו מ.ב (להלן: "מ.ב") ליצור קשר עם סוכן הביטוח שלו מר… (להלן : "סוכן הביטוח") וביקש שיתאם עמו פגישה בבית החולים לאותו יום ושהנתבעת לא תהיה נוכחת בפגישה. גם הנתבעת יצרה קשר עם סוכן הביטוח באותו היום וביקשה ממנו להגיע. לטענת מ.ב השאיר לסוכן הביטוח הודעה דחופה במשיבון הקולי. סוכן הביטוח התקשר חזרה, הבטיח להגיע, אולם בסופו של דבר לא הגיע באותו היום.

52. עוד עפ"י הנטען כאשר מי' אשתו של מ.ב, (להלן: "מי'") ישבה עם עו"ד ע' בחדר משפחות בביה"ח בין 6/11/2009 ל- 9/11/2009 וככל הנראה ביום 8/11/2009, עו"ד ע' יצא מהחדר והשאיר תיק מסמכים חום. לאחר כ- 20 דקות עו"ד ע' והנתבעת חזרו לחדר. הנתבעת ראתה כי התיק נמצא בחדר ללא השגחתו של עו"ד ע' וצעקה אליו: "איך אתה משאיר את התיק הזה ללא השגחה". עוד עפ"י טענתה של מי' ביום 8/11/2009 כאשר הגיעה לבקר את המנוח בחדרו היה נוכח בחדר עו"ד ע' והיא שמעה אותו מבקש מהמנוח סכום של כ- 50,000 ש"ח עבור דירה בXXXX. המנוח סירב ובקש ממנו "שיעזוב" אותו בעניין זה וכי לא יסייע לו. המנוח עבר בדיקות נוספות בבית החולים לבירור מצבו, לרבות בדיקת מוח עצם ביום 9/11/09 (יום ב') והתגלה כי למנוח יש לוקמיה. התובעת מס' 3 / הבת ר.א (להלן: "ר.א"), הנתבעת ובנה עו"ד ע' קיבלו הסברים מאת ראש המחלקה האונקולוגית ד"ר אלה נפרסטק, על המחלה וחריפותה. באותו יום החל המנוח לקבל טיפול מסיבי בסטרואידים.

53. נדבך מהותי בטענות התובעים הינו אירועי יום 9/11/09 ( יום ב' בבוקר) עת הגיעה אחייניתו של המנוח הגב' ג.צ (להלן: "ג.צ") לבית החולים לבקר את המנוח, הנתבעת קיבלה את פניה וביקשה שלא תיכנס לחדר. למרות זאת, החליטה ג.צ להיכנס לחדר, שם נכחו עו"ד ע', אחיה ד.ב. (להלן: "ד.ב") ר.א ומי' שבדיוק יצאו החוצה מהחדר. המנוח מלמל מספרים, היה רדום מאוד, כאילו מדבר מתוך שינה ונראה כאילו חלם חלום. עוד עפ"י הנטען ג.צ ראתה את עו"ד ע', יושב ליד המיטה של המנוח, ובידו קלסר, התקרבה, הסתכלה ושאלה אותו מה זה. עו"ד ע' ענה לה :"אלו מסמכים שהמנוח ביקש שנחתים אותו". ג.צ לקחה את הקלסר ואמרה לו: "איך אתה חושב להחתים את המנוח בזמן שהוא מבולבל ולא מבין כלל על מה הוא חותם במיוחד שאתה עו"ד". עפ"י הנטען עו"ד ע' נבהל ויצא מיד מהחדר. ג.צ. פתחה את הקלסר שנשאר אצלה ובו היו מסמכים אשר לא היו חתומים. בקלסר היו מסמכים שעליהם היה רשום "שינוי מוטבים" אשר לא היו חתומים. ליד המעלית פגשה ג.צ את מי' וסיפרה מה שקרה בחדר, והראתה לה את הקלסר. לאחר ששוחחו עם מ.ב החליטו להשאיר את הקלסר בחדרו של המנוח, מתוך אמונה שהמנוח יאריך ימים ויטפל בעניין.
באותו היום (9/11/09) שעות הערב, סוכן הביטוח הגיע לבית החולים ושוחח רק עם הנתבעת ועו"ד ע' כי המנוח לא חש בטוב והיה חלש. ביום 10/11/09 (יום ג') הופיעה פריחה על גופו של המנוח ומצבו התדרדר ובמשך כל הלילה נערכו לו בדיקות רציניות, עקב החמרה במצבו, והתברר כי למנוח כשל כבדי המלווה בכשל בתפקוד הכליות. ביום 11/11/09 (יום ד') המנוח אושפז בטיפול נמרץ עד ליום 17/11/09 (יום ג') שאז הוחזר למחלקה האונקולוגית.

54. עם סיום האשפוז במחלקה לטיפול נמרץ וחזרת המנוח למחלקה האונקולוגית, המנוח היה חלש מאוד, תשוש ובקושי מתפקד. מ.ב. ור.א השגיחו וסעדו את המנוח במשך כל אותו יום עד לשעות הלילה שאז הנתבעת הגיעה להחליפו וישנה לצדו של המנוח למשך הלילה.

55. ביום 18/11/09 (יום ד') בשעות הבוקר המוקדמות (בין 7:00 ל- 8:00 לערך) המנוח הוחתם על ידי הנתבעת ועו"ד ע', בחדרו בבית החולים על הודעת המוטבים השנייה וכן הוחתם על ייפוי כוח לטובת הנתבעת. באותו היום 18/11/09 מוקדם בבוקר בסביבות השעה 07:00 18/11/09 יצאה ר.א. לכיוון הרכבת להחליף את הנתבעת בבית החולים. בדרך התקשרה ר.א לנתבעת לומר לה שהיא בדרך. הנתבעת השיבה לה כי אין לה מה למהר וכי בנה ע' אתה. כשהגיעה לבית החולים לקראת השעה 9:00 ראתה בחדר ליד המנוח את הנתבעת ועו"ד ע' אוכלים ארוחת בוקר.

56. עוד עפ"י הנטען בשעה 10:00 לערך התקשרה הנתבעת למ.ב ומנימת קולה הבין מ.ב שהיא נסערת ולחוצה ביותר ואמרה לו להגיע מיד לבית החולים כי המנוח מבולבל ומתעקש ללכת הביתה. בשעה 11:00 הגיע מ.ב יחד עם אשתו מי' לבית החולים. בחדרו של המנוח נכחו הנתבעת ועו"ד ע', רופאי המחלקה, ד"ר פרדי אביב (להלן: "ד"ר אביב") יחד עם ד"ר אופירה בן טל ז"ל (להלן: "ד"ר בן טל"), נכנסו לחדרו של המנוח, על מנת לדבר עמו ועם בני המשפחה על המשך הטיפול. עפ"י הנטען מ.ב ומי' ראו כי המנוח היה מבולבל ולא מודע בכלל למצבו. עם כניסת הרופאים לחדר, המנוח היה בטוח שהם חבריו מבית הכנסת, לא זיהה אותם ולא זכר שהם הרופאים שלו, אף על פי שד"ר אביב ליווה את המנוח בטיפוליו במשך כל אותם ימים בבית החולים ושוחח עמו מספר פעמים. במעמד זה ד"ר בן טל הסבירה למנוח שהוא חולה מאוד ושהוא חייב לקבל טיפול כימותרפיה וכי ללא הטיפול הוא יכול למות "בתוך שבוע". המנוח סירב להקשיב ולהאמין למשמע אוזניו, והסתייג מדבריה ולכן ביקש מ.ב מד"ר בן טל להמשיך ולשוחח עמה מחוץ לחדר, על מנת לתת למנוח להירגע בחדר. מחוץ לחדר, ד"ר בן טל אמרה למ.ב ולנתבעת כי כדאי להביא למנוח פסיכיאטר כדי לבדוק אם הוא כשיר לחתום על הטפסים להסכמה לקבלת טיפול כימותרפיה, שכן כפי שראתה המנוח מבולבל ולא תופס את המציאות. מ.ב אמר לד"ר בן טל כי ינסה לשוחח עם המנוח בעניין וכך עשה. המנוח אמר לו כי הוא סומך עליו בלבד ושרק מ.ב יחליט על אופן הטיפול ודבריו נאמרו בנוכחות כל מי שהיה בחדר. ד"ר בן טל דרשה כי טפסי ההסכמה לטיפול כימותרפיה יוקראו למנוח, על מנת שיבין את הכתוב, וזאת לאור מצבו המבולבל של המנוח. באותה העת הגיע לביקור אחות המנוח, עובדת סוציאלית במקצועה, ר.ג, (להלן: "ר.ג"). הנתבעת קיבלה את פניה, ובקשה ממנה להחתים את המנוח על המסמכים לצורך קבלת כימותרפיה. ר.ג הקריאה למנוח את המסמך ולאחר מכן המנוח חתם אליו. לקראת הצהרים ירדו ר.א יחד עם הנתבעת ועו"ד ע' במעלית. הנתבעת שאלה את עו"ד ע': "לקחת את התיק החום עם המסמכים. עו"ד ע' השיב: "לא הוא נשאר בחדר". הנתבעת כעסה ואמרה: "תעלה מייד לקחת אותו". בשעות אחר הצהרים המנוח החל לקבל טיפול כימותרפי.

57. עוד נטען כי באותו היום (18/11/109) התקשרה ג.צ למ.ב וסיפרה לו שראתה שהנתבעת ועו"ד ע' החתימו את המנוח על מסמכים. בשיחה טלפונית שהתקיימה באותו מועד בין מ.ב לבין עו"ד ע', ביוזמתו של עו"ד ע' הודה בפניו שאכן החתים את המנוח על מסמכים כלשהם, ברם לא פירט אילו מסמכים. כשהתקשר מ.ב לנתבעת לברר את פשר הדבר, הנתבעת נלחצה והסבירה שמדובר רק במסמכים הקשורים לענייני עבודה וכעסה וקיללה את בנה, עו"ד ע' בשיחה זו על שהודה במעשיהם.

58. ביום ה' 19/11/09, כאשר ביקרו בבית החולים, מ.ב ור.א שאלו את המנוח על מה חתם, הוא ענה, שהנתבעת ועו"ד ע' החתימו אותו על מסמכים בענייני עבודה של הנתבעת.

59. מצבו של המנוח התדרדר וכבר ביום 19/11/09 (יום ה') הוא החל להשתעל ללא הרף. ביום 20/11/09 (יום ו') נערך למנוח צילום ריאות והאח שטיפל במנוח בבית החולים, מסר שלמנוח דלקת ריאות ומצבו קשה. בליל אותו היום, נכחו מ.ב, מי' והנתבעת עם המנוח בחדרו בבית החולים וערכו קידוש. מצבו של המנוח התדרדר כתוצאה מזיהום חיידקי. המנוח הורדם והונשם על ידי הרופאים והובהל לטיפול נמרץ אולם לא שרד ונפטר, בצער רב, ביום א' 22/11/09.

60. עם סיום השבעה, יצר מ.ב. קשר עם סוכן הביטוח והתקיימה פגישה רבת משתתפים עמו . בפגישה סיפר סוכן הביטוח כי קיבל מעו"ד ע' את המסמכים לשינוי מוטבים בפוליסות הביטוח של המנוח, בחתימת המנוח, ועו"ד ע' ביקש ממנו להגיש את המסמכים לחברות הביטוח. עוד סיפר סוכן הביטוח כי הדבר היה נראה לו חשוד והוא שאל את עו"ד ע' אם זה חוקי, שהרי הוא איננו עו"ד ניטרלי ושינוי המוטבים בפוליסות נעשה בפניו, ועו"ד ע' אמר לו שאם יהיה צורך הוא יביא עו"ד אחר מהמשרד שלו. מ.ב ביקש לדעת מסוכן הביטוח מיהם המוטבים ששונו בפוליסות, אולם סוכן הביטוח אמר שאינו זוכר, וזאת למרות שהוא עצמו הגיש את מסמכי שינוי המוטבים לחברות הביטוח השונות. סוכן הביטוח הבטיח לברר זאת.

61. כן נטען כי לפני הגשת התביעה, במהלך חודש דצמבר 2009 , נפגשו הצדדים בבית קפה בקניון רמת אביב: מ.ב., ר.א., התובעת מס' 2 /בתו של המנוח א.כ (להלן: "א.כ."), ע.ר, מי', הנתבעת ועו"ד ע'. באותה פגישה, שוחחו עם הנתבעת ובנה ע', וביקשו לדעת על מה החתימו את המנוח. הנתבעת ציינה כי החתימה את המנוח על ייפוי כוח בלבד" וזו הייתה גם תשובתה משנשאלה שוב בעניין זה . הנתבעת הציגה את יפויי הכוח וע.ר צילם אותו.

62. האמור לעיל בסעיפים 47- 58 לפסק הדין מהווה את גרסת תובעים להשתלשלות העניינים העובדתית הכרונולוגית והרלוונטית כעולה בפרק ד' לסיכומיהם סעיפים 21- 63 לסיכומים ואשר בו יש לטעמם לבסס ולהוכיח טענתם להשפעה בלתי הוגנת. האמור לעיל מפורט בפסק הדין ללא ניתוח העדויות וטענות התובעים בעניין זה לסתירות בעדות הנתבעת ובנה עוה"ד ע' לאורכם של הסיכומים אליו לא מצאתי להתייחס בשלב זה של פסק ואליו אתייחס ואדרש בפרק הדן ביישום הטענות העובדתיות הנטענות ע"י התובעים על ההלכות המשפטיות בעניין . כבר עתה מובהר כי התייחסות תהא בהתאם למה שנדרש לצורך הכרעה בתובענה שבפניי וללא התייחסות דווקנית ו/או ספציפית לכל אחת מטענות התובעים בעניין זה כעולה בסיכומיהם.

השפעה בלתי הוגנת /הפן המשפטי

63. כאמור לעיל ועפ"י הפסיקה והספרות המשפטית עליה עמדתי לעיל אין מניעה להחיל את טענות התובעים להשפעה בלתי הוגנת תוך שהננו נדרשים לעקרונות היסוד של דיני הירושה בעניין זה .

64. סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע:

"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

65. המחוקק לא הגדיר את המושג "השפעה בלתי הוגנת" והמלאכה נותרה בידי בתי- המשפט. פסיקת בית-המשפט העליון קבעה מבחנים ומאפיינים מספר שתפקידם לעזור בקבלת החלטה אם הייתה השפעה בלתי הוגנת בנסיבות המקרה הספציפי העומד לדיון ולהכרעה.

קיימת הבחנה בין ההשפעה כשאלה עובדתית לבין אי ההגינות שבהשפעה כשאלה ערכית ונורמטיבית. על פי הפסיקה נדרשת השפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות, מוסרית וערכית, שיש בו כדי להצדיק ביטול הצוואה (ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום, פ"ד מט(1) 318). וכך נאמר באחד מפסקי הדין בסוגייה זו:

"….ההבדל בין השפעה לגיטימית לבין השפעה בלתי הוגנת הוא לעתים מעורפל ואיננו ניתן לתחימה חד-משמעית. הוא נמצא בתחום קביעה ערכית נורמאטיבית וקשור במהותה של הגינות" (ע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות על שם הרב שלמה מוסאיוף זצ"ל בירושלים, פ"ד מט(2) 441, בעמ' 448).

ועוד נפסק במקום אחר:

"הלכה זו מכוונת, כי מעבר להוכחת קיומה של השפעה ברמה העובדתית, על בית-המשפט להשתכנע, מנסיבותיה של אותה השפעה, בקיומו של אותו מרכיב בלתי-הוגן בה, וכי הצוואה היתה פועל יוצא של אותו מרכיב. לא קיומה של השפעה פוסל את הצוואה אלא קיומו של אותו יסוד בלתי-הוגן שנמצא בה. ודוק! חשש לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, העלאת סברות וחשדות בעלמא, תוך הסתמכות, כאמור, על העובדה שנושלו יורשים לטובת זוכים אחרים, אין בהם כדי להביא לבטלותה של צוואה מטעם זה (ע"א 53/88 מנלה נ' ברנדווין, פ"ד מו(1) 48, 51 ; ע"מ (ת"א) 1100/05 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] (06/04/2009)).

66. בפסק הדין המנחה דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (להלן: "הלכת מרום"), סיכם השופט מצא את אבני-הבוחן/מבחני העזר שיש בהן כדי לסייע לבית-המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי-הוגנת:

א. תלות ועצמאות – עפ"י מבחן זה נבחנת השאלה האם במועד הרלוונטי לעשיית הצוואה היה המצווה עצמאי מבחינה פיזית ומנטאלית. ככל שהמצווה היה עצמאי יותר באותה תקופה, מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה, וההיפך. יתכן שעצמאותו מבחינה מנטאלית תחפה על תלות פיזית.

ב. תלות וסיוע – מקום בו מתברר, כי המצווה לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, יש לבדוק האם הנהנה לבדו הוא זה אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו.

ג. קשרי המצווה עם אחרים – עפ"י מבחן משנה זה בוחן בית המשפט את היקף קשרי המצווה עם אנשים אחרים. ככל שיתברר, כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה.

ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה – נבחנת השאלה האם היה הנהנה מעורב בעשיית הצוואה, בנסיבות בהן מעורבותו לא עלתה כדי זו הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק הירושה . במקרה זה יהא בה, במעורבות, כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת.

67. עפ"י הפסיקה נקבע כי השימוש במבחני העזר הנ"ל ייעשה בזהירות רבה, תוך הבנה שבתלות כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה,(ע"מ (ת"א) 1100/05 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (06/04/2009)).

68. לטעמי המתנגדים לא הצליחו להוכיח התקיימות המבחנים לקיומה של השפעה בלתי הוגנת כולם או חלקם. כמפורט בפרק בפסק הדין הדן בכשירותו של המנוח עולה כי זה היה במועד הרלוונטי 18/11/09 עצמאי מבחינה מנטאלית/ קוגניטיבית ואף פיזית. התובעים לא הוכיחו ולא הצליחו להוכיח כי במועד חתימת הוראת המוטבים 18/11/09 לא היה המנוח כשיר. כל שהעלו התובעים כאמור בעניין זה הינו ספק בכשירותו של המנוח. לטענתם של התובעים וכמפורט לעיל בסיכומיהם אף סברו שאין "כל רלוונטיות לבירור הנטען בעניין זה" נוכח הפרת האיסור האמור בסעיף 35 לחוק הירושה ( ס' 68 לסיכומי התובעים).

לעניין זה יודגש כי בהתאם לפסיקה כמפורט לעיל ישנה חשיבות רבה לשאלה אם במועד הרלוונטי 18/11/09 מועד החתימה על שינוי המוטבים – היה המנוח עצמאי מבחינה פיזית ומנטאלית. ככל שהמנוח היה עצמאי יותר באותה תקופה, מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המנוח בנהנה. הטענה לתלות קשורה בטבורה לטענת הכשירות ונובעת ממנה. תנאי לכך שהמנוח יהיה נתון להשפעה בלתי הוגנת הוא היותו נתון להשפעה בשל מצבו הקוגניטיבי ו/או הפיזי ו/או שניהם. משלא עלה בידי התובעים להוכיח טענתם כי במועד זה היה המנוח "בובה על חוטים" בשל מצבו הקוגניטיבי ו/או הפיזי יש בכך אף לפגום ביכולתם להוכיח טענתם בדבר השפעה בלתי הוגנת.

יתר על כן אף האמור בסיכומים התובעים עצמם ואף מבלי שהנני נדרש לעניין זה לעדויות הארוכות שנשמעו יש בו להשמיט את הבסיס העובדתי לטענות התובעים בעניין זה. התובעים מבלי משים אינם ערים לכך כי הנטען על ידם רצוף בסתירות וכי גרסתם באשר לכשרותו ולמצבו הקוגניטיבי של המנוח אינה קוהרנטית ואחידה.

הצדדים אינם חלוקים על כך שביום 18/11/09 חתם המנוח על הסכמה לקבלת טיפולי כימותרפיה. לטענת הנתבעת עובדה זו יש בה ללמד על כשירותו של המנוח שכן אחרת הצוות הרפואי לא היה מאשר החתמתו. מנגד טוענים התובעים כמפורט לעיל שלל טענות כנגד התנהלותו של המנוח בעניין זה. עם זאת וחרף כל שלל הטענות הארוכות והמפורטות של התובעים והעדים מטעמם בתצהירים ובסיכומים בעניין זה הרי שאין כל הסבר והתמודדות ממשית עם העובדה כי בסופו של יום המנוח חתם על כתב ההסכמה. כך למשל אין כל הסבר לעובדה מדוע ראתה אחותו ר' אשר הינה עובדת סוציאלית בהכשרתה להקריא למנוח את הטופס ולהסביר לו את מהותו של המסמך אם לא היה כשיר? אין כל הסבר מדוע הסכים הצוות הרפואי ובפרט ד"ר בן טל ז"ל אשר לטענת התובע מ.ב. מסרה לו כי יש להביא פסיכיאטר כדי לבדוק אם המנוח כשיר על הטפסים – לקבל את הטפסים כשהם חתומים ע"י המנוח, אם זה לא היה כשיר לחתום עליהם?

כמו כן בעוד הבן מ.ב מפליא ומרחיב בתיאוריו את התנהלותו של אביו המנוח באותו היום לרבות בעת הצורך בהחתמה על טופס ההסכמה בניסיון לבסס את הטענה בדבר העדר כשירות ומבלי משים לב, טוען באותו נשימה כי באותו המועד שוחח עם אביו בעניין וזה מסר לו בנוכחות כולם כי מ.ב הוא זה שיחליט על אופן הטיפול בו. למותר לציין כי נוכח השכלתו של התובע בתחום הביולוגיה תשובה זו מלמדת על כשירות ויכולת קבלת החלטות ע"י המנוח כמו גם התנהלות עניינית מצדו של המנוח .

יתר על כן לא ברור כיצד התובעים (מ.ב ור.א) אשר טענו כי המנוח לא היה כשיר לחתום על טופס שינוי המוטבים טוענים באותה נשימה כי ביום 19/11/09 שאלו את המנוח על מה חתם וזה ענה כי הנתבעת ועו"ד ע' החתימו אותו על מסמכים בענייני עבודה של הנתבעת. כלום לו כטענת הנתבעים המנוח בלתי כשיר, היה מקום לשאול אותו שאלה זו? אף תשובת המנוח יש בה ולטעמי להעיד על כשירותו שכן זה רצה למנוע את אי הנעימות והסכסוך בחייו בעקבות החלטתו לשנות את הוראת המוטבים שכן היה ער לתוצאות שיהיו לכך.
בכל הכבוד הראוי טענות אלה של התובעים אינן מתיישבות זו עם זו ויש בהן לסתור טענותיהם בדבר השפעה בלתי הוגנת.

69. עובדה מהותית נוספת השוללת לטעמי את קיומה של השפעה בלתי הוגנת והוכחתה ע"י התובעים הינה העובדה כי לטעמי הוכח בצורה ברורה ומפורשת כי היוזמה לשינוי הוראת המוטבים הינה פרי רצונו של המנוח. בסעיף 10 לתצהירו ובחקירתו טען מ.ב כי המנוח ביקש ממנו ליצור קשר עם סוכן הביטוח. אומנם בחקירתו (בדיון מיום 9/8/12 עמ' 43 שורות 6-14) ניסה לטעון כי מטרת השיחה הייתה לצורך ברור על ביטוח בריאות וביטוחים נוספים ולא שינוי הוראת מוטבים אך מעדותו עולה אין חולק כי המנוח יזם וחפץ בפגישה עם סוכן הביטוח.
התובעים כאמור ייחדו בסיכומיהם מלל רב לשאלה מי שוחח עם סוכן הביטוח: המנוח, מ.ב, פ.נ או ע'? (ס' 23-26 לסיכומים ו-ס' 38) ולסתירות בעדויות מטעם הנתבעת ובנה ע' בעניין זה.

לא נסתרו מעיני טענות התובעים בסיכומיהם בעניין זה וההפניות אליהן בסיכומיהם, עם זאת ולטעמי סתירות אלה ככל שקיימות, אינן מהותיות ובכל מקרה אין בהן להשפיע על המסקנה הסופית בעניין זה. כך למשל בעוד התובעים עסוקים בלהפריך את הגרסה כי המנוח שוחח עם סוכן הביטוח בעצמו מתעלמים הם מהעובדה כי ר.א בתו של המנוח העידה בעצמה ביום 9/8/12 עמ' 19 שורות 16 הסוף ועמ' 20 שורות 1-11 כי המנוח אכן שוחח עם סוכן הביטוח בעצמו. כמו כן סוכן הביטוח בעדותו אישר כי שמע את המנוח ברקע דורש כי יבוא וכי הבין שמדובר "לגבי הנושא הזה", "שרוצים לעשות שינויים" (עדותו מיום 28/1/13 עמ' 43 שורות 1-12 ). הגרסה כי סוכן הביטוח נתבקש להגיע לשם ברורים אינה סבירה כשלעצמה שכן מה מניעה הייתה לבצע ברורים אלה באמצעות הטלפון?

בנסיבות אלה, ומשהוכח כי היה זה רצונו של המנוח לערוך שינוי בהוראת המוטבים ישנו קושי רב בקבלת התיאוריה בה מבקשים התובעים לשכנע את בית המשפט ולפיה שינוי הוראת המוטבים היה פרי תכנון וביצוע של הנתבעת ובנה וכי המנוח היה בעניין זה היה "כבובה על חוטים" בהם משכה הנתבעת. המדובר לטעמי בעובדה מהותית אשר יש בה לשלול הטענה כי שינוי הוראת המוטבים הינו פרי תחבולה, תרמית ו/או השפעה בלתי הוגנת של הנתבעת ו/או מי מטעמה על המנוח – כטענת התובעים.

למותר לציין כי כל הפסיקה בדיני ירושה ממנה מבקשים התובעים לגזור גזירה שווה לעניינו מדגישה את החובה לקיים את רצון המנוח.

70. עובדה מהותית נוספת וחשובה בעניין זה אותה מעלה הנתבעת ובצדק בסיכומיה (סעיפים 90-99) הינה העובדה כי התובעים אשר לשיטתם היו ערים לתכנית של הנתבעת ובנה ו/או מי מהם לשינוי המוטבים עוד ביום 9/11/09 לאור האירוע המתואר בהרחבה והעובר כחוט השני לכל אורכה של התובענה כחלק מטענות התובעים "ההיתקלות" בין האחיינית ג.צ וע' והגילוי כי בתיק החום מחזיק עוה"ד ע' טפסים לשינוי הוראת המוטבים- לא עשו דבר למניעת אותה פעולה "בלתי כשרה" צפויה ומתוכננת. התיק החום אשר בו היה טופס שינוי המוטבים הוחזר עפ"י הנטען עפ"י הוראתו של התובע מ.ב אשר סבר כי אביו יאריך ימים, יקום ממיטת חוליו ויסדר זאת (ס' 15 ו-16 לתצהיר עדותו הראשית). גרסה זו הינה בלתי סבירה לחלוטין ואינה מתיישבת עם השכל הישר. דווקא מ.ב אשר לו רקע ממשי והיקף ידיעות רחב מכוח לימודיו והשכלתו היה מודע היטב למצבו הרפואי הקשה של אביו. יתר על כן גרסה זו נשמעת מופרכת עוד יותר נוכח האמור לראשונה בעדותו של מ.ב ביום 9/8/12 (עמ' 47 שורות 16-22) ולפיהן בלילה בו ישן עם אביו המנוח התפתחה ביניהם שיחה בעניין הפוליסה במגדל במסגרתה אמר לו המנוח "אתה יודע שבמגדל ובכלל אתה רשום כמוטב " (שורה 15). בנסיבות אלה לא ברור כיצד לא הזהיר מ.ב ו/או מי מטעם התובעים את המנוח מפני התכנית "להחתימו", על שינוי הוראת המוטבים?, כיצד החזירו התיק החום ובו הטופס ואפשרו שינויו? וכיצד לכל הפחות לא מנעו מהנתבעת ו/או בנה להיות ביחידות עם המנוח ע"מ שלא תהא בידם ההזדמנות לביצוע תכניתם הפסולה. התובעים אינם מתמודדים עם טענות אלה כלל וההסבר לכך לטעמי הינו כי ככל הנראה היו מודעים לרצונו של המנוח בעניין זה ולא רצו להתעמת עמו בעניין זה בחייו.

71. לא זו אף זו ישנה סתירה מהותית בגרסאות התובעים בעניין זה. בתצהיר עדותו הראשית ס' 28 טוען מ.ב כי ג.צ התקשרה אליו ביום 18/11/09 וסיפרה שראתה כי הנתבעת ועו"ד ע' החתימו את המנוח על מסמכים. בתצהירה של ג.צ אין זכר לאירוע שכזה והאירוע היחיד הינו האירוע מיום 9/11/09. כמו כן נטען כי לאחר השיחה עם ג.צ ביום 18/11/09 התקשר מ.ב לנתבעת לברר את הדבר וזו קיללה את בנה – ככל הנראה על שהודה במעשיהם. גרסה זו הינה בלתי סבירה לחלוטין, וכי מדוע תעשה כן הנתבעת? ראה לעניין זה סעיפים 28 ו-29 לתצהיר עדות הראשית של מ.ב, למול תצהיר עדותה הראשית של ג.צ אשר לאחר חזרה על תיאור האירוע מיום 9/11/09 מציינת בסעיף 16: "לימים התברר כי ע' חזר והחתים את המנוח".
ג.צ. אינה מציינת כל אירוע נוסף לו הייתה עדה ביום 18/11/09 ועפ"י תצהירה למדה בדיעבד כי ע' החתים את המנוח, עוד ראה סעיפים 55 ו-56 לסיכומי התובעים.
לאור כל האמור ולטעמי כשלו התובעים בהוכחת התקיימותו של מבחן התלות ועצמאות.

72. אף מבחן התלות והסיוע ומבחן קשרי המצווה – לא הוכחו במקרה דנן. כאמור לעיל לא הוכח כי המצווה לא היה עצמאי, ובכל מקרה אף לא נטען כי הנתבעת הייתה היחידה אשר סעדה את המנוח בבית החולים. כעולה מהעדויות אף התובעים סייעו בטיפול במנוח בבית החולים וזה אף קבל מבקרים/חברים (למעט התקופה בה היה באשפוז בטיפול נמרץ). המנוח בתקופת אשפוזו בה כאמור נחתם טופס שינוי המוטבים 18/11/09 לא היה מנותק ומבודד מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים.
המנוח נהנה מתמיכתם של בני המשפחה הרחבה לרבות ילדיו מנישואיו הראשונים, אחיו ואחיותיו, אחייניתו, אשתו/הנתבעת וחברים.

73. כאמור לעיל מבחן עזר נוסף הוא מבחן נסיבות עריכת הצוואה. עפ"י מבחן זה נבחנת השאלה האם היה הנהנה מעורב בעשיית הצוואה, בנסיבות בהן מעורבותו לא עלתה כדי זו הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק הירושה . במקרה זה יהא בה, במעורבות, כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת.

בת"ע (י-ם) 49160/08 י. מ נ' מ. פ. [פורסם בנבו] (30/4/11) זכה מבחן זה לניתוח מקיף ויסודי ע"י כב' השופטת נילי מימון (עמ' 13 ו-14 לפסק הדין):

"מבחן נסיבות עריכת הצוואה – מעורבותו של הנהנה בעשיית הצוואה, גם אם אינה עולה כדי מעורבות המביאה לפסילת הצוואה לפי סעיף 35 לחוק, יכולה ללמד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת. זה מבחן משנה אשר אינו עומד ברשות עצמו – יש בו כדי לסייע בהסקת קיומה של השפעה בלתי הוגנת מקום בו המבחנים האחרים מכוונים לקיומה (ת"ע (ת"א) 6920/99 ערוב נ' ערוב [פורסם בנבו] (דינים משפחה ב 561)).

מבחנים אלה הם מבחני עזר. מכאן נובעות שתי מסקנות:

ראשית, נקבע כי השימוש במבחנים אלה צריך להיעשות בזהירות רבה, תוך שימת דגש על כך שבתלות כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיום השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה הנ"ל, [פורסם בנבו] בעמ' 1836).

בהתאם לכך נפסק, כי יש לשים דגש על אי ההגינות שבהשפעה כתוצר של אופי מערכת היחסים שבין הנהנה למצווה, שהרי לא קיומה של ההשפעה כשלעצמה הוא הפוסל את הצוואה, אלא קיומו של יסוד בלתי הוגן בה, שעיקרו ניצול תלותו וחולשתו של המצווה לטובתו של הנהנה. יסוד אי ההגינות שבהשפעה נלמד, אפוא, מנסיבות הפעלתה ולאוו דווקא בשל מטרת המעשה, או בשל התוצאות שאותן מבקש המשפיע להשיג (ע"א 133/84 רכטמן נ' זיסמן, פ"ד לט(4) 769, בעמ' 773-772; ש' שוחט, מ' גולדברג, י' פלומין, דיני ירושה ועזבון, מהדורה שישית ומורחבת 2006, בעמ' 101).

לא תוכנה של הצוואה הוא הקובע את קיומה של השפעה בלתי הוגנת, אלא נסיבות עריכתה והליכי עריכתה. לפיכך, עצם העובדה שאדם מטפל באדם גלמוד, בתקווה שזה יגמול לו בעריכת צוואה לטובתו, אין בה כשלעצמה כדי לפסול את הצוואה, אפילו מבקש הוא ממנו לעשות צוואה. החוק אינו פוסל צוואה שנעשתה לאחר השפעה או שכנוע של המצווה. שכנוע כזה או השפעה כזו, כשהם נעשים בנימוס וללא לחץ ואיומים מפורשים או מכללא, אין בהם פסול (ראה ת"ע (ח"י) 639/90 סטיינבוק נ' מזרחי [פורסם בנבו] פ"מ תשנ"א (ג) 407, דיני ירושה ועזבון, שם בעמ' 101)

שנית, ביהמ"ש רשאי לעשות שימוש במבחנים נוספים לצורך גיבוש הכרעתו, הנגזרים או המתחייבים מנסיבות המקרה שבפניו. רשימת המבחנים שבפרשת מרום, אינה רשימה סגורה – נסיבות החיים על כל גווניהן אינן מאפשרות קביעת כללים נוקשים ובלעדיים, ובסופו של יום על השופט להתרשם ממכלול הנסיבות ולהסיק את מסקנותיו בכל מקרה לגופו. יהיו מקרים בהם יסיק השופט על בסיס אחד או יותר מן המבחנים האמורים, כי יש להעביר את נטל ההוכחה לכתפי המבקש לקיים את הצוואה, ואף יהיו מקרים בהם אף שלא קמה החזקה בדבר קיום השפעה בלתי הוגנת המביאה להיפוך נטל ההוכחה, ניתן יהיה לקבוע כי הוכח פוזיטיבית שהייתה השפעה בלתי הוגנת ויש לפסול את הצוואה (ראה תע (י-ם) 42270/04 י. מ. נ' מ. מ. (לא פורסם) [פורסם בנבו] )".

בת"ע (כ"ס) 2351/05 א. מ נ' א. א פורסם בנבו (6/1/08) סעיף 9 לפסק הדין נקבע ע"י כב' השופט צבי וייצמן :
"הפסיקה קבעה מבחני עזר נוספים ושונים העומדים לרשותו של בית המשפט לצורך גילוי ואיתור "השפעה שאינה הוגנת", דוגמת מבחן נסיבות עריכת הצוואה, מבחן הנסיבות הכלליות אשר קדמו לעריכתה, ומבחן תוכנה של הצוואה (לישום המבחנים הנזכרים ראה כדוגמה – ת"ע (ת"א) 1840/98 מ.א נ' א.א.ב [פורסם בנבו]; ת"ע (ת"א) 6920/99 ערוב נ' ערוב [פורסם בנבו] , יחד עם זאת יש ליתן את הדעת לכך שהשימוש במבחנים הנזכרים צריך שיעשה בזהירות מרבית תוך הבנה כי בתלות כשלעצמה ובעצם קיומם של המרכיבים הנזכרים אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא הקמת חזקה בדבר קיומה . (ראה לעניין זה – שוחט, גולדברג ופלומין, דיני ירושה ועזבון, מהדורה שישית, תשס"ה – 2005, עמ' 101; ולאחרונה תע' (ת"א) 1220/01 עזבון המנוחה נ.ס.ג ז"ל ואח' נ. מ.ג ואח' פורסם במאגר נבו; וכן פסק דינו של חברי כב' הש' יעקב כהן מיום 13.12.07 תע' (כ"ס) 5030/07 אלכסנדר רוזנברג נ' הלן רייך ואח' "( ההדגשות במקור י.א).

74. במקרה דנן טענות התובעים וכאמור בסיכומיהם אינן מתמצות אך בטענה כי הנתבעת / הנהנת עפ"י הוראת המוטבים הייתה מעורבת בעשייתה הצוואה במובן ס' 30 לחוק הירושה – השפעה בלתי הוגנת. לטענת התובעים יש להביא לפסילתה של ההוראה לשינוי מוטבים גם מכוח סעיף 35 לחוק הירושה שכן הנתבעת הייתה עדה לחתימת הטופס לשינוי המוטבים אשר מי שערך אותה טכנית הינו בנה עוה"ד ע' בכתב ידו ובנוכחות אמו הנתבעת ובכל מקרה לקחה באופן אחר חלק בעריכתה. לפיכך, אדון בשאלות אלה במאוחד.

75. סעיף 35 לחוק קובע :

"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".

76. לעניין זה יש להדגיש כי בפסיקה נקבע, שיש לפרש את סעיף 35 לחוק בצמצום ראו: פרופ' ש. שילה, פירוש לחוק הירושה, כרך א', עמוד 308 והפסיקה בהערת שוליים מספר 7.
ראה לעניין זה אף את פסק דינה של חברתי כב' השופטת ש. גליק בת"ע 102160/09 עיזבון המנוח א.ג ז"ל נ' ר.ג.ג [פורסם בנבו ניתן ביום 14/8/11] בסעיף 12 לפסק הדין:

"הפסיקה, חזרה וקבעה כי הוראות סעיף 35 לחוק הירושה, תוצאותיו קשות ולכן הוחלט שלא לפרשו פירוש מרחיב. ראה ע"א 529/69 רוזנהויזר נ' כהן פ"ד כ"ד (2) 93, ע"א 631/69 ישיבת מדרש פורת בישראל נ' חומי פ"ד כ"ד(9) 105.

עוד חזרה וקבעה הפסיקה כי המבחן בסופו של דבר הוא מבחן השכל הישר והבחינה אם נטל הנהנה חלק בעריכת הצוואה צריך שתיעשה באשר לכל מקרה ונסיבותיו, ונוכח מידת האינטנסיביות והחומר של מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה, ראה ע"א 7506/95 שורץ נ' בית אלפנא בית אהרון פ"ד נ"ד(2) 215 וע"א 148/96 בקשי נ' סלמן פ"ד נ"ג(1) "843.

77. כמפורט לעיל בסעיף 34 לפסק הדין אין מניעה ואף ראוי בשל היות הנושאים כאמור נושאים קרובים – להחיל את הוראות חוק הירושה על הוראת מוטבים. עם זאת וכאמור לעיל יש לעשות כן בזהירות ובמקרים של חסר תוך חובה לשים לנגד עיננו את העובדה כי המדובר במסמכים ובפעולות שונות: שינוי הוראת מוטבים מול עריכת צוואה. מהשוני בפעולות ובסוג המסמך יכול ותגזר תוצאה שונה.
כפי שקבעתי לעיל ולטעמי לא ניתן להתייחס להוראת מוטבים לכל דבר ועניין כצוואה ולהחיל עליה באופן גורף את דיני הירושה על כל עילות הפסלות.
בפסיקה כפי שפורטה לעיל החילו בתי המשפט השונים את ההסדרים שבסעיפים 26 ו-30 לחוק הירושה. אין בפסקי הדין כמפורט לעיל בחינה והתמודדות עם השאלה אם ניתן להחיל אף את ס' 35 לחוק על הוראת מוטבים.

בע"א 4377/04 הולצברג נ' מירז הנ"ל [פורסם בנבו] קבעה כב' השופטת ארבל בסעיף 12 לפסק הדין :

"אדגיש, כי לטעמי לא יהיה בהחלת סעיפים אלה על כספים וזכויות שבקופת גמל משום פגיעה משמעותית באינטרסים שבבסיס ההסדר שבסעיף 147 לחוק הירושה, היות שהכספים ישולמו למוטב – כולם או חלקם – בהתאם להוראה שנתן המיטיב וככל שיועלו טענות נגד צלילות דעתו של המיטיב בעת מתן ההוראה על שמות המוטבים או טענות לפיהן אין ההוראה פרי רצונו החופשי והעצמאי והוא לא הבין את משמעות הפעולה של רישום שמות המוטבים, יתבררו אלה בהמשך.

מכל מקום, סבורני כי יש ליתן את הבכורה לצורך להבטיח כי מקיימים אנו את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח. ודוק: אין אני סבורה כי יש להחיל את הסדרי חוק הירושה כולם על כספי קופת גמל, ולא בכל היבט יש מקום לקרב את הזכויות שמלבר לעיזבון אל דיני הירושה. בחינה זו צריכה להיעשות בכל עניין על פי מהותו, על פי טיב האינטרסים הרלוונטיים ותוך שמירת המטרות שמבקש סעיף 147 לחוק הירושה להשיג (וראו בהקשר זה העמדה המובעת במאמרו של שורץ, אך יודגש כי שם נידונה הסוגיה מזווית אחרת)".

דברים אלה נאמרו כאמור ביחס לסעיפים 26 ו-30 לחוק הירושה וכעולה מפסק הדין אין להחיל את הסדרי חוק הירושה כולם, בכל היבט ובאופן גורף על כספי קופת גמל ושינוי הוראת המוטבים בה.

כך למשל ולטעמי העובדה כשלעצמה ולבדה כי מוטב היה עד לעריכת טופס המוטבים ו/או חתימתו ו/או נטל חלק בעריכתו במובן הטכני או הרחב יותר לא תביא באופן אוטומטי לבטלות הטופס/הפעולה . פעולות אלה ייבחנו במסגרת בחינת מכלול הראיות לקיומה של השפעה בלתי הוגנת וכחלק ממנה. לטעמי אין להחיל את הוראת ס' 35 כשהיא עומדת לבדה ובהעדר הוכחתן של אחת מעילות הפסלות האחרות כשרות לצוות עפ"י ס' 26 לחוק או "אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית " – עפ"י ס' 30 לחוק – ומכוחה להביא לבטלותה של הפעולה לשינוי מוטבים.

78. במקרה דנן אין חולק לגבי העובדה כי טופס הוראת המוטבים מולא ע"י עו"ד ע' אשר החתים עליו את המנוח בשעה שאמו- הנתבעת הייתה נוכחת במעמד החתימה.
עם זאת וכאמור לעיל, אין בעובדות אלה כשלעצמן ובהעדר הוכחת פגם בכשרותו של המנוח להבין את טיבה של הפעולה בעת עשייתה ומשלא הוכחה השפעה בלתי הוגנת להביא לפסולתה של ההוראה לשינוי מוטבים. כאמור לעיל בהרחבה בפסק הדין לא הוכח ע"י התובעים כי המנוח לא היה כשיר ולא יכול היה להבין ולהבחין בטיבה של הפעולה לשינוי המוטבים. כמו כן וכמפורט לעיל הוכח בצורה ברורה ומפורשת כי היוזמה לשינוי הוראת המוטבים הינה פרי רצונו של המנוח.

בע"א 6496/98, בוטו נ' בוטו פ"ד נד(1) 19) בעמ' 29-30 לפסה"ד נקבע:

"ככלל אין בנוכחות בלבד, של נהנה מן הצוואה בעת חתימתה, כדי לפגוע בכשרותה… יש לבחון את יתר נסיבות המקרה… טול את המקרה בו נוכח הנהנה פיזית בעת עריכת הצוואה. היש לומר כי הוא נטל חלק בעריכתה? אף התשובה על שאלה זו תלויה בנסיבות האופפות את הנוכחות. לא הרי נהנה הנוכח לבדו בעת עריכת צוואה – לעניין צוואה בכתב – כהרי נהנה הנוכח במקום יחד עם אחרים, כגון עורך-דין. לא הרי נהנה המשוחח עם המצווה על דא ועל הא, כהרי נהנה הנותן הנחיות והוראות בדבר תוכן הצוואה".

כאמור לעיל המבחן של נסיבות עריכת הצוואה כפי שנקבע בפסיקה הינה מבחן גמיש לפיו הושם הדגש על אי ההגינות שבהשפעה שעיקרו ניצול תלותו וחולשתו של המנוח לטובתו של הנהנה. מבחני העזר הנוספים שנקבעו בפסיקה כגון מבחן הנסיבות הכלליות אשר קדמו לעריכתה ומבחן תוכנה של הצוואה מביאים אף הם לשלילתה של הטענה להשפעה בלתי הוגנת וזאת בפרט כשהם מצטרפים לכל האמור לעיל .

79. אין ספק שהסיטואציה של שינוי הוראת מוטבים בבית החולים, כשהמנוח חולה במחלה קשה וסופנית ושעורך הטופס ומי שמחתים את המנוח הוא בנה של הנהנית- אינה נוחה, מעלה ספקת וחשדות להשפעה בלתי הוגנת ודווקא בשל כך היה ראוי כי המנוח יוחתם ע"י צד ג' ניטראלי.

עם זאת, יש לזכור כי במקרה דנן כל פרק הזמן הרלוונטי הינה קצר במיוחד. מהעובדות שאינן שנויות במחלוקת עולה כי המנוח הגיע למיון בבית החולים איכילוב ביום 6/11/09 תוך זמן קצר הוא אובחן כלוקה בלוקמיה חריפה וביום 22/11/09 נפטר. המדובר בפרק זמן של כשבועיים בלבד.

עובדה מהותית נוספת לטעמי ממנה מתעלמים התובעים לחלוטין הינה מועד עריכת הוראות המוטבים הראשונות.
מהודעת מגדל עולה כי בפוליסה שמספרה —– נערכה הוראת המוטבים ביום 1/12/1977 והמוטבים על פיה הינם התובעים וגרושתו של המנוח הגב' ל'.
בפוליסה שמספרה —– שנערכה ביום 1/12/1989 המוטבים הינם התובעים.
בפוליסה מספר —- שנערכה ביום 1/5/1996 המוטבים הינם הנתבעת והתובעים בחלקים שווים. בפוליסה זו אשר עפ"י מועד עריכתה הינה בשנים הראשונות לקשר בין המנוח והנתבעת מצא לנכון המנוח לרשום את הנתבעת כמוטבת בחלקים שווים עם התובעים.
בעניין זה יודגש כי בסופו של יום ובניגוד לנטען בס' 4 לכתב התביעה לפיה הנתבעת הייתה ידועה בציבור של הנתבע 1 שנים- אף התובעים מודים כי המנוח והנתבעת היו בני זוג מזה כ-20 שנה וכי הנתבעת הינה אלמנתו של המנוח.

הוראת המוטבים בשתיים מתוך שלושת הפוליסות נערכו טרם הפכו המנוח והנתבעת לבני זוג. בפוליסה מס'… המוטבת הינה עדיין גרושתו של המנוח. הפוליסה השלישית לאור מועד עריכתה נערכה בשנים הראשונות לתחילת הקשר בין המנוח והתובעת.

בנסיבות אלה נוכח הקשר הזוגי הארוך בין המנוח והנתבעת, העובדה כי חלק מהפוליסות והוראת המוטבים נערכו עוד טרם ההכרות עם הנתבעת ולפיכך לא הייתה יכולה אף להיות מוטבת בהן, כאשר המנוח מודע למחלתו הקשה – אך טבעי כי "יעשה סדר" בהוראת המוטבים וידאג להבטיח את עתידה הכלכלי של מי שהייתה לצדו ב-20 השנים האחרונות לחייו. פעולת המנוח בעניין זה נראית טבעית והגיונית וזאת בפרט כאמור לעיל בכל הנוגע לכשירותו והעובדה הברורה שהוכחה כי הרצון לשינוי המוטבים היה פרי רצונו החופשי של המנוח.

בקלטת ובתמלול שהגישו התובעים אין כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי ומההתרשמות הכללית מכלל העדויות והראיות. הסבריה של התובעת בעניין זה באשר להכחשתה במועד הפגישה – היו אמינם והגיוניים בעיני.

80. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית וצו המניעה שהוטל במגדל מבוטל.

81. חרף התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי כי בנסיבות התובענה דנן יש להשית על התובעים הוצאות משפט ולפיכך כל צד יישא בהוצאותיו.

82. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

83. פסק הדין ניתן לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה.

84. הצדדים וב"כ יתייצבו לקדם משפט ביתר התביעות התלויות והעומדות בין הצדדים (תמ"ש 2299-11-10 , תמ"ש 22086-12-10, תמ"ש 22045-12-10 ותמ"ש 17261-12-10) ליום 30/3/15 בשעה 10:00. המזכירות תעדכן המועד הנ"ל ביומני.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ה, 05 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

 


שיתוף: