משרדנו: התקשורת 5, אשדוד | טלפון. 054-5227808  | מייל. alina.k.adv@gmail.com
כל הזכויות שמורות © איציק איתן משרד עורכי דין | בניית אתרים | תחזוקת אתר

פניה לעורכי דין

    נושא

    שם מלא *

    טלפון *

    דוא"ל *

    הודעה *

    בית הדין הארצי לעבודה
    עב”ל 9815-10-13

    ניתן ביום 21 ינואר 2015

    מאהר זעאריר (באמצעות אפוטורופסו, מאזן מחמוד זעאריר) המערער

    המוסד לביטוח לאומי המשיב

    לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופט אילן איטח
    נציג ציבור (עובדים) מר איתן כרמון, נציגת ציבור (מעסיקים) גב’ דיתי שרון

    בשם המערער – עו”ד רון פסקא
    בשם המשיב – עו”ד שרית דמרי דבוש

     

    פסק דין

    השופט אילן איטח
    1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור גב’ שולמית שמש ומר אילן לוי; ב”ל 7999-06-11), [פורסם בנבו] שבו נדחתה תביעת המערער להכיר באירוע מיום 14.3.2011 כתאונה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ”ה – 1995 (להלן – החוק).

    רקע
    2. מהעדויות ומהחקירות (לפני חוקר המשיב והמשטרה) שהונחו לפני בית הדין האזורי עולה התמונה העובדתית הבאה:

    א. המערער, מהכפר סמוע שבשטחים, יליד 1967, הועסק בישראל כדין באמצעות חברת “א.ח. טלב חברה לעבודות חקלאיות בע”מ”, שבבעלות מר טאלב אלצאנע (להלן – המעסיק). במועד הרלוונטי לתובענה ביצע המעסיק עבודות חקלאות – הקמת “בית רשת” (חממה), בשטח חקלאי של מר אלי יוסף ממושב תלמי אליהו (להלן – החקלאי ו-המושב, לפי העניין).

    ב. בבוקר יום 14.3.2011 נסעו שניים מהשטח החקלאי למשק של החקלאי במושב על מנת להביא משם מוטות ברזל. השטח החקלאי מצוי במרחק נסיעה קצרה מהמשק של החקלאי . הנסיעה נעשתה באמצעות טרקטור שאליו היתה רתומה עגלה. השניים שנסעו היו המערער ופועל נוסף בשם חאמד עבדל פאתח אבו עוואד, בן כפרו של המערער, אשר נהג בטרקטור, על אף שלא היה לו רשיון לכך (להלן – הנהג).

    כאן המקום לציין כי בתחילת ההליך טען המשיב (להלן – המוסד) כי הנסיעה בטרקטור לא היתה לצרכי העבודה, אלא “פעולה פרטית”. בהמשך לא עמד עוד המוסד על טענה זו.

    ג. המערער והנהג הגיעו למשק של החקלאי, העמיסו על גבי העגלה מספר מוטות ברזל, שנקשרו בחבל, ויצאו לדרכם בחזרה. בדרכם חזרה עצרו כדי לחזק את קשירת המוטות .

    ד. בסמוך לאחר מכן, “הגיע” המערער לאדמה. על הסיבות לכך סבה המחלוקת שלפנינו. בשלב זה נסתפק בציון טענת המערער, שלפיה הוא נפל מהטרקטור בנסיבות המהוות תאונת עבודה.

    ה. עוברי אורח שהגיעו למקום בשעה 10:20 לערך ראו את המערער שוכב על האדמה “על הגב ידיים בצדדים ורגליים ישרות”, ללא הכרה. לידו עמד הנהג. במרחק של כ- 20 – 30 מ’ מהם עמד הטרקטור רתום לעגלה. במערער בוצעה החייאה, והוזעק אמבולנס.

    ו. בדו”ח מד”א צוין “חבלת ראש ניכרת בצד שמאל מעל הגבה …..” וכי בראש של המערער יש “פצע, חבלה קהה/כאבים”. המערער עבר הנשמה ופונה לחדר המיון בבית חולים “סורוקה”.

    ז. בתעודת חדר המיון נרשם כי למערער “סימן חבלה באזור פריטאלי מימין, ללא דמם פעיל. כמו כן סימן חבלה מעל עין שמאל. …. הודגמה המטומה אפידורלית פריטאלית דו”צ, יותר משמאל, כולל שבר דיאסטטי …”. המערער “נלקח בדחיפות לחדר ניתוח” ובהמשך “הועבר מורדם ומונשם ליחידה לטיפול נמרץ נוירוכירורגי”.

    3. המערער טוען כי נפל מהטרקטור, ולכן נפילתו היא בגדר “תאונת דרכים”. במקביל להליך הנוכחי, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל”ה – 1975, נגד “קרנית” (ת”א 2871-04-13) [פורסם בנבו] . כיוון שהנהג נהג בטרקטור ללא רשיון, רשאית “קרנית” לחזור אל הנהג בתביעת שיבוב.

    4. בבית הדין האזורי טען המוסד שגם אם אירעה למערער “תאונת עבודה” הרי שיש לדחות את התביעה לאור הוראת סעיף 80(3) לחוק, הקובעת כי יש לראות תאונה כתאונת עבודה, אף אם “אירעה תוך כדי עבודתו של המבוטח עקב פגיעה שאינה תוצאה מהעבודה ונגרמה בידי אדם אחר בכלי או בחפץ אחר, הנמצאים במקום העבודה או בקרבתו הקרובה ביותר לצרכי העבודה, או הנמצאים שם דרך קבע אף שלא לצרכי העבודה, והנפגע לא היה שותף לגרימת הפגיעה”. המוסד טען שהמערער עלה לטרקטור חרף ידיעתו כי לנהג אין רשיון, ועל כן היה “שותף” לגרימת הפגיעה. טענה חלופית זו התקבלה על ידי בית הדין האזורי ושימשה כעילה חליפית לדחיית התביעה. אלא שבמסגרת דיון קדם הערעור חזר בו המוסד מטענתו זו, ולפיכך אף אנו לא נידרש לה.

    מהות האירוע
    5. המערער טען כי בעת שישב על העגלה, העגלה התהפכה ונפלו עליו המוטות. בית הדין האזורי דחה את הטענה שלפיה העגלה התהפכה ונפלו עליו המוטות. מדובר בקביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה משאין לגרסה זו תימוכין ביתר הראיות, לרבות של עדים מטעמו של המערער, ובכלל זה העדר ראיה לכך שהעגלה התהפכה או שהמוטות התפזרו.

    6. בית הדין האזורי קבע כי המערער נפל, ולא ידוע אם נפל מהטרקטור או אפילו ממצב של עמידה על הקרקע. לטעמנו מבין שתי האפשרויות – האפשרות שהמערער נפל ממצב של עמידה על הקרקע ולא מהטרקטור פחות סבירה. בשים לב למכלול הראיות סביר יותר לקבוע כי המערער נפל מהטרקטור. לכך כמה טעמים:

    א. הגרסה הראשונית שנשמעה מפי הנהג באתר האירוע היתה שהמערער נפל מהטרקטור.
    – בעדות שגבתה המשטרה ביום האירוע, בשעה 12:00, ממר אליהו לוי, שנקלע למקום האירוע וסייע בהחייאת המערער, נשאל מר לוי האם הוא ברר עם הנהג מה קרה והשיב “כן אני שאלתי מה קרה הוא אמר לי אני נסעתי עם הטרקטור והבחור נפל לי מהטרקטור, ואז הוא עצר ולא ידע מה לעשות לא היה לו אפילו טלפון להתקשר”.
    – גם בדו”ח מד”א נרשם: “לפי דברי האנשים מסביב נפל מטרקטור אך בהמשך שינו גירסה ללא ברור מה קרה לו”.

    ב. בטופס “ב”ל 250” שמולא על ידי המעביד ביום האירוע נרשם “הוא נפל בחממות אך לא ידוע איך הוא נפל כי אף אחד לא ראה אותו”. גרסה זו לא מסייעת לבחור מבין שתי האפשרויות – נפילה ממצב של עמידה על הקרקע או מהטרקטור.
    כאן המקום להתייחס לטענת המעסיק במהלך חקירתו על ידי חוקר המוסד, שלפיה מנהל העבודה מטעמו, מר טורקי אבו עוואד (להלן – מנהל העבודה) דיווח לו שהמערער נפל מהסולם בחממה. אפשרות זו לא מעוגנת בחומר הראיות, ואינה מתיישבת עם הגרסה העמומה בטופס “ב”ל 250”. אמנם יתכן שבשלב של מילוי הטופס, עוד ביום האירוע, התמונה לא היתה ברורה. אך גם בטופס התביעה מיום 29.3.2011 אין גרסה של נפילה מסולם. כל שנרשם הוא “עבד בחממות, נפל בזמן העבודה”. שוב גרסה עמומה שלא מסייעת לבחור באחת משתי האפשרויות.
    על כל פנים, גם אם גרסתו של המעסיק מחלישה את עדות מנהל העבודה, שאליה נתייחס להלן, אין בכך ולא כלום. שכן גרסת הנפילה מהטרקטור מעוגנת בראיות עצמאיות ובהגיונם של דברים.

    ג. מנהל העבודה שלא נכח במקום האירוע במועד התרחשותו, העיד כי “שמע” שהמערער נפל מהטרקטור, והוסיף “לא יודע מה בדיוק” (עמ’ 8 לפרוטוקול ש’ 2 – 3). בהמשך העיד בחקירתו שהנהג סיפר לו (לא ברור מתי סיפר לו – א.א.) כי “רצה לפנות לאן שהוא, הסתכל אחורה, חאמד (הנהג – א.א.) היה רחוק עשרים מטר, מאהר (המערער – א.א.) היה ברצפה. זה מה שחאמד סיפר. העגלה היתה בסדר עם הטרקטור” (עמ’ 8 לפרוטוקול ש’ 22 – 23, עמ’ 9 ש’ 7 – 8).

    ד. הנהג לא נשאל לגבי המידע שמסר למר לוי ולמנהל העבודה וגם לא התבקש להגיב לטענות של מר לוי ושל מנהל העבודה אודות האופן שבו הוא, הנהג, תיאר לפניהם את האירועים.

    ה. לא נעלם מעינינו כי בעת השיחה עם מוקד מד”א נשאל “המודיע” האם הנפגע (המערער) “נפל מגובה או משהו” והשיב “לא לא יודע נו תזמיני אמבולנס”. אין בכך כדי להחליש את העולה מגרסת מר לוי: ראשית, המודיע הוא ככל הנראה מר אוריאל סוויסה, אדם נוסף שהגיע, ולפי עדותו הוא זה שהתקשר למוקד מד”א (עמ’ 19 לפרוטוקול ש’ 4), כך שחוסר ידיעתו לא סותרת את עדות מר לוי; שנית, לא הוברר מה קדם למה, תשובת מר סוויסה למוקד מד”א או הדווח שקיבל מר לוי מהנהג; שלישית, לא מן הנמנע כי הדווח למר לוי לא נקלט בחושיו של מר סוויסה.

    ו. גרסת הנפילה מעמידה על הקרקע הופיעה לראשונה כאפשרות רק בעדותו של הנהג. הנהג העיד בחקירתו הנגדית שבדרך חזרה מוטות הברזל זזו והשניים עצרו כדי לחזק את קשירתם. וכך מעיד הנהג: “אחר כך המשכתי לנהוג, מאהר היה על האדמה, נהגתי עשרים שלושים מטר, רציתי לנסוע לכיוון שמאלה, הסתכלתי אחורה ראיתי את מאהר על הרצפה. אחרי שחזקנו את הברזלים מאהר עמד על הרצפה. אני לא יודע אם הוא עלה על העגלה או נשאר. אחר כך נסעתי עשרים מטר, והסתכלתי אחורה ראיתי את מאהר על הרצפה, חזרתי לעזור לו” (עמ’ 10 לפרוטוקול ש’ 11 – 15) (הדגשה הוספה – א.א.). בהמשך: “אני עליתי לנהוג את הטרקטור, מאהר היה על הטרקטור, אולי הוא עלה אולי לא ….” (עמ’ 10 לפרוטוקול ש’ 30 -31).

    ז. גרסת העמידה על הקרקע, לא רק שהיא ספקולטיבית והנהג לא היה בטוח לגביה (“אני לא יודע אם עלה על העגלה או נשאר”), זו גרסה שלא מתיישבת עם הגרסאות הראשוניות שהושמעו למר לוי, למד”א ולמנהל העבודה. יש להביא בחשבון כי לנהג אינטרס להרחיק את התאונה מאחריותו, ולכן לא מן הנמנע כי אינטרס זה הוביל לטענה בדבר אפשרות שהמערער כלל לא עלה על הטרקטור לפני המשך הנסיעה.

    ח. זאת ועוד, אין כל הגיון בכך שהמערער יוותר עומד מחוץ לעגלה. הרי גם הוא היה אמור לחזור לחממה שבבניה. פחות סביר שהנהג החל בנסיעה בטרקטור לפני שווידא כי המערער עלה על העגלה, ואם לא עשה כן, לא מן הנמנע כי הטרקטור החל בנסיעה טרם שהמערער התיישב באופן בטוח ויתכן שזה מה שגרם לנפילתו.

    7. הפועל היוצא מכל האמור הוא שאנו נותרים עם האפשרות שהמערער נפל מהטרקטור, בנסיבות לא ידועות.

    הנפילה – תאונת עבודה?
    8. על מנת שתאונה תהיה “תאונת עבודה” כמשמעה בחוק נדרש כי התאונה תתרחש “תוך כדי” העבודה ו”עקב” העבודה. הנפילה מהטרקטור, שגרמה למערער לחבלה, היא ה”תאונה”. בית הדין האזורי קבע כי “אין ספק כי התאונה אירעה תוך כדי עבודה”. השאלה היא האם התאונה ארעה “עקב” העבודה.

    9. כאמור, הסיבות שהביאו לנפילת המערער לא ברורות. לא ברור האם הנפילה היתה פרי סיכוני הנסיעה בטרקטור, כגון: טלטול שגרם למערער לאבד שיווי משקל, או אולי הטרקטור החל בנסיעה לפני שהמערער התיישב בבטחה על גבי העגלה ולכן נפל, או כל סיבה אחרת שאינה נעוצה במערער עצמו.
    האפשרות שהנפילה נעוצה במערער עצמו, קרי, כי מדובר בנפילה אדיופטית, עלתה במקרה שלפנינו. הטעם לכך נעוץ ברישום בתעודת חדר המיון ולפיו “לפני מספר חודשים אושפז בעקבות אירוע של איבוד הכרה ספונטני, לדברי המשפחה בירור אשר בוצע לא העלה דבר”.

    10. סעיף 83 לחוק קובע:

    “תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים.”

    ניסוחו של סעיף 83 לחוק מעורר קושי, באשר אין הוא מבחין בין הסיבתיות שבין העבודה לבין האירוע התאונתי ובין הסיבתיות שבין האירוע התאונתי לבין הנזק – הגם שלצורך הוכחתה של תאונת עבודה יש להוכיח הן את הראשונה והן השניה. אך דומה כי במהותו מכוון הסעיף לסיבתיות הראשונה, זו שבין העבודה ובין התאונה, ולכן עדין מוטל על המבוטח להוכיח את הסיבתיות השניה – זו שבין האירוע התאונתי לבין הנזק . במקרה זה, אין חולק כי הנזק למערער נגרם כתוצאה מהנפילה, והשאלה שבמחלוקת נוגעת לסיבתיות הראשונה, שבין העבודה לבין האירוע התאונתי.

    חזקת הסיבתיות משקפת מאזן של סבירות כאשר הנסיבות העובדתיות לא ברורות. ההנחה היא שאם תאונה קרתה במהלך העבודה הרי שהיא ארעה עקב העבודה. חזקה זו מיטיבה עם המבוטח, שכן על פי רוב הוכחת היסוד של “תוך כדי” קלה יותר ואילו הוכחת היסוד של “עקב” קשה יותר .

    11. עתה נפנה לבחון את קביעות בית הדין האזורי בשאלה האם אירעה התאונה “עקב” העבודה. בית הדין האזורי קבע כך:

    “סעיף 83 קובע כי תאונה שאירעה תוך כדי עבודה רואים אותה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך. לטעמו של בית הדין הוכח ההיפך, דהיינו הוכח כי התאונה לא הייתה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין. הוכח כי לתובע היה אירוע קודם של איבוד הכרה בסמוך ל-14.3.11 בגינו אושפז, והוכח כי איש מהנוכחים לא ידע למה אירעה הנפילה בגינה נחבל. על כן, לטעמו של בית הדין אין מדובר בנפילה שהיא מגורמים חיצוניים הנראים לעין ולא הוכח כל גורם חיצוני כזה. דחינו את הטענה כי העגלה התהפכה או כי הברזלים נפלו, מאחר שזו הופרכה ולא רק ע”י עדות חאמד. משכך, חזקת הסיבתיות אינה יכולה לפעול לטובת המבוטח.” (הדגשה הוספה – א.א.).

    ממשיך בית הדין האזורי וקובע כי הנטל להוכיח כי תאונה שאירעה “תוך כדי” העבודה, לא היתה “עקב” העבודה – מוטל על המוסד. בית הדין האזורי הפנה לדברי בית דין זה בעניין ליאורה כץ , שלפיהם:

    “בענייננו הורם נטל הראיה כנדרש, מתוך דברי המערערת דווקא לחוקר המשיב, שבהם ראה בית הדין את תיאור העובדות לאשורן, הרי שבדבריה לחוקר אמרה המערערת מפורשות כי לא היה כל גורם חיצוני נראה לעין או מכשול שגרם מעידתה. סביר מאוד להניח כי לו אונתה הנפילה מסיבה הנעוצה בעבודת המערערת, ניתן היה להבחין בה, וכבר מן העובדה שלא אובחן הגורם לנפילה, עולה ראיה מספקת שנפילת המערערת לא אירעה בגלל גורם הנעוץ בעבודתה. וכך יצא המשיב ידי חובת הראיה להפרכת החזקה הכלולה בסעיף 39 רישא לחוק הביטוח הלאומי [כיום סעיף 83 לחוק – א.א.]. אי לזאת כדין נדחתה תביעת המערערת ואף אנו דוחים את ערעורה.”

    על יסוד דברים אלה, ממשיך בית הדין האזורי וקובע כי:

    “היקש הדברים לענייננו ברור. אמנם התובע הציג גרסה כאילו התהפכה עליו העגלה, אולם גרסה זו הופרכה. יתר על כן, עדותו של התובע לא הייתה מהימנה וגרסאותיו המרובות לא הציגו אירוע חיצוני ברור וחד משמעי. מנגד כל העדים האחרים, הן בעלי העניין והן הבלתי תלויים, לא הצביעו על גורם חיצוני. יתר על כן, המסמכים הרפואיים מדברים בעד עצמם ומצביעים על אירוע קודם של איבוד הכרה ספונטני שקיבל גיבוי מעדויות חבריו לעבודה. נוכח כל האמור לעיל ודווקא בשל פס”ד כץ מצאנו כי הנתבע הרים את נטל ההוכחה ולפיו לא היה כל גורם חיצוני נראה לעין שגרם לנפילתו של התובע וחבלתו. משכך, הגם שאירע האירוע תוך כדי עבודה, הוכח ע”י הנתבע כי לא אירע עקב העבודה. מטעם זה יש לדחות את תביעת התובע.”

    12. לטעמינו, בשלב זה לא ניתן היה לקבוע כי עלה בידי המוסד להרים את הנטל לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 83 לחוק, ונסביר:

    ראשית, העובדה כי גרסת המערער לגבי אופן קרות התאונה לא התקבלה, אין משמעה בהכרח שהוכח העדרו של גורם נראה לעין. הלכה למעשה, בית הדין האזורי קבע כממצא עובדתי כי הנסיבות שהביאו לנפילת המערער לא ברורות. משהנסיבות לא ברורות, לא ניתן לקבוע כי עלה בידי המוסד להרים את הנטל להפריך את החזקה הקבועה בסעיף 83 לחוק. ודאי משהאפשרויות השונות שאליהן התייחסנו לא נשללו;

    שנית, לא ניתן היה להקיש לעניננו מעניין ליאורה כץ. באותו עניין דובר בעובדת שהחלה בעבודתה ובעת שהלכה למקום אחר במקום העבודה חצתה כביש ובעת שירדה מהמדרכה מעדה. בית הדין האזורי קבע שיש לקבל את הגרסה הראשונית שמסרה המבוטחת לחוקר המוסד לגבי נסיבות הנפילה, ולא את גרסתה המאוחרת בתצהיר ובעדות ובה טענה כי רגלה נכנסה למהמורה. ומה היתה גרסתה לחוקר המוסד? גרסתה היתה כי נפלה בשל “או עייפות או טשטוש אינני יודעת. לא היה גורם חיצוני נראה לעין ידוע לי שבגללו נפלתי. לא מכשול ולא משהו אחר”. דהיינו, המבוטחת מסרה גרסה פוזיטיבית של נפילה אדיופטית. ואילו במקרה שלנו, לא מונחת כל גרסה פוזיטיבית על נפילה אדיופטית. כפי שכבר צויין, העובדה כי סיבת הנפילה מהטרקטור אינה ברורה, אין משמעה בהכרח כי הסיבה לנפילה היתה אדיופטית;

    שלישית, העובדה כי כמה חודשים קודם לכן נפל המערער באופן אדיופטי, אין משמעה בהכרח שגם הפעם זה מה שאירע. על כל פנים, לא ניתן היה לקבוע כך ללא התייעצות עם מומחה רפואי.

    13. בכפוף למפורט בהמשך, ככלל, במקרים שבהם נסיבות נפילתו של מבוטח לא ברורות וברקע הדברים עומדת אפשרות לנפילה אדיופטית, ראוי להתייעץ עם מומחה רפואי על מנת שיחווה את דעתו, על יסוד החומר הרפואי, בדבר סבירות האפשרות כי הנפילה מהטרקטור היתה תוצאה של סיבה אדיופטית.

    בענין אחוואל נדון מקרה דומה למקרה שלפנינו. באותו מקרה עובד שעבד בצביעת תא טייס שפורק מהמטוס נמצא שכוב על הרצפה מחוסר הכרה, נפילתו היתה מסיבה לא ברורה וכל השערותיו לגבי הסיבה החיצונית לנפילה לא הוכחו. בית הדין האזורי דחה את התביעה שכן לא הוכח גורם חיצוני לנפילה. בית הדין הארצי התייעץ עם מומחה רפואי על מנת שיחווה את דעתו האם על יסוד המסמכים הרפואיים סביר יותר להניח כי התובע קיבל מכה ונפל או שמא נפל מסיבה פנימית. המומחה סבר כי לאור התיעוד הרפואי, כולל של החבלות בראש, סביר יותר להניח כי הנפילה היא תוצאתו של גורם חיצוני ולא של גורם פנימי. בית הדין הארצי קיבל את הערעור לאור האמור בחוות הדעת של המומחה הרפואי, וגם מן הטעם שבשל הספק יש להטות את הכף לטובת המבוטח.

    14. האם במקרה שלפנינו יש מקום למנות מומחה רפואי כאמור כדי לבחון את הסבירות כי הנפילה של המערער מהטרקטור היתה אדיופטית? תשובתינו היא שבנסיבותיו של מקרה זה אין צורך למנות מומחה רפואי, ונסביר:
    ככל שסביר פחות כי הנפילה של המערער מן הטרקטור היתה אדיופטית, הרי שממילא לא עלה בידי המוסד לסתור את חזקת הסיבתיות בסעיף 83 לחוק. מכאן שיש להכיר בנפילה כאירוע של תאונת עבודה.

    אך גם אם היה נקבע כי סביר יותר שהנפילה של המערער מן הטרקטור היתה אדיופטית, לא היה בכך כדי לשנות מהמסקנה, שלפיה בנסיבותיו של מקרה זה מדובר בתאונת עבודה. זאת מן הטעם שעל פני הדברים הנזק המשמעותי שנגרם למערער הוא תוצאה של גורם העבודה – הנפילה מטרקטור נוסע. נפילה זו מטרקטור נוסע, ולא משנה סיבתה, היא שגרמה למערער את חבלת הראש הניכרת. לכן יש לקבוע כי חבלותיו נגרמו עקב העבודה. כאשר תנאי העבודה מגבירים בצורה משמעותית את הנזק הצפוי ביחס למקרה של נפילה אדיופטית בסביבה רגילה של המבוטח, יש לראות את הפגיעה כפגיעה שהיא “עקב” העבודה.

    סוף דבר
    15. דין הערעור להתקבל. התאונה שארעה למערער ביום 14.3.2011 מוכרת כתאונת עבודה כמשמעה בחוק. לאור התוצאה, המשיב ישלם למערער שכר טרחת עו”ד בסך של 4,500 ₪.

    ניתן היום, א’ שבט תשע”ה (21 ינואר 2015) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    יגאל פליטמן,
    נשיא, אב”ד ורדה וירט-ליבנה,
    סגנית נשיא אילן איטח,
    שופט

    מר איתן כרמון,
    נציג ציבור (עובדים)
    גברת דיתי שרון,
    נציגת ציבור (מעסיקים)


    שיתוף:

    ×