בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
ב”ל 8065-07-12
12 אפריל 2015
לפני:
כב’ השופטת דגית ויסמן
התובע אליהו כהן
ע”י ב”כ עו”ד ח’טיב
–
הנתבע המוסד לביטוח לאומי
ע”י ב”כ עו”ד וידנה
פסק דין
1. התובע, יליד 1949, עבד משנת ה – 70′ כנהג משאית אשפה בעירית תל אביב- יפו. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ובין כאבי גב תחתון מהם הוא סובל.
2. בהחלטה מיום 12.5.14 נקבע כי התובע הציג ראשית ראיה על פי תורת המיקרוטראומה ויש למנות מומחה / יועץ רפואי בעניינו, לבחינת הקשר הסיבתי.
התשתית העובדתית שנקבעה באותה החלטה היתה כדקלמן:
א. יום העבודה של התובע הוא שמונה שעות ולעיתים התובע עבד לילות, שש שעות במשמרת.
ב. בשנות השבעים התובע נהג על כבישי עפר בשכונות הצפוניות והדרומיות של העיר.
ג. ברחובות אלה, בגלל הקפיצות של הרכב, הנהיגה היתה איטית.
ד. בנוסף, בין פח לפח, התובע נסע בין 100 ל – 300 מטרים, ואז עצר לצורך ריקון הפחים.
ה. בשנים האחרונות, בכבישים רבים ישנם “במפרים”, שמצד אחד גורמים לטלטול מסויים של המשאית ומצד שני מחייבים נסיעה איטית.
ו. התובע עבד לרוב בקווים קבועים (אותם לא פירט) ולעיתים נקרא לאיזורים אחרים בעיר.
ז. ב – 15 השנים האחרונות התובע עובד במכולות באזור יפו. במסגרת זו, התובע נוסע על המשאית לחיריה כשש או שבע פעמים במהלך יום העבודה, על הכביש המהיר (כביש מס’ 4) שם הוא מרוקן את המשאית, שוטף את המכולה ומחזיר אותה.
ח. בכניסה לחיריה ישנם “במפרים”.
3. ד”ר אסא לב אל מונה כמומחה/ יועץ רפואי בהליך זה. ביום 1.6.14 השיב המומחה לשאלות שהוצגו לו. להלן השאלות ותשובות המומחה:
ש. מהו הליקוי הרפואי ממנו התובע סובל בגבו?
ת. הליקוי הרפואי ממנו סובל התובע בגבו הינו מחלה ניוונית של הדיסקות הבין חוליתיות להלן (מנ”ד) בעמוד השדרה המתני. הביטוי הקליני של המחלה הנו רב גוני וכולל מחושים כמו כאב גב תחתון עם הקרנת כאב לעכוז ולצידי מפרק הירך, כאב גב תחתון עם הקרנת כאב לירך ועד לברך, כאב גב תחתון עם הקרנה לכל אורך הגף התחתון ועוד. בתוך ה’סל’ של מחלה זאת נכללים גם מצבים שזכו לאבחנה נפרדת כמו ‘פריצת דיסקה’, היצרות תעלת-השדרה על רקע ניווני (להבדיל מהיצרות מולדת של תעלת השדרה).
ש. האם יש קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי לבין עבודתו של התובע, כפי שתוארה בהחלטה לעיל?
תשומת לב המומחה כי גם החמרת מצב הליקוי הרפואי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
ת. המנ”ד הנה מחלה רב סיבתית, ר”ל הנגרמת כתוצאה מהזדמנות יחד של מספר גורמים. גורמים אלו חלקם פנימיים וחלקם חיצוניים. בין הגורמים הפנימיים החשוב ביותר הנו הגורם הגנטי [1-33] גורמים פנימיים אחרים הם משקל יתר, ועישון.
בין הגורמים החיצוניים יש מקום נכבד לגורמים הקשורים למקום העבודה. החשובים בהם הנם עבודה מאומצת בתנוחות ‘קשות’ ושהות בתנאים של רטט כל גופי.
טיעוניו של התובע לקיומו של קשר סיבתי מתמקדות בהיותו נתון לרטט כל גופי. אין בידי כלים לשלול או לאשש את הטענה שהתובע שהה בתנאים של רטט כל גופי ברמה הגורמת לנזק. ברירת המחדל שלי במקרה זה היא לקבל את הטענה. המשתמע מכך הינו שרטט כל גופי חבר לגורמים אחרים שצוינו למעלה, דהיינו הגורם הגנטי, עודף משקל ועישון כבד, והביא להתפתחות המחלה. במילים אחרות יש קשר סיבתי חלקי.
ש. אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית – האם הליקוי ממנו סובל התובע נגרם בדרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה ליקוי?
ת. אי אפשר להחיל את תורת המיקרוטראומה לצורך הסבר התפתחות המחלה.
ש. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית – האם לתנאי העבודה של התובע כפי שתוארו בהחלטה, השפעה משמעותית על הליקוי הרפואי ממנו התובע סובל? (השפעה משמעותית על פי הפסיקה היא בשיעור של 20% ומעלה).
ת. תנאי העבודה של התובע כפי שתוארו בהחלטת בית המשפט תרמו תרומה משמעותית (כ – 20%) להתפתחות הליקוי של התובע בגבו.
4. בקשת הנתבע להציג למומחה שאלות הבהרה התקבלה. להלן השאלות ותשובות המומחה (החלטה מיום 2.8.14 ותשובות מיום 24.9.14; ההדגשות במקור – ד.ו.):
ש. בנהיגת משאית לפינוי אשפה – במסגרתה התובע נסע בין 100 ל – 300 מטרים ואז עצר לצורך ריקון הפחים – כיצד נגרם לתובע רטט כל גופי?
ת. נסיבות העבודה של התובע כפי שתוארו בפרק 4 (ואלה העובדות) בהחלטת בית המשפט מיום 12.5.14 מתארות היטב אירועים של רטט כל גופי כמו נסיעה על דרכים משובשות ונסיעה על כביש עם ‘במפרים’.
ש. בגילו של התובע – יליד 1949 – מה ההסתברות של מציאת שינויים ניווניים בגילו ללא קשר לעבודה או לעיסוק?
ת. בגילו של התובע יש הסתברות גבוהה למציאת שינויים ניווניים בעמוד השדרה בבדיקת דימות. חשוב לציין כאן כי מדובר בשינויים ניווניים בבדיקות דימות ולא במחלה מנ”ד. הגדרת מנ”ד כוללת ביטוי קליני ודימותי גם יחד.
ש. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?
ת. כמצויין בחוות דעתי, אני סבור שיש קשר סיבתי חלקי בין עבודת התובע ומחלתו. הסבירות לכך עולה על 50%.
ש. אם התשובה לשאלה 3 לעיל היא חיובית וקיים לדעתך קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, האם ניתן לומר שליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר ובלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי (דוגמת טיפות המים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)?
ת. כאמור בתשובה ג’ לחוות דעתי, אי אפשר להחיל את תורת המיקרוטראומה לצורך הסבר כיצד תנאים של רטט כל גופי משפיעים על התפתחות המחלה.
ש. מהן הפגימות הזעירות והבלתי הפיכות שנגרמו לתובע בגבו עם כל תנועה בעבודה בנהיגה? נא פרט?
ת. ראה תשובה 4.
ש. כיצד נגרמו השינויים הניווניים בגבו של התובע כצירופן של הפגימות הזעירות הללו – אם היו?
ת. ראה תשובה 4.
ש. על פי איזה מדד קבעת שהעבודה תרמה ל – 20% מהפגימה בגבו?
ת. בתובע התקיימו ארבעה גורמי סיכון ללקות במנ”ד והם: 1) גורם גנטי. 2) משקל יתר. 3) עישון כבד. 4) עבודה בתנאי רטט כל גופי. איני מכיר שיטה המאפשרת מתן ערך כמותי להשפעה של כל אחד מן הגורמים הנ”ל ולפיכך בחרתי ליחס לגורם מס’ 2 ערך כמותי של אחד מארבעה.”
6. לטענת התובע, תשובות המומחה לא משאירות צל של ספק בדבר הכרה בקשר סיבתי בסבירות של מעל 50% ועל כן יש להכיר במחלת התובע כ”פגיעה בעבודה” ולחייב את הנתבע בהוצאות ההליך.
7. לטענת הנתבע, כיוון שהמומחה חזר וטען כי אי אפשר להחיל את תורת המיקרוטראומה לצורך הסבר התפתחות המחלה, יש לדחות את התביעה. בעניין זה הנתבע הפנה לנפסק בעניין סטרוק (בר”ע (ארצי) 7293-06-13, [פורסם בנבו] מיום 29.8.13).
8. ההלכה הפסוקה ביחס למעמדה של חוות דעת המומחה מטעם בית הדין סוכמה בעב”ל (ארצי) 7875-10-13 לוי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 20.1.15:
“ככלל בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (דב”ע 411/97 דחבור בוטרוס נ’ המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.11.1999; עב”ל 341/96 שמעון מליחי נ’ המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד”ע לד 377 (1999)). בית הדין סומך ידו על חוות הדעת ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב”ע נו 244–0 המוסד לביטוח לאומי נ’ יצחק פרבר, מיום 26.2.1997; עב”ל 1035/04 דינה ביקל נ’ המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 6.6.2005).”
(ר’ גם עב”ל (ארצי) 22879-08-12 אדרי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 20.8.14; עב”ל (ארצי) 38573-08-13 לסק – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 9.11.14).
9. למעשה, שני הצדדים נסמכים על חוות דעתו של המומחה, כך שאין חולק בדבר מעמדה. המחלוקת היא בשאלה אם המסקנה שיש להסיק מחוות הדעת היא שיש לדחות את התביעה או לקבלה.
10. נראה שלא ניתן לחלוק כי לדעת המומחה, יש להכיר בליקוי בגבו של התובע כנובע מתנאי העבודה וכי לדעתו קיים קשר סיבתי של למעלה מ – 50% בין תנאי העבודה ובין הליקוי הרפואי כי השפעת תנאי העבודה על הליקוי, ביחס לשאר הגורמים, היא 25%, היינו השפעה משמעותית.
עם זאת, המומחה קבע בלשון שאינה משתמעת לשני פנים כי “אי אפשר להחיל את תורת המיקרוטראומה לצורך הסבר התפתחות המחלה” וחזר על קביעה זו גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה.
11. בעניין סיטרוק נקבעו כללי המוצא הבאים:
“כאשר מדובר בפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, לאחר שהונחה מסכת עובדתית מתאימה, יש לברר שלושה נושאים: האחד – קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי; השני – האם הפגיעה נעשית במנגנון המיקרוטראומה; השלישי – מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת הליקוי ביחס לגורמיו האחרים.
למען הסר ספק הננו מבהירים כי לגבי הקשר הסיבתי, כאשר מדובר במיקרוטראומה, אזי חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח. רק לאחר שנקבע הקשר הסיבתי כאמור מתעוררת שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. השפעה משמעותית הינה, על פי הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות של תנאי העבודה על אותו הליקוי ביחס לגורמיו האחרים.”
על יסוד הדברים שהובאו לעיל, יש לבחון את תוכנה של חוות הדעת.
12. סוגיה דומה נדונה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בפני מותב בראשות כב’ השופטת אנגלברג שהם (ב”ל (ב”ש) 33589-04-13 הרש – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], 8.2.15). באותו עניין מדובר היה בתובע שהוא נהג, ותוכנה של חוות דעת המומחה שם דומה לחוות דעת המומחה, ד”ר לב אל (ניתוח מחלה ניוונית דיסקלית כמחלה שהיא רב סיבתית, כאשר על פי הספרות הרפואית הוכר הקשר בין רטט כל גופי ובין המחלה). בעניין הרש קבע המומחה הרפואי כי אין מדובר במיקרוטראומה טהורה שגרמה לפגיעה בעבודה, אלא שמדובר בהפרעה עם גורמים רבים החוברים יחד ונותנים ביטוי קליני על ציר הזמן, כאשר תנודות חוזרות לע”ש מותני יכולות בהחלט להוות גורם בהאצת שינויים ניווניים בגב תחתון.
13. בענין הרש, קבע בית הדין כי מקום בו המומחה קבע שהמבוטח נחשף במסגרת עבודתו לרטט כל גופי שהוא גורם סיכון להפרעה בגב תחתון והקשר בין השניים ידוע בספרות הרפואית, הרי שבכך המומחה שטח את התשתית האפשרית לפגיעת המיקרוטראומה. על כן, ומשהמומחה קבע כי קיימת השפעה משמעותית לתנאי העבודה הספציפיים של התובע, התמלא גם התנאי השני שיש לבחון והוא מאזן ההשפעות.
14. אני סבורה כי דרך ניתוחו של בית הדין בבאר שבע את סוגיית המחלה הניוונית הדיסקלית, בהקשר של תורת המיקרוטראומה, יפה אף לעניינו של התובע. גם כאן המומחה אמנם קבע כי מנגנון הפגיעה אינו על פי תורת המיקרוטראומה, אך לצד זה קבע גם כי רטט כל גופי חבר לגורמים אחרים כגון הגורם הגנטי, משקל יתר ועישון, כך שקיים קשר סיבתי חלקי בין תנאי העבודה ובין הליקוי הרפואי (מחלה ניוונית דיסקלית – מנ”ד). ובמילותיו:
“נסיבות העבודה של התובע כפי שתוארו בפרק 4 (ואלה העובדות) בהחלטת בית המשפט מיום 12.5.14 מתארות היטב אירועים של רטט כל גופי כמו נסיעה על דרכים משובשות ונסיעה על כביש עם ‘במפרים’.”
וכן:
“כמצויין בחוות דעתי, אני סבור שיש קשר סיבתי חלקי בין עבודת התובע ומחלתו. הסבירות לכך עולה על 50%.”
כלומר, גם אם מבחינה רפואית המומחה שלל מיקרוטראומה, הרי שמבחינה משפטית, הוא אישר בנימוקי חוות הדעת את ההנחה בדבר מיקרוטראומה, כפי שנקבעה בהחלטת בית הדין מיום 12.5.14 בתיק זה.
בנוסף, המומחה לא שלל קשר סיבתי בין התנאי העבודה ובין הליקוי הרפואי ואף קבע מפורשות כי לתנאי העבודה השפעה ממשית בשיעור של למעלה מ 20% על הליקוי הרפואי.
15. בנסיבות אלה, כאשר המומחה קבע מפורשות כי רטט כל גופי מהווה גורם סיכון ידוע ומוכר בספרות הרפואית למנ”ד ואף הכיר בכך שלתנאי העבודה של התובע השפעה ממשית על התפתחות הליקוי הרפואי, יש לקבל את התביעה.
16. סוף דבר – התביעה מתקבלת.
הנתבע ישא בהוצאות התובע, לרבות שכ”ט עו”ד, בסך 6,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל.
ניתן היום, כ”ג ניסן תשע”ה, (12 אפריל 2015), בהעדר הצדדים.
תגובות למאמר