משרדנו: רחוב סבידור 5, מזכרת בתיה | טלפון. 08-8598631 | פקס. 08-8599638 | מייל. itsik@i-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות © איציק איתן משרד עורכי דין | בניית אתרים

פניה לעורכי דין

נושא

שם מלא *

טלפון *

דוא"ל *

הודעה *

 

בית דין אזורי לעבודה בירושלים

ת"פ 65-10 מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' בוני הארץ י.ק. ואח'

בפני כב' השופטת שרה שדיאור

בעניין:
מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז
ע"י ב"כ: גיורא עדתו המאשימה

נגד

1.בוני הארץ י.ק. בע"מ
2.יורם קצב
ע"י ב"כ: אברהם (אבי) אלבו הנאשמים

 

הכרעת דין

1. בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, כי החלטתי לזכות את הנאשמים מן העבירות המיוחסות להם בכתב האישום בנוגע להוראות תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), תש"ס-2000 (להלן: "התקנות") שלהלן: תקנה 13(ב); 4(ד); 5(ב)(1); 5(ב)(3); 5(ב)(7); 7(ב); 13(א); 12(ד); 11 וכן ביחס לטענה כי מדובר באתר בנייה בלבד במסגרת תקנה 12(ג).
2. כן יזוכו הנאשמים מהעבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום ביחס ל- 4 עובדים לגביהם לא הוכח כי היו המעבידים.
3. ההרשעות מטה בעבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום הרלוונטיות יחולו ביחס ל- 8 עובדים בלבד המופיעים בסעיפים 1-7 ובסעיף 12 ברשימה שבפנינו (מ/11).
4. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום ביום 14.3.00 בגין אי העמדת מגורים הולמים לעובדים הזרים המועסקים על ידם. לפי כתב האישום, העסיקו הנאשמים עובדים זרים והלינו אותם במבנה ברחוב צרת 7, ירושלים (להלן: "המגורים") שאינו הולם למגורים, בניגוד להוראות סעיף 1ה וסעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: "החוק") (הוראות חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: "החוק") ולתקנות שהותקנו על פיו.
5. על פי כתב האישום ביום 12.12.07 בשעה 22:00 או בסמוך לכך נערכה על ידי מפקחי המאשימה ביקורת במקום המגורים בו שוכנו עובדים זרים שפרטיהם מופיעים בכתב האישום וברשימת העובדים שהוגשה מטעם המאשימה (מ/11). לפי כתב האישום, במהלך הביקורת תועדו (באמצעות דוח ותצלומי תמונות) הליקויים שנמצאו במגורים בניגוד לתקנות כמפורט בכתב האישום, כדלהלן:
א. לא הייתה תאורה מספקת בחדר המדרגות וזאת בניגוד לתקנה 13(א) ו-(ג) לתקנות.
ב. שקעי החשמל בחדרים היו מאולתרים, בניגוד לתקנה 13(ב) לתקנות.
ג. לא היו לעובדים ארונות אישיים, בניגוד לתקנה 4(ג) לתקנות.
ד. לא היה במקום חימום ואוורור, בניגוד לתקנה 4(ד) לתקנות.
ה. לא היו מים חמים בכיור המטבח, בניגוד לתקנה 5(ב)(1) לתקנות.
ו. לא היו משטחי עבודה וארונות אחסון במטבח, בניגוד לתקנה 5(ב)(2) לתקנות.
ז. חיפוי הקירות במטבח היה בקרמיקה שבורה, בניגוד לתקנה 5(ב)(3) לתקנות.
ח. לא היו מיכלי אשפה מכוסים בשטח המטבח, בניגוד לתקנה 5(ב)(7) לתקנות.
ט. המטבח היה לא נקי ומזוהם.
י. האסלות בחדר השירותים היו שבורות ומזוהמות ובחלקן לא היו דלתות, בניגוד לתקנה 7(ב) לתקנות.
יא. לא הייתה כמות כיורים מספקת לעובדים בחדר השירותים והכיור היחיד שנמצא לא היה פעיל, בניגוד לתקנה 7(ב) לתקנות.
יב. לא הייתה תאורה מספקת בחדר השירותים, בניגוד לתקנה 13(א) לתקנות.
יג. חדר השירותים לא היה נקי, בניגוד לתקנה 7(ג) לתקנות.
יד. התקיימו מפגעי תברואה רבים במגורים, בניגוד לתקנה 12(א) לתקנות.
טו. תחזוקת המבנה וסביבתו – מדובר באתר בנייה שאינו ראוי כלל למגורים, בניגוד לתקנה 12(ג) לתקנות.
טז. לא היה קיים סידור איסוף וסילוק אשפה, בניגוד לתקנה 12(ד) לתקנות.
יז. לא הועמדו הוראות שימוש והדרכה בשפת העובדים, בניגוד לתקנה 14 לתקנות.
יח. חדר השירותים לא היה מחובר כלל למערכת הביוב והצנרת, בניגוד לתקנה 11 לתקנות.
6. על פי תיאור המקרה שבפנינו (מ/1), מפי המפקח מר עוזי רחמים, מפקחים מטעם משרד התמ"ת (כשמו דאז) הגיעו בתכנון מראש ובשיתוף משטרת ההגירה לביקורת במקום המגורים בעקבות מידע כי קיימים ליקויים רבים במגורים אלו. על פי תיאור המקרה, בביקורת שנערכה נמצאו ליקויים רבים וקשים הן מבחינה בטיחותית והן מבחינה תברואתית המעידים כי "המקום אינו ראוי למגורי אדם"; כל הליקויים צולמו ונרשמו בטופס בקורת מגורים (מ/2) (להלן: "דוח הביקורת"). עוד צוין כי במהלך הביקורת התברר כי חמישה תאגידים שונים מלינים את עובדיהם במגורים אלו ובכללם הנאשמת וכי לכל אחד מהתאגידים נערך טופס ביקורת נפרד. כמו כן צוין כי:
" במהלך הביקורת הגיע למקום מר קהלני שהזדהה כבעל האכסניה. מר קהלני ליווה אותנו לכל החדרים במקום וקישר כל חדר וכל עובד לתאגיד שמלין אותם במקום. מר קהלני זומן לחקירה לבוקר יום 13-12-07 עם דרישה להמצאת מסמכים ובפרט הסכמי התקשרות עם התאגידים"
7. גם המפקח מר איתן יששכר מסר תיאור מקרה (מ/10) אשר ממנו עולים הליקויים שנתגלו במקום, כדלהלן:
"התמונות שניגלו לעיננו היו מחפירות ומזעזעות למרות מאמציו של מר קהלני להסביר למפקחים שבמ(י)קרה המקום נראה זוועה וצירוף המ(י)קרים של ביוב סתום, מ(י)טבח מזוהם, כיריים על משטח דליק, ואין ארוניות אישיות לכל עובד לבגדים, חוטי חשמל גלויים ועוד סכנות בטיחות וכיור רחצה ללא ברז במקלחת העובדים, כל זה הוא צירוף מקרים לדבריו שקרה באותו היום, אך האמת ידועה למפקחים שראו את המקום בעיניהם וחשו את הסכנות האורבות לעובדים בעת שהייתם במגורים. רמת התברואה במקום שואפת לאפס המקום מוזנח חדרי השירותים מזוהמים ברמה שנפש חיה לא יכולה להיכנס אל תא השירותים, הביוב סתום ודולף אל המסדרונות, וכך מכיוון שהאכסניה לא ראויה למגורי העובדים אך אילו המגורים אותם מעניק התאגיד לעובדיו, ולא פלא שכל עובד דואג למחייתו מקים מטבח מאולתר בחדרו עושה את צרכיו במקום שלא מיועד לכך אך אין לו ברירה.
המפקחים צילמו תמונות המחשה ערכו רשימת עובדים."
(דגש שלי – ש.ש.)
8. במועד ההקראה, הנאשמים כפרו בכל העובדות המופיעות בכתב האישום פרט לעובדה כי במועד הרלוונטי לכתב האישום הנאשמת עסקה בהעסקת עובדים זרים והלינה אותם במגורים (תוך ציון כי מדובר באכסניה/מלונית מוסדרת להלנת עובדים זרים בה עושים שימוש קבלנים נוספים בירושלים) וכן פרט לעובדה כי הנאשם היה במועד הרלוונטי לכתב האישום בעל המניות ומנהלה של הנאשמת. יש לציין כי הנאשמים הסתייגו מכך שכל העובדים המופיעים בכתב האישום הם עובדים מטעמם (פרוטוקול מיום 15.9.11, עמ' 6 ש' 14-24).
9. מטעם המאשימה העידו המפקחים ממשרד התמ"ת, מר אדי פרז (להלן: "המפקח פרז"), מר איתן יששכר (להלן: "המפקח יששכר") ומר עוזי רחמים (להלן: "המפקח רחמים") וכן מר זכריה קהלני, המנהל של מקום המגורים (להלן: "מר קהלני").
10. מטעם הנאשמים העידו הנאשם, מר יורם קצב, מר אייל אוחנה – מנהל תפעול בנאשמת (להלן: "מר אוחנה") וכן מר שרון פלור – רכז שטח בנאשמת (להלן: "מר שרון").

הכרעת הדין
המסגרת הנורמטיבית
1. העבירה נשוא כתב האישום היא אי – העמדת מגורים הולמים לעובדים זרים, בניגוד להוראות סעיף 1ה לחוק ולשונה כדלקמן:
" 1ה. (א) המעסיק העמיד, על חשבונו, לשימוש העובד הזר, מגורים הולמים למשך כל תקופת עבודתו אצלו ועד מועד שלא יפחת משבעה ימים לאחר סיומה, ואם נותרו מיום סיום העבודה ועד סיום תקופת שהייתו של העובד הזר בישראל פחות משבעה ימים – עד מועד שלא יפחת ממספר הימים שנותרו.
(ב) המעסיק רשאי לנכות משכרו של העובד הזר סכום להחזר הוצאות שהוציא או שהתחייב בהן בפועל, למגורים כאמור, בשיעור שלא יעלה על השיעור שקבע השר, בין דרך כלל ובין לסוגי עובדים זרים.
(ג) (1) השר, בהסכמת שר הפנים, רשאי לפטור מעסיק מהחובה המוטלת עליו בסעיף קטן (א) כלפי עובדים המועסקים בתפקידים מסוימים שקבע, או ששכרם עולה על סכום שקבע; פטור לפי סעיף קטן זה יכול שיינתן דרך כלל בתקנות, או לגבי עובד זר מסוים;
(2) השר רשאי לקבוע כי מעסיק שלא העמיד מגורים הולמים לעובד הזר בשל פטור שקיבל לפי פסקה (1), ישלם לעובד הזר תשלום בעבור מגורים הולמים בסכום שיקבע; סכום שנקבע לפי סעיף קטן זה יהיה צמוד למדד כפי שיקבע השר;
(3) הוראות סעיף זה לא יחולו לגבי עובד המועסק בהתאם להסכם חופשת עבודה כאמור בסעיף 1ד(ה).
(ד) השר רשאי לקבוע, בהתייעצות עם שר הבריאות, שר הפנים ושר הבינוי והשיכון אמות מידה מחייבות למגורים הולמים, לרבות בדבר תנאי בטיחות ותברואה.
(דגש שלי – ש.ש.)
2. סעיף 2(ב)(4) לחוק קובע כי:
" 2(ב) מי שעשה אחד מאלה –

(4) העסיק עובד זר בלי שהעמיד לשימושו מגורים הולמים בהתאם להוראות סעיף 1ה או ניכה משכרו של העובד הזר סכום העולה על השיעור שנקבע בתקנות לפי אותו סעיף;
….
דינו-
….
(ב) לגבי עבירה לפי פסקאות (1), (2), (3), (4), (8) או (9) – פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה; ואולם אם נעברה העבירה כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב) לגבי עובד זר שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעסיק, דינו – קנס כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), לפי הענין, או מאסר שנה. "
(דגש שלי – ש.ש.)
3. בהתאם לסמכות שהוקנתה לו על פי סעיף 1ה(ד) לחוק, התקין שר העבודה והרווחה תקנות בדבר אמות המידה הנדרשות מהמעסיקים להעמדת מגורים הולמים לעובדים זרים. תקנות אלו קובעות במסגרת תקנה 2 כי "מגורים ייראו כמגורים הולמים לעניין סעיף 1 ה' לחוק, בהתקיים כל התנאים המפורטים בתקנות אלה", ובכללן התקנות נשוא כתב האישום, כפי שיפורטו ויובאו להלן באופן ספציפי בקשר לכל אישום בנפרד.

4. כלל הוא במשפט הפלילי, כי נטל השכנוע מוטל על המאשימה. היא הנושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אלא אם כן יש בחומר הראיות כולו, בין זה הבא מטעמה ובין זה הבא מטעם ההגנה, כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נשוא האישום, במידה שלמעלה מספק סביר (ראה י. קדמי על הראיות, חלק ג', הוצאת דיונון, מהדורה 2004, עמ' 1440).
בבואנו להכריע בתיק זה, עלינו לבחון האם הוכיחה המאשימה מעל לכל ספק סביר את כל יסודות העבירה, הן היסוד העובדתי והן היסוד הנפשי.
5. יישום הכלל במקרה שלפנינו יביא למסקנה, לאור העדויות וחומר הראיות שבו, כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את כל היסודות בכל העבירות המפורטות בכתב האישום, אלא בחלקן בלבד, כפי שיפורט להלן.

היסוד העובדתי
תאורה בחדר המדרגות
6. תקנה 13, שעניינה חשמל ותאורה, קובעת כדלהלן:
(א) "בכל חדר במבנה, לרבות בשירותים ובמקלחת, תותקן תאורה חשמלית מספקת.
(ב) ….
(ג) סביבת המבנה תהיה מוארת בלילה.
7. בדוח הביקורת (מ/2) סומנה בצד הדרישה ל"גישה נאותה למבנה ותאורה נאותה בסביבתו" האפשרות של "קיים" וכן האפשרות של " תקין" ובהערות נרשם "אין תאורה בחדר המדרגות".
8. בכתב האישום טוענת המאשימה כי לא הייתה תאורה מספקת בחדר המדרגות, בניגוד להוראות תקנה 13(א) ו-(ג).
9. הנאשמים כפרו באישום זה והציגו בפני בית הדין תמונות (נ/14) ובכללן תמונה של חדר מדרגות מואר שדומה כי צולמה במהלך היום, תמונה אשר צורפה גם למוצגי המאשימה (מ/6 – עמ' 6-7). ברי כי תמונת חדר המדרגות לא צולמה במהלך הביקורת שהתקיימה בשעות הלילה, כפי שאף העיד על כך הנאשם עצמו שצילם את התמונות, כדלקמן:
"ת. אתייחס למה שלא תקין בדוח, לגבי זה שאין תאורה בחדר מדרגות, הראנו תמונה עם אור דולק בחדר מדרגות כולל צינור כיבוי אש. זה צולם כפי שציינתי בחקירתי ב 26.12 כשבועיים לאחר הביקורת של התמ"ת. זה היה קיים. המדרגות היו מוארות. אם הייתה מנורה שרופה החלפנו. רחוק מהאמת שלא הייתה תאורה. אני אישית צלמתי. כל התמונות שאני מגיש אני צלמתי באופן אישי."
(פרוטוקול מיום 10.10.13, עמ' 61 ש' 23-26)
10. נוכח עדותו של הנאשם ממנה עולה ללא צל של ספק כי התמונה צולמה כשבועיים לאחר הביקורת ואף דומה כאמור כי זו צולמה במהלך היום, אין ליתן לה משקל.
11. לא הוצגו בפנינו תמונות מטעם המאשימה בדבר התאורה הלקויה בחדר המדרגות, יחד עם זאת העיד המפקח רחמים ,אשר התרשמנו כי עדותו מהימנה, שלא רק שלא הייתה תאורה בחדר המדרגות אלא שאף נפל שם בשל כך במועד הביקורת, כדלהלן:
" ש. זה חדר מדרגות שם.
ת. כן. נפלתי שם באותו יום כי לא היתה תאורה במדרגות. ולא תבעתי אף אחד.
ש. זה חדר המדרגות.
ת. כן.
ש. יש פה פנס, מנורה?
ת. יש שם כמה קומות, חושך, זה בלילה. זה גרם אחד מתוך כמה קומות.
ש אין לך צילומים.
ת. אני לא צלמתי. הייתי ראש צוות בבקורת. אני כמעט לא בצעתי פעולות של צילום , כתיבה, אלא פקחתי על ארוע."
(דגש שלי- ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 10.1.12, עמ' 11 ש' 5-10).
12. מר קהלני העיד מטעם המאשימה כי העובדים היו מפרקים את המנורה כדי לשים בחדרם (פרוטוקול מיום 25.10.12 – עמ' 43 ש' 27-31, עמ' 44 ש' 1-2) וכך גם גרס במכתבו מיום 23.12.07 (נ/3). גרסתו זו מעוררת תהיות שהרי לולא הייתה תאורה מספקת בחדרים מדוע שהעובדים יחפצו להעביר לחדרם נורות מחדר המדרגות. אין בגרסה זו כדי להסיר את אחריות הנאשמים לדאוג לתאורה נאותה הן בחדר המדרגות והן בחדרים. יש בה כדי לחזק את הטענה כי לא הייתה תאורה מספקת ככלל ולכן נלקחו נורות מחדר המדרגות.
13. אף אם צוין בדוח הביקורת כי קיימת תאורה והיא תקינה, לא ניתן להתעלם מהערות המפקחים כי אין תאורה בחדר המדרגות. דרישות החוק נהירות למפקחים ולעורכי טופס הביקורת ובהתאם לכך נרשמה ההערה כאמור.
14. על כן אנו קובעים כי הנאשמים לא עמדו בחובתם לספק תאורה נאותה בהתאם לתקנה 13(א) ו- (ג). אין באישום זה בלבד כדי להרשיע את הנאשמים באי העמדת מגורים הולמים לעובדים הזרים .

שקעי חשמל מאולתרים
15. תקנה 13(ב) קובעת כדלקמן:
"בכל חדר במבנה, לרבות במקלחת, יהיה שקע חשמלי אחד לפחות; במטבח יהיו שלושה שקעים לפחות; שקעי החשמל יהיו מוגנים מפני התחשמלות."
16. בדוח הביקורת (מ/2) סומנה בצד הדרישה ל"תאורה מספקת ושקע בכל חדר" האפשרות "קיים" וכן האפשרות "לא תקין" ונרשמה ההערה "שקעים מאולתרים בחדרים".
17. על פי כתב האישום, היו קיימים שקעי חשמל מאולתרים במגורים, בניגוד להוראות תקנה 13(ב).
18. הנאשמים כופרים באישום זה וטוענים כי לא הוכח היסוד העובדתי. לגרסתם, העובדים הם האחראים על השקעים המאולתרים ואין להטיל בשל כך אישום פלילי כנגד הנאשמים.
19. בתיאור המקרה (מ/10) מסר המפקח יששכר, בין היתר, כי במסגרת הביקורת נמצאו "חוטי חשמל גלויים". כך גם ניתן לראות בתמונות שצולמו במועד הביקורת (מ/7) שקעי חשמל מאולתרים בחדרים וחוטי החשמל בהם גלויים; בתמונה נוספת ניתן לראות כי חוטי החשמל בארונות החשמל היו חשופים, גלויים ומסורבלים באופן העלול להוות סכנה. אף בתמונות שצולמו על ידי הנאשם (מ/6 – עמ 8' ו-13) שאחת מהן מופיעה גם במוצגי הנאשמת (נ/15א') ניתן לראות שקעים מאולתרים וחוטים חשופים באחד מחדרי המגורים ואת החוטים הגלויים והמסורבלים המופיעים ארונות החשמל (מ/6 – עמ' 10, 11 ו- 15).
20. מר קהלני בחקירתו למחרת הביקורת ביום 13.12.07, מסר כי:
"לגבי מפגעי הבטיחות בחשמל אני רוצה לציין שהתשתית תיקנית. אני מאשר שהפועלים בחלק מהחדרים התחברו פירטית לאינסטלציה התיקנית".
כך העיד בפני בית הדין:
" ש. האם בכל חדר ספקת להם לטובת העניין שקע חשמל. תסביר גם במרחב הציבורי.
ת. הייתה חולה רעה עם העובדים הסינים, היה להם מטבח מאובזר עם שולחנות קרמיקה ופורמייקה ושקעי כוח במטבח, בכל מטבח 7 שקעי כוח, יש להם מכשור לבישול מהיר, כי לא היה להם הרבה זמן, כל המערכת הייתה, במקום להשתמש בשקע של המטבח, גם בחדר היו שני שקעי כוח בכל חדר, עוד שקע הייתה תאורה, היו שלושה שקעים בכל חדר, שני שקעי כוח ושקע רגיל . הם היו מתחברים לשקעים ולכל חוט שהיה בסביבה, כל אחד רצה את המטען של הטלפון ליד האוזן שלו, העבירו כבלים וחוטים כדי שלכל אחד יהיה ליד המטה את האלחוטי שלו או טלוויזיה.
ש. כששמת שקע, הצנרת לשקע עברה בתוך הקירות.
ת. בהחלט. המערכת מאובטחת לגמרי, גם ראו את זה. בקשתי שיצלמו את התעלות חשמל מאובטחות עם ממסרי פחת.
ש. מציג תמונה של אחד החדרים, מתוך מ/6, עמ' 13 תמונה ימנית למעלה. בכל חדר היה פיוז של הפחת והיו שקעים מחוברים בתוך תעלות.
ת. כן. רואים את החוטים שמטיילים בחדר.
ש. אתה פנית אליהם ובקשת מהם להפסיק את זה. מה עשית.
ת. אני מהר מאד הרמתי ידיים. "
(דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 44 ש' 9-23)
21. אין לקבל את ניסיון הנאשמים להטיל את האחריות על העובדים הזרים בטענה כי הם אחראים לנקודות האלתור בחשמל. החובה להעמדת מגורים נאותים לעובדים הזרים מוטלת על המעסיק ובכלל זה שמירת המגורים ככאלו ובכדי לעמוד בחובה זו ולמנוע את ההתנהלות הנטענת של העובדים, היה ראוי שהנאשמים ידאגו בין היתר להצגת מידע והוראות הדרכה ושימוש במבנה ובמתקנים בשפה של העובדים הזרים וכן בשפה העברית, זאת גם על פי חובתם בדין בהתאם לתקנה 14 לתקנות, והנאשמים לא פעלו כך.
22. על אף האמור, אל לנו להתעלם מהעובדה כי הוכח שהנאשמים סיפקו את כמות שקעי החשמל הנדרשים מהם על פי דין, זאת בהסתמך על דוח הביקורת בו צוין לצד הדרישה תאורה מספקת ושקע בכל חדר "קיים" וכן נוכח עדותו של המפקח יששכר ממנה עולה כי היה שקע חשמל אחד לפחות בכל חדר (כדרישת התקנה לעיל), כלהלן:
" ש. התרשמת שהעמידו להם את מה שהם צריכים, אך הם עשו מה שבא להם.
ת. כן. אני מחפש בחדר אור , ויש שקעים לנקודות חשמל, צריכים ל הפעיל שם מקור חום, אוורור, שניים שלושה שקעים, אך חוץ מזה היה אלתורים, מבחינתנו הם מקור סכנה, לומר מי עשה אותם. אני בבקורת נותנים את הביקורת לבעל הבית ואמרנו לו שהוא צריך לדאוג שהעובדים לא יאלתרו. הוא אמר עשיתי להם נקודות חשמל, נקודות מאור, כמו שצריך.
ש. למה בוני הארץ צריכים להיות אחראים לנקודות האלתור שהסינים עושים לעצמם. איך הוא יכול לשלוט על זה.
ת. אני לא בא בטענות. אני מחפש שכל הפרמטרים יהיו, מקור תאורה, ומקור חשמל בחדר. בחדר של ארבעה עובדים צריך שני שקעים בכל צד של החדר. זה היה. היו שם שקעים, היה חשמל במקום. אני לא זוכר אם ספרנו שקעים.
ש. היה קיים מספיק לפי הקריטריונים שלכם.
ת .אני בודק שיש שקע ותאורה מספקת. אני כותב קיים. ראיתי שקע מינימום אחד, וראיתי תאורה. כשאני מציין לא תקין, זה כי היו שקעים מאולתרים בחדרים, אולי השקע האחד לא הספיק לעובדים שבחדר, ולכן אלתרו.
ש. כמה התקן.
ת. כתוב אחד לכל חדר."
(פרוטוקול מיום 11.4.13, עמ' 55 ש' 31-32, עמ' 56 ש' 1-13)
(דגש שלי – ש.ש.)
23. אומנם נכון הוא כי היו שקעים מאולתרים בחדרים וראוי היה כי המעסיק ימנע זאת בדרכים שונות ובפרט באמצעות הצגת הוראות הדרכה ושימוש במגורים אולם אין בכך כדי להטיל אשמה על הנאשמים על פי תקנה 13(ב), גם בהתחשב בעובדה כי המאשימה לא הפריכה את הטענה כי העובדים אחראים לאלתורי החשמל, וגם כי הוכח שהיו שקעים כנדרש בתקנה.
24. על כן, לא נותר לנו אלא לקבוע כי הנאשמים פעלו כמוטל עליהם על פי דין בהתאם לתקנה 13(ב) והעמידו כמות מספקת של שקעים בחדרים.
25. עניין חובת הנאשמים בדבר הצגת הוראות הדרכה ושימוש במבנה ובמתקנים בשפת העובדים ובכלל זה לעניין השימוש בשקעי החשמל, תידון בנפרד.
26. בדבר סכנת ההתחשמלות הקיימת במגורים, אותה לא העלתה המאשימה בכתב האישום, אף שמופיעה בתקנה נתייחס כדי לצאת ידי חובה נוכח התמונות והחוטים החשופים. מר קהלני העיד בנוגע לארונות החשמל כדלהלן:
" ש. ארונות חשמל, היו באזור, המגורים, או מרוחק. לוח חשמל מרכזי של הקומה.
ת. זה היה בחדר חשמל. עם לוח ראשי. הוא היה נעול. ממנו הייתה התפצלות לקומות. במ/10 רואים את התמונות של הקומה.
ש. לא הייתה גישה לעובדים ללוח חשמל מרכזי.
ת. ללוח בקומה הייתה גישה, אך לא ללוח הראשי.
(פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 46 ש' 6-10)
27. מהתמונות שבפנינו (מ/6) אשר בהן לוחות חשמל שחוטי החשמל בהן חשופים לחלוטין ועלולים להוות סכנה בטיחותית, לא ניתן לדעת בוודאות אם אלו תמונות של לוח החשמל המרכזי או לוח החשמל בקומת העובדים – אשר לגביו העיד מר קהלני כי יש גישה לעובדים. אולם משלא הוכיחה המאשימה כי מדובר בלוח חשמל אליו חשופים העובדים אין להטיל אשמה כלשהי בעניין זה על הנאשמים.

ארונות אישיים
28. בתקנה 4(ג), שעניינה חדרי המגורים, נקבע כי "לכל עובד יהיה ארון בגדים או תא נפרד בארון בגדים שנפחו לא יפחת מן הקבוע בתוספת; לארון יהיה מנגנון נעילה". בתוספת לתקנות מצוין כי נפח בתא ארון בגדים – 0.5 מ"ק. הנה כי כן, על פי התקנות יש להעמיד לרשות העובד הזר 'נפח' אחסון בין בארון נפרד ובין בתא נפרד בארון כללי.
29. בדוח הביקורת (מ/2) סומנה בצד הדרישה ל"ארונות אישיים האפשרות (0.5 מ"ק לאדם") האפשרות "לא קיים" וכן האפשרות "לא תקין" ונרשמה ההערה כי "אין ארונות אישיים לעובדים".
30. על כן על פי כתב האישום טענה המאשימה כי בניגוד לתקנה 4(ג), לא העמידו הנאשמים ארונות אישיים לעובדים.
31. הנאשמים כופרים באישום וטוענים כי לא הוכח היסוד העובדתי.
32. הנאשם מסר בחקירתו ביום 22.1.08 (מ/3) כי "בחלק מהחדרים קיימים ארונות אישיים…". כמו כן בעדותו בפני בית הדין ציין הנאשם, כדלקמן:
"לגבי ארונות אישיים, ספקנו ארונות אישיים לכל עובד ועובד, העובדים החליטו לוותר על הארונות. אני לא יכול לחייבם להשתמש בארונות. יש תמונה של ארונות שפרקו את הדלתות. הסינים מעדיפים את הציוד האישי שלהם נעול במזוודה שלהם. כך נתקלתי בכל האתרים. "
(פרוטוקול מיום 10.10.13, עמ' 62 ש' 3-5).
33. בהמשך עדותו מסר הנאשם כי טרם המעבר של החברה למקום המגורים רכשו "כמות של ארונות" במסגרת רכישת ציוד אותו הם מניידים ובכלל זה סופקו ארונות אישיים לעובדים הזרים (פרוטוקול מיום 10.10.13, עמ' 65 ש' 2-10) לא הוצגה כל קבלה על רכישת אותם ארונות או חשבונית וכד' לביסוס הטענה. וכשנשאל לגבי תמונות בחדרי מגורים שהוצגו בפניו (מ/7) גרס כי הוא רואה בתמונה הראשונה מצד שמאל ארון ובד בבד העיד כי אינו רואה ארונות אישיים בתמונות, כדלהלן:
" ש. בתמונות שצולמו ביום האירוע מ/7, תראה לי היכן הארונות.
ת. אני רואה בתמונה הראשונה מצד שמאל ארון.
ש. זה ארון אישי.
ת. לא. זה ארון.
ש. זה ארון שאתה ספקת.
ת. לא. ארונות אישיים אני לא רואה בתמונות.
(פרוטוקול מיום 10.10.13, עמ' 65 ש' 11-16).
34. באותה התמונה המוצגת מטעם המאשימה (מ/7) ניתן לראות ארונית אחת עם דלתות ומשני צידיה שתי ארוניות קטנות נוספות עם מדפים וללא דלתות. ברי כי ארוניות אלו אינן עונות על אמות המידה הקבועות בתקנה 4(ג) לעיל משאין בהן מנגנון נעילה וחלקן אינן מהוות תא נפרד כנדרש בתקנה ואף קיים ספק רב אם הארונית עם הדלתות מיועדת לאחסון בגדים, בהתחשב בעובדה כי מונחים מעליה כלי מטבח. כך גם העיד מר קהלני כדלקמן:
" ש. בעמ' 8, האם אתה רואה במ/6, בתמונה עליונה, האם אתה רואה פה ארון.
ת. אני רואה ארונית מטבח.
ש. האם אתה זוכר אם זה היה חדר של בוני הארץ.
ת. אין לי מושג. זו ארונית מטבח במקום שתהיה במטבח הוכנסה לחדר. "
(פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 46 ש' 2-5)
35. יש לציין כי תמונה זו אף הוצגה והוגשה מטעם הנאשמים (נ/15א') יש בה כדי לאשש את האישום בגין אי-העמדת ארון בגדים לעובדים כדין, זאת גם בהסתמך על עדותו של המפקח יששכר אשר מהימנה בעיננו, כדלקמן:
"ש. לעניין ארונות אחסון,
ת. לכל עובד חייב להיות ארון אחסון לחפצים אישיים, אם באנו והם היו מחוץ לחדר אז אני מגלה שלעובדים סופקו ארונות אישיים אך הם הוציאו אותם כדי שיהיה יותר מרווח והחליטו להשתמש במזוודות שלהם.
ש. ראינו בתמונות שהיה.
ת. הארונות האלה נועדו לאחסון דברים אישיים, אם כתבנו לא קיים לא תקין כנראה שלא היו מספיק.
ש. קהלני העיד שהיו. בתוך החדרים יש תמונה זאת.

ב"כ המאשימה: מתנגד. אין אלה התמונות שבצעה הביקורת, אלה תמונות שביצע מר קהלני לאחר הביקורת ולא בהכרח מה שצולם על ידי קהלני היה במועד הביקורת.

ב"כ הנאשמים: אציין זאת בפני העד.

ש. קהלני טוען שבחדרים היו, אלה תמונות שצולמו ביום למחרת הביקורת.
ת. אלה לא תמונות שצלמנו. התמונה במ/7, עמ' 2, ימנית למטה, מחזקת את הטענה שאין ארונות אישיים לעובדים. אם אין ארון, אני לא יכול לצלם שאין ארון, אני מצלם שהבגדים תלויים על קולבים או מסמרים בקירות.
ש. החדר הזה, צלמת את כולו? בכל חדר היו לפחות ארבעה עובדים.
ת. לדוגמא, אם יש ארון ואני רואה מצרכי מזון, אני אומר שהארון הזה שייך למטבח, למרות שאתה יכול לומר שאת הארון הזה הם צריכים ל שייך לבגדים. היה ארון שהשתמשו בו למצרכי מזון ואת כל הבגדים תלו על הקירות.
ש. בחלק העליון של הארון.
ת. אני לא יודע אם זה משטח או ארון.
ש. אין משטח בתוך החדר, בתמונה בעמ' 8 למעלה, מ/6, צילום של החלק העליון של הארון, האם כשנכנסת לחדרים ראית ארונות אך עשו בהם שימוש למצרכי מזון לכן ציינת שאין ארונות לאחסון אישי או שלא היו ארונות בכלל.
ת. אני מסתכל בצילומים, בדוח, אם כתבתי שאין ארונות אישיים לעובדים אז כנראה שלא היו. בתמונות רואים ארון בכל חדר, אך אם הוא בחלק של המטבח ורואים בגדים אישיים על הקירות אז זה מחזק את הטענה שלי, אתה אומר שיכול להיות שיש ארון אך העובדים לקחו את זה לטובת מצרכי מזון, אני לא יכול לומר מה נכון. כל כך הרבה חדרים, ומתייחסים לחדר אחד שרואים בו ארון. בשורה הזאת אני מתייחס לכלל הביקורת. אם כתבתי שאין אז אין.
ש. אם בדקת חמישה חדרים, יכו להיות שבחדר אחד היה ובחדר אחר לא היה.
ת. נכון. בכל החלל הזה אפשר לראות במסדרונות ארונות זרוקים, אם זה לא היה בחדר, אני כתבתי אין ארונות אישיים בתוך החדרים. נכנסתי רציתי לראות שקע, מיטות, אור. זה מה שכתבתי. "
(פרוטוקול מיום 11.4.13, עמ' 56 ש' 14-32, עמ' 57 ש' 1-16)
36. כך גם מר קהלני העיד מטעם המאשימה כי אינו יודע אם הנאשמת סיפקה ארונות לעובדים הזרים (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 45 ש' 28-29), יחד עם זאת גם העיד כי הוא זוכר שהיו ארוניות לא בשימוש בשטח הציבורי:
" ש. תסביר את העניין של הארוניות בחדרים, האם היו ארוניות בחדרים?
ת. התאגידים ספקו ארוניות אך הם לא היו בשימוש, כולם הוצאו מהחדרים לשטח הציבורי, אולי בחלק מהחדרים היו, כל השטח הציבורי היה מלא בארוניות, יש גם תמונות. אולי בחלק מהחדרים היו ארוניות. הם חיים על מזוודות הם כל הזמן בתנועה מבניין לבניין, הם לא באים לגור שם תקופה ארוכה, לכן הכל סביב המזוודה שלהם או סלים ענקיים, עם זה הם חיים, הם לא מוציאים החוצה לחדר פריטים אישיים, הכל סביב המזוודה, הארוניות לא היו בשימוש.
ש. האם למיטב זיכרונך בוני הארץ ספקו ארוניות.
ת. אין לי מושג אני לא זוכר. אני זוכר שהיו ארוניות לא בשימוש.
(דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 45 ש' 22-29)
37. יודגש כי עדותו זו של מר קהלני עומדת בסתירה לגרסתו המצויה במכתבו מיום 23.12.07 לנציג הנאשמת (נ/3) שבו ציין כך: "ארונות אישיים = אין ארונות אישיים = באחריות התאגיד." (דגש שלי – ש.ש.).
38. נוכח האמור מצטיירת תמונה עגומה בדבר העדר ארונות אישיים בפרט נוכח מכתב קהלני שנכתב בטרם נטל ייעוץ משפטי. הנאשמים לא הטילו ספק סביר באישום זה גם אם לא צולמו כל צידי החדרים (כפי שאף העיד מר פרז כי לא זכור לו אם צילמו את כל הקירות במועד הביקורת [פרוטוקול מיום 5.6.12, עמ' 27 ש' 22-23]) אשר בהם יכול והיו ארונות.
39. נטען על ידי הנאשמים כי לא צולמו הארונות הפזורים בשטח הציבורי. לעניין זה יאמר שהמפקחים לא יכלו לכאורה לצלם ארונות שאינן בנמצא לטענת המאשימה.
40. נוכח האמור, הוכיחה המאשימה כי לא היו די ארונות אישיים כדין, אם בכלל. גם אם לא ניתן לקבוע כי במגורים נעדרו ארונות בכלל. התמונות (מ/7) המוצגות בפנינו בהן ישנם בגדים התלויים בקולבים בקירות הסמוכים למיטות, אף שאינן מעידות כשלעצמן על העדר ארונות, תומכות בגרסת המאשימה.
41. מן המקובץ עולה כי ניתן לקבוע כי במגורים לא היו ארונות כנדרש בתקנה 4(ג). על כן יש להרשיע את הנאשמים בעבירה זו.

חימום ואוורור
42. תקנה 4(ד) – שעניינה חדר מגורים – קובעת כי "מגורים במבנה יהיו מאווררים ומוסקים, לפי הצורך ובהתאם לעונות השנה. ההסקה תהא באמצעים חשמליים בלבד. "
43. בדוח הביקורת צוין לצד הדרישה "חימום ואיוורור (בהתאם לעונה)" האפשרות "לא קיים" וכן האפשרות "לא תקין" ונרשמה ההערה "אין מקור חימום אין איוורור בחדרים".
44. לטענת הנאשמים המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את היסוד העובדתי בקשר לאשמה זו. לגרסתם, סופקו לעובדים מאווררים ותנורי חימום, תוך הפניה לתמונות המופיעות במוצגים מ/7 ו- מ/6.
45. ראשית, יובהר כי לא מצאנו במוצגים שבפנינו תמונות בהן מופיעות גופי חימום או מאווררים כטענת הנאשמים, מלבד התמונה במוצג מ/7 מטעם המאשימה בה מופיע מאוורר בודד בחדר מגורים.
46. אין לקבל את טענת הנאשמים כי דרישת התקנה היא איוורור החדרים באמצעות מאווררים ולא חלונות. יודגש כי מלשון התקנה ניתן ללמוד ומן ההיגיון הוא כי מגורים יהיו מאווררים באמצעות פתח במבנה עצמו, קרי: חלונות. אף אם הייתה מתקבלת טענת הנאשמים, אין בקיומו של מאוורר בודד בלבד המופיע בתמונות שבפנינו כדי להטיל ספק סביר באישום זה.
47. מר קהלני העיד כי הנאשמת סיפקה מאווררים וגם מפזרי חום חשמליים והעובדים הזרים לא השתמשו בהם אלא שמו אותם מתחת למיטתם (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 44 ש' 6-8). עוד מסר מר קהלני בעדותו כי קיימים חלונות בכל החדרים, אולם העובדים היו אוטמים אותם, כדלהלן:
" ש. היה חלון בכל חדר.
ת. היה חלון, בכל חדר, חלון גדול.
ש. האם היו חדרים בלי חלונות.
ת. לא. הם היו אוטמים את החלונות עם עיתון, משום מה הסינים לא אוהבים אויר, ואז כשנכנסו אנשים היו אומרים אוף, איזה ריח, הראיתי שיש להם חלון, אולי בגלל הסוואה. היה חלון ענק, אטום עם קרשים, אולי כדי שלא יפרצו להם. מכוסה עיתונים. החלונות היו, הם לא שמשו בפועל כחלונות. זו תרבות. ברקע הדיון זה סינים שבאים עם תרבות מסוימת."
(פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 42 ש' 13-19).
48. כך גם העיד מר פלור כי העובדים הזרים היו סוגרים את החלונות עם בדים (פרוטוקול מיום 10.10.13, עמ' 71 ש' 8-9).
49. לעומת זאת, העיד המפקח יששכר כי לא היו חלונות לאוורור בכל החדרים, ומעדותו עולה כי היו חדרים שהחלונות בהם היו פנימיים ולא כלפי חוץ באופן בו החדרים לא יכולים להתאוורר, כדלקמן:
"ש. לפי התמונות, הלכתי למקום, להתרשם, ראיתי שכל החדרים מסביב, לאותה קומה, האזורים הציבוריים היו באמצע המבנה, באופן שכל חדר היה לו חלון שלו, תאמת את העניין.
ת. לא. זה למטב זכרוני לא כל כך נכון, המטבח היה במרכז, החדרים , רוב השטח מוקצה לחדרים, היו חדרים כלפי חוץ היה חלון אך היו חלונות למסדרון, אי אפשר לקרוא לזה אוורור, לא כל החלונות פונים החוצה."
(פרוטוקול מיום 11.4.13, עמ' 54 ש' 10-14)
כך העיד בהמשך עדותו:
"ש. כתוב שאין אוורור בחדרים, אמרת שבכל חדר היה חלון, אתה מתייחס לאין אוורור.
ת. החלון הוא פנימי לתוך המבנה. יש חלונות שפונים לרחוב ו אז יש אויר, אך יש חלונות שפונים לתוך המבנה.
ש. האם החדרים של בוני הארץ כולם פנו פנימה או שהיו חלק שפנו החוצה.
ת. אני לא יודע מה היה שייך למי. באותו ערב עשינו בקורת של לא מעט תאגידים. הדוח הזה מתייחס לחדר מגורים עצמו, אם החדר מגורים, הייתה בעייתיות שם, אם החדר שייך לתאגיד מסוים, אז הוא שייך לתאגיד, השטחים הציבוריים הם של כולם, שם אני לא יודע מי ניקה ולא יכול להפנות אצבע מאשימה לתאגיד כזה או אחר, אלא לבעל הבית. גם כשמר קהלני בקשנו ממנו להצביע של מי החדר הזה או האחר, הוא אמר זה של תאגיד זה וזה, נכנסנו והערנו את העובדים, הם חבורות שישנים ביחד, זה חיי עבודה, אני לא יודע אם תאגיד בוני הארץ שכר חדר ישנים שם רק עובדים של בוני הארץ.
ש. לפי התמונות ראינו שבחדרים היה מאווררים ותנורי חימום קטנים, אתה יכול לאשר או לא.
ת. לא זוכר. אם אתה אומר שיש בתמונות אז זה היה. צלמנו מה שיש.
ש. לדוגמא חדר שצלמתם, רואים שיש אוורור ומפזר חום למטה, רציתי להבין את רמת האוורור, היו ונטות. בחדר זה יש מאוורר כזה, ואחד על רגל, מה הייתה רמת האוורור. האם מספיקה לתנאי המחיה. מה היה חסר?
ת. מי אמר שחסר? לא כתבתי שחסר. היו מקרים שהיו חלונות בחדרים שהעובדים כיסו אותם בבדים. משום מה. המטבחים האלה, המאולתרים בתוך החדרים, אף אחד לא הקים להם אותם בתוך החדר, זה רצונם האישי, ולא להשתמש במטבח המאובזר שהקצו להם. כשאני בא לבקורת אני לא יכול לאמוד את רמת האוורור, אני רואה שהם יכולים לאוורר ויכולים לחמם, מבחינתי זה בסדר, יש לו כלים.
ש. ציינת תמונת מצב שלא היה אוורור כי החלון היה סגור ו הוא לא הפעיל את הונטה.
ת. תראה לי איפה ציינתי כזה דבר.
ש. רשום שלא קיים ולא תקין. אם היה חלון, מפזר חום, מאוורר , האם ציינת מצב קיים
ת. מה שיש בבקורת הזאת זה מצב קיים. אם החלון אטום כתוב אין אוורור, אם אין מפזר חום כתבנו שאין מקור חימום. היה אמצע דצמ'. אתה מראה תמונות של חדר מסוים, איני יודע אם בכל החדרים של בוני הארץ היה אוורור.
ש. הראיתי חדר של בוני הארץ, אחד לפחות שיש בו , הראיתי שניים, כי היו שני סוגים של מאווררים, אחד על רגל אחד על הרצפה, היה מפזר חום, האם רשמת זאת כי באותו רגע זה היה מכובה ומכוסה, לכן רשמתם אין אוורור? אחרת אני לא מצליח להבין איך לא היה אוורור.
ת. הביקורת מתייחסת לאותה שעה שעשיתי את הביקורת. באותו רגע, ומה שאני חשתי. "
(דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול ממיום 11.4.13, עמ' 54, ש' 26-32, עמ' 55 ש' 1-24)
50. מעדותו של המפקח יששכר עולה אומנם כי היו חדרים שהחלונות בהם היו פנימיים ולא כלפי חוץ על מנת שהחדרים יתאווררו, יחד עם זאת ציין המפקח יששכר בעדותו כי אינו יודע אם החדרים היו שייכים לנאשמת נוכח העובדה כי ביצעו ביקורת באותו המועד למעסיקים נוספים. כמו כן, אישר המפקח יששכר כי בחלק מהחדרים אכן היו החלונות היו מכוסים בבדים, כטענת הנאשמים.
51. נוכח עדות זו דווקא מטעם המאשימה עולה ספק סביר בדבר האישום כי המגורים אינם מאווררים, יתרה מכך גם לא הוכח על ידי המאשימה כי לא היה מקור חימום.
52. על כן משלא הוכח מעל ספק סביר כי המגורים לא היו מאווררים ומוסקים, לא ניתן לקבוע כי הנאשמים פעלו בניגוד לתקנה 4(ד).בעניין זה יש לזכותם.

מים חמים בכיור המטבח
53. תקנה 5(ב)(1), שעניינה מטבח, קובעת כי "במטבח יהיו – כיור אחד לפחות לכל שמונה עובדים עם אספקת מים חמים וקרים"
54. בדוח הביקורת סומנה בצד הדרישה "כיורים – מים חמים/קרים (1 ל-8 עובדים)" האפשרות "קיים" וכן האפשרות "לא תקין" ונרשמה ההערה "אין מים חמים במטבח".
55. הנאשמים טענו בסיכומיהם כי לא הוכח היסוד העובדתי בהקשר לאישום זה. לגרסתם, לא הוכח כי לא הייתה כמות כיורים מספקת כנדרש בתקנה וכן לא הוכח כי לא הייתה תשתית מספקת לאספקת מים חמים וקרים.
56. בראשית הדברים יצוין כי מדוח הביקורת ניתן ללמוד שכתב האישום לא כלל אישום בדבר כמות הכיורים במטבח משנכתב בדוח הביקורת "קיים" ולכן לא נדרשה המאשימה להוכיח טענה זו. על המאשימה היה להוכיח את האישום בדבר שאלת קיומם של מים חמים במטבח ונטל זה לא הרימה המאשימה. הנאשמים הטילו ספק סביר בטענות המאשימה לעניין אספקת מים חמים במטבח זאת בהסתמך על עדותו של המפקח פרז להלן.
57. מעדותו של המפקח פרז ניתן ללמוד כי במהלך הביקורת לא בוצעה בדיקה מספקת לעניין קיומו של מנגנון לאספקת מים חמים במטבח, כדלהלן:
" ש. כל הכיורים היו רק עם מים קרים.
ת. לא.
ש. היו מים חמים בתוך המקום.
ת. כן. מה זה במקום? קראת את טופס בקורת מגורים? כל אגף מקבל התייחסות אחרת, אם זה במטבח, אם במקלחת ובשירותים, ברובריקות למטה בצד יש מטבח שירותים מקלחות חדר אוכל.
ש. האם בתוך המטבח לא היה מים חמים.
ת .למטב זכרוני, לא.
ש. בדקת אם יש תשתית או נקודתי באותו רגע לא היו מים חמים.
ת. תן לי את הטופס.
ש. האם לא היו מים חמים בכלל במטבח.
ת. יכול להיות שהיתה אך באותו רגע לא היו מים חמים. במבחן התוצאה באותו רגע לא היו מים חמים.
ש. האם יכולה להיות סיטואציה שהמים החמים באותו דוד נגמרו?
ת. יכול להיות שיש תשתית. איני יכול לומר אם היתה תשתית או לא. אם רשום סימן שבדקנו. לא צריך אינסטלאטור כדי לבדוק אם יש מים חמים.
ש. לדעת אם יש תשתית צריך אינסטלאטור. האם בדקת עם מומחה שלא היתה תשתית.
ת. אין לי מומחה.
ש. הוא הפנה לדודי שמש שקיימים והציג חשבוניות של שלשה דודי שמש שהותקנו לטובת מים חמים במטבחים. צורפו לך תמונות.
ת. יורם צילם תמונות וקהלני אמר. אני לא שולל את האפשרות."
(דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 10.1.12, עמ' 18 ש' 31-32, עמ' 19 ש' 1-17)
58. יצוין ויודגש כי לא ניתן לקבוע באופן גורף כי אין אספקת מים חמים על סמך העובדה כי במועד ספציפי לא היו מים חמים, שהרי יכול והמים החמים הסתיימו במועד הביקורת זאת גם בהתחשב בהנחה הסבירה כי העובדים התקלחו טרם שעות הביקורת שבוצעה בשעות הערב לאחר השעות בהן מקובל להתקלח בדרך כלל.
59. המפקח יששכר אישר את עדותו של המפקח פרז כי לא נעשתה בדיקה מספקת לעניין קיומה של אספקת מים חמים במטבח, כדלהלן:
" ת. לגבי מקלחות כתוב קיים ותקין. לגבי המטבח – מה שכתוב. אם יש מים חמים במקלחות זה אומר שיש גם במטבח, אך כתבתי שבמטבח לא היה מים חמים, היה קיים תשתית, אך לא תקין. היו שני ברזים, אך לא היה תקין לא היו מים חמים באותו רגע." (דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 11.4.13, עמ' 57 ש' 20-22)
60. כך גם מר קהלני העיד כי במטבח היו מים חמים בכל כיור וכי היה בוילר מיוחד למטבח (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 44 ש' 28-29).
61. בהסתמך על העדויות שהובאו בפנינו, קיים ספק סביר בטענת המאשימה ולמעשה זו לא הרימה את הנטל להוכיח כי לא הייתה אספקת מים חמים במטבח לפי תקנה זו.
62. מהמקובץ עולה כי לא ניתן לקבוע שהנאשמים פעלו בניגוד לתקנה 5(ב)(1).יש לזכותם מאישום זה.

משטח עבודה וארונות אחסון במטבח
63. תקנה 5(ב)(2) קובעת כי "במטבח יהיו – משטח עבודה וארונות אחסון."
64. בדוח הביקורת סומנה לצד הדרישה "משטח עבודה וארונות איחסון" האפשרות "קיים" והאפשרות "לא תקין" ונרשמה ההערה "אין ארונות איחסון במטבח"
65. על פי כתב האישום הנאשמים לא פעלו על פי תקנה 5(ב)(2) בכך שלא סיפקו משטח עבודה וארונות אחסון במטבח.
66. הנאשמים טוענים כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את האישום האמור. לגרסת הנאשמים, ארונות אחסון הועמדו וסופקו לעובדים בעת כניסתם למגורים אולם העובדים בחרו לפרקם ולא לעשות בהם שימוש.
67. לאור הרישום בדוח הביקורת המתייחס לחוסר בארונות אחסון ולא למשטחי עבודה ועל סמך עדותו של המפקח יששכר כי היו "משטחי עבודה אין ספור" (פרוטוקול מיום 11.4.13, עמ' 54 ש' 16), אין בית הדין נדרש לדון בעניין משטחי העבודה אלא בעניין ארונות האחסון במטבח בלבד.
68. הנאשמים סבורים כי העובדים בחרו שלא לעשות שימוש במטבחים הציבורים שהועמדו לרשותם במגורים, תוך הסתמכות על עדותו של מר קהלני. על פי עדותו של מר קהלני " כשהמקום נבנה היו ארונות אף אחד לא השתמש בהם, הם היו זרוקים ללא שימוש… (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 45 ש' 1).
69. כך גם העיד הנאשם, כדלקמן:
"משטח עבודה וארונות אחסון במטבח, צרפנו תמונות ואצרף עוד תמונה על משטח עבודה וכיריים, היו ארונות אחסון במטבח, קבוצתיים, לא אישיים אך היו קיימים."
(פרוטוקול מיום 10.10.13, עמ' 62 ש' 11-12).
70. על אף עדותו זו, לא צורפו תמונות כאמור.
71. הנאשמים לא הציגו תמונות המהוות ראיה לקיומם של ארונות, משבנקל יכלו לעשות כן בכדי להוכיח טענתם כפי שהציגו בפנינו את התמונות בדבר קיומם של משטחי עבודה למטבח (נ/15ב'), ולא פעלו כן, יפעל הדבר כנגדם.
72. אין בטענות הנאשמים ובעדויות שבפנינו כדי להטיל ספק סביר בדבר האישום לאי העמדה של ארונות מטבח. אין לראות בארוניות בחדרים כבארונות אחסון למטבח, ומה גם כי התקנה קובעת שארונות האחסון יהיו במטבח.
73. נוכח האמור, לא נותר לנו אלא לקבוע כי המאשימה לא העמידה לעובדים ארונות אחסון במטבח בניגוד לתקנה (5(ב)(2) ויש להרשיעה באישום זה .

חיפוי הקירות בקרמיקה שבורה
74. תקנה 5(ב)(3) קובעת כי " במטבח יהיו – חיפוי קירות חרסינה או קרמיקה מעל הכיור."
75. בדוח הביקורת סומנה לצד הדרישה "חיפוי קירות חרסינה או קרמיקה מעל הכיור" האפשרות "קיים" וכן האפשרות "לא תקין" ונרשמה ההערה "קרמיקה שבורה דבר המקשה על הניקיון במקום."
76. על פי כתב האישום חיפוי הקירות במטבח היה מקרמיקה שבורה.
77. המאשימה לא הוכיחה זאת. בתמונות שהוצגו בפנינו אין בנמצא תמונות של קרמיקה שבורה מעל הכיור מלבד התמונה במוצג מ/6 (עמ' 3) בה מופיע מתחת לכיור (בחיבור לאחד הצינורות) קרמיקה שבורה. אף מעדותו של המפקח יששכר ניתן ללמוד כי גם לגרסתו לא הייתה קרמיקה שבורה מעל הכיור, כדלהלן:
" ש. אלה תמונות שצולמו ביום למחרת, כך אומר קהלני, איפה במטבח הייתה קרמיקה שבורה, או האם צלמתם קרמיקה שבורה.
ת. מי אמר שיש קרמיקה שבורה? בתמונות לא רואים שיש קרמיקה שבורה. יש חיפוי קרמיקה מעל הכיורים, שבור זה לא נראה. (דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 11.4.13, עמ' 57 ש' 29-32)
78. נוכח האמור והעדות מדברת בעד עצמה, אנו קובעים כי המאשימה לא הוכיחה את האישום על פי תקנה 5(ב)(3).יש לזכות מאישום זה את הנאשמים.

מכלי אשפה מכוסים בשטח המטבח
79. תקנה 5(ב)(7) קובעת כי "במטבח יהיו – מכלים בעלי מכסה תקין העשויים מחומר קשיח לאחסון אשפת המטבח."
80. בדוח הביקורת סומנה בצד הדרישה ל"מיכל אשפה מכוסה" האפשרות "קיים" וכן האפשרות "לא תקין" ונרשמה ההערה "פחים לא מכוסים אשפה מצטברת רבה".
81. על פי כתב האישום לא היו מכלי אשפה מכוסים בשטח המטבח, בניגוד לתקנה 5(ב)(7).
82. הנאשמים טוענים כי לא הוכח יסוד עובדתי בהקשר לאישום זה.
83. מדוח הביקורת נלמד כי היו קיימים מכלי אשפה, משסומן שם כאמור "קיים". על כן הטענה על פי כתב האישום היא כי מכלי האשפה לא היו מכוסים. יצוין כבר עתה כי לפי התמונות שהוצגו בפנינו (מ/6) נראו פחי אשפה שחורים גדולים בעלי מכסה, כנדרש בתקנות. כך גם העיד מר קהלני כי היו מכלי אשפה עם מכסה וניילון המיועד לכמות גדולה של אשפה (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 45 ש' 6).
84. מעדותו של מר יששכר ניתן ללמוד כי עבירה זו נטענה בהתייחס לפחים שחורים גדולים שנראו במועד הביקורת, ואלו מופיעים בתמונות שצולמו על ידי הנאשם (מ/6) (עליהם גם נחקר מר קהלני), כדלהלן:
"ש. מכלי אשפה אמרת שהיו מספיק פחי אשפה בכל האזור הציבורי אך מלאים עד אפס מקום. האם הפחים האלה , אלו פחים היו.
ת. שחורים גדולים. לכל פח אמור להיות מכסה.
ש. אם באתם וזה היה מלא ולא מכוסה, ובצד. קהלני אמר שסיפק פחים
ת. (בתמונות של קהלני) רואים פח אחד מכוסה ואחד לא. אני רואה פח, אני לא מחפש את המכסה, אם הוא לא מכוסה הוא לא מכוסה. "
(דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 11.4.13, עמ' 57 ש' 23-28)
85. יודגש כי אומנם מעדותו זו של המפקח יששכר משתמע כי עצם העובדה שהפח אינו מכוסה היא כשלעצמה חלק מהעבירה על פי התקנות, אולם אין הדבר כך. הדרישה על פי תקנה 5(ב)(7) היא דבר קיומו של מיכל פח עם מכסה במטבח, כלומר שמיכל האשפה עצמו יהא בעל מכסה, ואין זה רלוונטי אם בזמן נתון מיכל האשפה מכוסה אם לאו.
86. הנה כי אכן, משקיימים מכלי אשפה עם מכסים כנדרש בתקנה, אנו קובעים כי המאשימה הוכיחה את האישום על פי תקנה 5(ב)(7).יש לזכות את הנאשמים מאישום זה.

העדר ניקיון ככלל ובמטבח ובשירותים בפרט
87. בדוח הביקורת סומנה לצד דרישת הניקיון במטבח ולצד דרישת הניקיון בשירותים האפשרות "לא קיים" וכן האפשרות "לא תקין". כמו כן לצד דרישת הניקיון במטבח נרשמה ההערה "מזוהם" ולצד דרישת הניקיון בשירותים ההערה "מטונף-סכנה".
88. לטענת המאשימה המטבח לא היה נקי אלא מזוהם וכן האסלות בחדר השירותים היו שבורות ומזוהמות ובחלקם אף לא היו דלתות, בניגוד לתקנות.
89. הנאשמים טוענים בסיכומיהם בדבר ניקיון המגורים באופן כללי כי הפסיקה קבעה שהניקיון במגורים אינו באחריות המעסיק. עוד טוענים הנאשמים כי בכל מקרה הוכח שהמקום נוקה כל בוקר וכי כאשר העובדים היו שבים מעבודתם המקום המתין להם "נקי ומחוטא". יצוין כבר עתה כי הדבר האמור לא הוכח ואף עומד בסתירה לחקירתו של מר קהלני ביום 13.12.07 (מ/8) כשהשיב לשאלה מי האחראי מבחינתו לניקיון והתחזוקה של המבנה, כך:
" אני ביחד עם כמה סינים במקום מנקה בשעות הפנאי שלהם את המגורים, המגבלה היא שהם באים מאוחר בערב ועייפים ולכן בשישי שבת אנחנו מנקים באופן יסודי". (דגש שלי – ש.ש.)
90. משמע כי הניקיון לא בוצע כל בוקר כטענת הנאשמים.
91. גם לו נקבל טענה כי הניקיון במגורים באחריות העובדים המתגוררים בו, אזי ככל שחוסר הניקיון מצביע על מצב של זוהמה מתמשכת וסכנה תברואתית על המעסיק לשאת באחריות למניעת מפגעים תברואתיים במסגרת אחריותו לתחזוקת המקום.
92. עוד, כי אף לו ניתן היה להתחשב בטענת הנאשמים כי אין ביכולתם לשלוט בחוסר הניקיון של העובדים שהתגוררו שם, רמת הזיהום והלכלוך המצויים הן במטבח והן בחדר השירותים ,כעולה מהתמונות, שהגיעו עד כדי מצב של מפגע תברואתי, כפי שהוכח בפנינו וכפי שיפורט להלן זועקים לשמים ומצביעים על חוסר המעורבות וההתנערות של הנאשמים האחראים והזנחת הניקיון.
93. בתמונות שהוצגו בפנינו מטעם המאשימה (מ/7), ובכללם אף בתמונות שצולמו על ידי הנאשם (מ/6) ניתן לראות כי המטבח "מטונף" ומלוכלך ברמות שאין הדעת סובלת.
94. בתמונות (מ/7 בעמ' 1) שהוצגו בפנינו ניתן לראות בבירור את הלכלוך הרב שהצטבר בסביבת הכיורים שצולמו ברחבת המטבח – קדמת הכיורים מלוכלכים, מראה הרצפה והקירות שתחת הכיורים השחירו, עד כי דומה שבמקום נוצר סוג של "עובש". כן מצויים צינורות מים חשופים תחת הכיורים וצינורות נוספים שלא ברור מה יעודם, עוד מצויים במקום אף אבני בטון שאין מקומם בבית מגורים (אלא באתר בנייה או ברחוב) ולבטח לא במטבח. נוכח תמונות אלו ברי הוא כי אין זו סביבה הראויה למגורי אדם בכלל ולהכנת מאכל אדם ו/או שטיפת מזון כלשהו בפרט.
95. אף בתמונות שצולמו על ידי הנאשם (מ/6 – עמ' 2-3 ו-12) לא נעלמה מעיני המצלמה הזוהמה הקיימת במטבח זאת למרות שדומה כי חלק מהמקום אף נוקה טרם הצילומים, נראה הלכלוך האופף את המקום במטבח בסביבת הכיורים והכיריים. גם תמונות אלו מוכיחות כי אין זה מקום המיועד למגורי אדם ו/או להכנת דברי מאכל ומזון לבני אדם. יתר על כן גם התמונה בעמ' 12 ב- מ/6 ממחישה כי אין זה סביר שהלכלוך נוצר מערב אחד שבו העובדים בישלו לאחר ששבו מעבודתם (כפי שגרסו העדים מטעם הנאשמים כפי שיפורט בהמשך) אלא כעולה הן מתמונת הכיריים והן מהקרמיקה מדובר בלכלוך שהגיע למצב של מפגע תברואתי.
96. די לנו בתמונות אלו כדי להוכיח כי המטבח היה מטונף ברמה הנופלת בגדר "מפגע תברואתי" ועל הנאשמים היה לנקוט כל שנדרש כדי למנוע מצב זה על פי חובתם בהתאם להוראות תקנה 12(א), שעניינה מניעת מפגעים, הקובעת להלן:
"מעביד ינקוט כל פעולה הדרושה למניעה סדירה של מפגעי תברואה במבנה ובסביבתו, לרבות מניעת מפגעי חרקים, מכרסמים ומזיקים אחרים." (דגש שלי – ש.ש.)
97. למעלה מן הצורך יודגש כי על אף הביקורת שבוצעה בעבר בשנת 2006 (ביום 10.1.06) כפי שמסר הנאשם עצמו בעדותו מיום 22.1.08 (מ/3) וכפי שמופיע בדוח הביקורת שהוגש מטעם הנאשמים (נ/13), דומה כי ישנם ליקויים שלא תוקנו כלל ואף נוספו ליקויים חדשים שלא היו קיימים בביקורת הקודמת, בניגוד לעדותו של הנאשם להלן:
" לפני שכירת המגורים במקום קיבלנו ממר זכריה קהלני טופס ביקורת של התמ"ת שנערך בתאריך 10/1/06 המצורף בזאת לפיו המגורים הולמים פרט לשינויים ותיקונים שיש לעשות במטבח שבביקורת זו הראשון נוכחנו לדעת שבוצעו ואז העברנו את העובדים…
כמו כן מדיניות החברה לבצע ביקורות יזומות על תנאי המגורים באופן שוטף על ידי עובדי התאגיד אף פעם לא הועבר לידיעתי ולא נמסר לי כי רמת התברואה ירודה כמופיע בתמונות שצילמתם, ביקורת יזומה שערכתי באופן אישי בתאריך 26/12/07 בשעות הבוקר הראו תמונה אחרת סביר להניח שמגיעים עשרות עובדים בשעות הערב למגורים מבשלים מתקלחים ואוכלים, שרמת התברואה לא תישמר, אך התמונות המצורפות מראות כי רמת הניקיון והבטיחות נשמרים באופן סביר. קשה לבדוק ממצאים בזמן נתון באופן חד פעמי שלדעתי אינו מעיד על הכלל."
98. עדותו זו של הנאשם עומדת בסתירה לראיות שבפנינו, דבר הפוגע במהימנותו ולכך יש ליתן משקל.
99. אומנם דומה ממכתבו של מר קהלני מיום 24.12.07 (נ/4) כי בוצעו שיפוצים במקום המגורים ונראה כי הוא מתייחס למועדים שלאחר הביקורת מיום 10.1.06, זאת גם בהסתמך על החשבוניות שבפנינו בדבר שיפוצים ותיקונים אשר בחלקן מופיעים תאריכים בשנת 2006 לאחר הביקורת האמורה (נ/11), אולם אל לנו להתעלם מהתמונות והראיות שבפנינו הרלוונטיות לביקורת נשוא כתב אישום זה המשקפות את המצב לאשורו אף אם בוצעו טרם לכן שיפוצים.
100. עניין ניקיון השירותים אף גרוע עוד יותר ובמצב של "בכי רע" בלשון המעטה. בתמונות שהוצגו בפנינו (מ/6 – עמ' 3) יש כדי להוכיח את חוסר הניקיון ו"הטינופת" השוררים בחדרי השירותים ואת חוסר האחריות של הנאשמים לדאוג למגורי עובדים הולמים ובכללם לחדרי שירותים נאותים.
101. תמונות אלו קשות הן לצפייה ואינן מותירות מקום לספק כי אין מדובר בלכלוך שנגרם מערב אחד בלבד אלא מהזנחה ממושכת לא רק של העובדים אלא של הנאשמים בתחזוקת המקום, זאת ניתן לראות בלכלוך והאבנית שהצטברו באסלה ובלכלוך המצטבר המצוי על הרצפה של תאי השירותים שאף הריצוף בהם דומה כי "נעלם" וכן מהעובש המצוי על הקירות מאחורי האסלה. בתמונות מצויות שלוש אסלות שונות ודיו בהן כי להוכיח שהנאשמים לא עמדו באחריותם לשמור על השירותים והציוד בו תקינים ונאותים, כנדרש בתקנה 7(ג), שעניינה חדר שירותים הקובעת כי "הציוד והקבועות הסניטריות, יהיו תקינים, שלמים ונאותים. "
102. הוכח ואין ספק שמדובר בתאי שירותים השייכים לנאשמת, בהסתמך על עדותו של המפקח פרז כי השירותים שבתמונות שייכים לנאשמת לפיו מר קהלני הצביע עליהן ככאלו שעומדים לשימוש הנאשמת (פרוטוקול מיום 2.6.12, עמ' 33 ש' 11-16). זאת גם ניתן ללמוד ממכתבו של מר קהלני לנציגת הנאשמת מיום 23.12.07 (נ/3) וכן מהעדות שמסר בחקירתו ביום 13.12.07 (מ/8) בו אישר כי היו שירותים "מטונפים" וכן אישר את השתייכות החדרים לכל תאגיד רלוונטי ובכללה הנאשמת, כדלהלן:
"כן אני כאחראי במקום יודע כל חדר למי השכרתי אותו ואני הצבעתי לכם על החדרים ושייכתי כל חדר לתאגיד וגם במקום היו העובדים שהצביעו על המיטות בהם לנים …ואני מאשר את זיהוי העובדים ואת השתייכותם למיקומם בחדרים."
103. ראוי להביא גם את עדותו של המפקח רחמים כי מר קהלני הציג את החדרים של העובדים שבאחריות הנאשמת (פרוטוקול מיום 10.1.12, עמ' 9 ש' 17-18). וחידד גם לגבי הליקויים ככלל:
" …היה ריכוז של עשרות עו"ז, חמישה תאגידים, מר קהלני, אמר על חדר חדר שראינו בו ליקוי, שזה שייך לתאגיד הזה, והזה, הוא שייך כל חדר לכל תאגיד ולעובדים שלנים בכל חדר, כך שלא נוצרו ולא היו טעויות בין עובדים של תאגיד אחד לתאגיד אחר. כל חדר שויך לעובדים שישנו שם ולתאגיד. "
(דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 10.1.12, עמ' 11 ש' 18-21)
104. לאמור לעיל מתווספים גם תיאוריו של המפקח יששכר בתיאור האירוע (מ/10) למראה עיניו במועד הביקורת (כפי שהובאו לעיל), תוך ציון כי מר קהלני הצביע על חדרי המגורים וכל השטחים המשותפים כגון חדרי שירותים וכיוצב' , כדלקמן:
" …בשלב זה של הביקורת הגיע אדם העונה לשם זכריה קהלני והציג עצמו כבעל "האכסניה" והסביר שהוא אחראי במקום והוא שוכר את המקום "הכשיר" אותו למגורי עו"ז ומשכיר חדרים לתאגידים זה ידע לספר שבמקום מושכרים 11 חדרים עבור תאגיד בוני הארץ ובכל חדר יש ארבעה עובדים, לאחר שהצביע על אותם חדרים אותם הוא משכיר לתאגיד הפנה אותנו לחדרי השירותים המטבח חדר האוכל ולכל השטחים הציבוריים המשרתים את העו"ז במהלך שהייתם במגורים.
התמונות שניגלו לעיננו היו מחפירות ומזעזעות למרות מאמציו של מר קהלני להסביר למפקחים שבמ(י)קרה המקום נראה זוועה וצירוף המ(י)קרים של ביוב סתום, מ(י)טבח מזוהם, כיריים על משטח דליק, ואין ארוניות אישיות לכל עובד לבגדים, חוטי חשמל גלויים ועוד סכנות בטיחות וכיור רחצה ללא ברז במקלחת העובדים, כל זה הוא צירוף מקרים לדבריו שקרה באותו היום, אך האמת ידועה למפקחים שראו את המקום בעיניהם וחשו את הסכנות האורבות לעובדים בעת שהייתם במגורים. רמת התברואה במקום שואפת לאפס המקום מוזנח חדרי השירותים מזוהמים ברמה שנפש חיה לא יכולה להיכנס אל תא השירותים, הביוב סתום ודולף אל המסדרונות, וכך מכיוון שהאכסניה לא ראויה למגורי העובדים אך אילו המגורים אותם מעניק התאגיד לעובדיו, ולא פלא שכל עובד דואג למחייתו מקים מטבח מאולתר בחדרו עושה את צרכיו במקום שלא מיועד לכך אך אין לו ברירה. " (דגש שלי – ש.ש.)
105. כך גם מסר בעדותו בבית הדין כי אומנם היו מספיק חדרי שירותים אך הם היו מחרידים מבחינת תחזוקה, כדלהלן:
ש. האם כמות השירותים הי תה בהיקף מספיק להיקף העובדים.
ת. הקריטריונים כשאנו מגיעים לאכיפה לבדוק תנאי מגורים, הקריטריון הוא אסלה לשמונה עובדים, אם שם היו עשרות עובדים, היו שם מספיק תאי שירותים, חלקם עבדו חלקם לא, אך אני לא יודע מה בזמן שכל המקום מלא, לאותו ערב זה היה מספיק. אך הם היו מחרידים מבחינת תחזוקה שלהם. זה לא ראוי. (דגש שלי – ש.ש)
(פרוטוקול מיום 11.4.13, עמ' 53 ש' 22-26)
106. חיזוק למה שנגלה לעיני המפקחים במועד הביקורת ניתן למצוא גם בעדותו של המפקח רחמים שתיאר את המצב בחדר השירותים כ"קטסטרופה", כדלהלן:
"ש. יש שירותים בכל קומה. בכל חדר.
ת. לא לכל חדר, לכל קומה. יש שירותים באמצע. אם אפשר לקרוא לזה שירותים.
ש. זה לא אסלות?
ת. קטסטרופה. מכסה אסלות לא זוכר אם ראיתי. זוהמה ברמה של דיר חזירים.
ש. היה מלוכלך.
ת מאד ברמה שלא ראוי לשימוש אדם.
ש. השעה היתה
ת. ראיתי את זה גם בעשר אחת עשרה ראיתי את הלכלוך טוב.
(דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 10.1.12, עמ' 12 ש' 4-11)
107. כך גם העיד המפקח פרז בציינו כי מדובר במפגע תברואתי, כדלקמן:
" הבקורת התחלנו לבצעה תוך כדי הצבעה על ליקויים, במהלך הבקורת הצטרף מר זכריה שכחתי את שם משפחתו. הציג עצמו כמנהל האכסנייה, תוך כדי סיור, במבנה, הוא הצביע על החדרים ושייך כל חדר לתאגיד, שהעובדים שייכים לו, כמו כן הוצגו בפניו ליקויים שמפורטים בטופס בקורת מגורים שאנו ממלאים, היו שם ליקויים שמצביעים על סכנת חיים, אני מדבר על ליקויים בחיבורי חשמל מאולתרים ברמה חמורה, כמו כן זבל שזרוק שם, אשפה שזרוקה, החל שירותים שבורים, ומים חמים שאין, מבחינתנו הוגדר כמפגע תברואתי. היה קשה להיות נוכח במקום, ולראות את הזוועה. היו שם מס' תאגידים, לכל תאגיד קבל את ההתייחסות בנפרד. כמו שזכור לי אני הטלתי את הקנסות על כל שאר התאגידים."
(דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 10.1.12, עמ' 13 ש' 1-9)
108. מעדותו של המפקח יששכר עולה כי היו מספיק תאי שירותים כנדרש בתקנה 7(ב) לפיה "בחדר השירותים יהיו אסלות וכיורים במספר שלא יפחת מאסלה אחת וכיור אחד לכל שמונה עובדים הגרים במבנה." כך גם אישר מר קהלני בעדותו כי "בפועל היו שירותים אחד לכל 3.2" עובדים (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 43 ש' 19-26) וכך טען הנאשם כי היו יותר אסלות ממה שהתקן מחייב (פרוטוקול מיום 10.10.13, עמ' 62 ש' 29-30).
109. יחד עם זאת, אף אם הוכח כי היו מספיק אסלות לעובדים כנדרש בתקנה 7(ב), הוכח כי האסלות וסביבתם היו במצב מחפיר ובלתי נאות לשימוש אדם, זאת בניגוד לתקנה 7(ג) לפיה כאמור: "הציוד והקבועות הסניטריות, יהיו תקינים, שלמים ונאותים."
110. אף אם היינו מקבלים את טענת הנאשמים כי הניקיון הוא באחריות העובדים ובכלל זה את עדותו של מר קהלני כי הלכלוך בשירותים נובע מהתנהגות תרבותית ומנטלית של העובדים הזרים (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 45 ש' 7-14), אין בכך כדי להסיר מהנאשמים את אחריותם כמעסיקים למנוע מפגע תברואתי כפי שנוצר במקרה זה, בהתאם לתקנה 12(א).
111. הנאשמים לא הצליחו להטיל ספק סביר בטענות המאשימה בדבר חוסר הניקיון בשירותים והמפגע התברואתי אלא ההיפך הוא הנכון. עדויות מטעם הנאשמים כפי שיובאו להלן, נותרו כבלתי מהימנות נוכח התמונות שהוצגו בפנינו.
112. כך למשל העיד הנאשם כי:
" …אותו דבר לגבי הכיורים, בקומת המגורים בשתי קומות המגורים האסלות והכיורים היו תקינים ונוקו מדי בוקר. אי אפשר לבוא אחרי כל עובד להחזיק עובד ניקיון. כשמגיעים ששים עובדים לאכול להתקלח ולהשתמש בשירותים אי אפשר לנקות אחרי כל עובד כמו בבית מלון. "
(דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 10.10.13, עמ' 62 ש' 31-32, עמ' 63 ש' 1-2)
113. עדותו זו של הנאשם כי הכיורים והשירותים נוקו מידי בוקר וכן גרסתו כי מצב כפי שמופיע בתמונות יכול להיווצר בהכירו את העובדים הסינים תוך דקה לאחר ניקיון (פרוטוקול מיום 10.10.13, עמ' 66 ש' 20) אינה מתיישבת עם ההיגיון הבריא ועומדת בסתירה גמורה מול התמונות שבפנינו לפיהן הלכלוך והזוהמה אינם היווצרות של יום ואף יומיים ללא ניקיון. עדותו זו של הנאשם אינה מהימנה עלינו גם בהתחשב בעדותו של מר קהלני המובאת לעיל ממנה ניתן ללמוד כי הניקיון בוצע בימי שישי שבת (מ/8) ולא במהלך השבוע נוכח המגבלה כי העובדים הגיעו עייפים מעבודתם הרגילה מידי יום.
114. כך גם נפגמה מהימנותם של העדים מר אוחנה ומר פלור, מטעם הנאשמים, שהעידו כדלהלן. מר אוחנה העיד כי הוא בעצמו היה מבצע ביקורת במקום "לפחות אחת לחודש", ולסברתו המקום היה נקי מסודר ו"מצוחצח", עוד מסר כי בביקוריו היה דואג להנחות את העובדים לשמור על המקום (פרוטוקול מיום 10.10.13, עמ' 67 ש' 30-32, עמ' 68 ש' 1-2), אולם כשעומת מול התמונות הודה אף הוא כי זה אינו המקום שהוא מכיר וציין כי לא נראה לו שזה לכלוך של יום אחד (פרוטוקול מיום 10.10.13, עמ' 70 ש' 2-5). גם עדותו של מר פלור להלן, מוטלת בספק ואינה מהימנה בעיננו, ולפיו:
ת. כן. בסדר גמור, הכל היה נקי ומסודר. גם השירותים היו בסדר, בבוקר היתי בא מוקדם לאסוף את העובד, הייתי רואה שהכל היה נקי. כל בוקר ניקו. הייתי אישית תולה להם את ההוראות בסינית של הנקיון, אני אישית הייתי תולה. המטבח כן היה נקי בבוקר, כל בוקר היו מנקים את המטבח, אך כשהם חזרו מהעבודה זה היה מתלכלך, זה היה כמו … כולם היו רעבים יותר מדי, לא יכולתי לעשות כלום. גם בשירותים, אם לא היה מקום עובד עשה לידו. אמרתי לו למה עשית , הוא אמר השירותים היו תפוסים אז עשיתי ליד."
(דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 10.10.13 עמ' 71 ש' 15-20).
115. מר פלור העיד כי הוא היה מגיע למקום לפחות פעם בשבוע ולעיתים גם פעמיים בשבוע ולדבריו כשהעובדים באים מהעבודה הם כמו אחרי מלחמה כולם נכנסים לשירותים ואף שמנקים בבוקר שעה לאחר שהם מגיעים לעבודה המקום "כבר לא נראה נורמלי" ולא רק זו אלא אף סבר כי "הגיוני שזה יראה ככה אחרי שהם חוזרים מעבודה" (פרוטוקול מיום 10.10.13 עמ' 72 ש' 3-6). עדותו של מר פלור אינה מתקבלת על הדעת בלשון המעטה .שירותים אותם מנקים מידי יום לא יראו כפי שהן מופיעות בתמונות שבפנינו.
116. יתרה מכך, עדותם של מר פלור ומר אוחנה וכן עדותו של הנאשם כי בוצעה ביקורת באופן שוטף, בין אם פעם אחת או פעמיים בשבוע, אינה מתיישבת אף עם עדותו של מר קהלני כפי שמסר בחקירתו ביום 13.12.07 (מ/8) כשנתבקש לתאר את תדירות הביקורות המבוצעות על ידי התאגידים ובכלל זה הנאשמת כדלהלן:
"עם קבלת החדרים הם מבקרים במקום רואים שהחדר תקין מרוהט ועם כל הדרישות המתבקשות משלב זה עד לפינוי החדר לא מתבצעת שום ביקורת מבחינתם לצערי." (דגש שלי – ש.ש.)
117. משהעדויות הנאשם ועדיו עומדות בסתירה גמורה מול התמונות המזוויעות שבפנינו ואינן מתיישבות עם עדויות נוספות, הן אינן מהימנות ולא היה בהן הלכה למעשה להטיל ספק כלשהו באישום זה בשאלת הניקיון.
118. נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כי הנאשמים לא העמידו לרשות העובדים הזרים שירותים נקיים ונאותים כנדרש על פי תקנה 7(ג) ובכלל זה הפרו את תקנה 12(א) בכך שלא מנעו מפגע תברואתי בחדרי השירותים. וכן לא מנעו מפגע תברואתי ביחס לניקיון במטבח כאמור לעיל, בניגוד לתקנה 12(א).בסעיפים אלו יורשעו.

כמות ומצב הכיורים והאסלות בחדר השירותים
119. תקנה 7(ב) שעניינה חדר שירותים קובעת כי "בחדר השירותים יהיו אסלות וכיורים במספר שלא יפחת מאסלה אחת וכיור אחד לכל שמונה עובדים הגרים במבנה.".
120. טענו הנאשמים כי המאשימה לא חקרה את העובדים במועד הביקורת ויש לזקוף זאת לחובתה. טענה זו נדחית. די במראה העניים ואין צורך בחקירה.
121. אין חולק שהייתה כמות מספקת של אסלות בשירותים, בהתאם לעדויות המפורטות לעיל (ובין היתר עדותו של המפקח יששכר – פרוטוקול מיום 11.4.13, עמ' 53 ש' 24) ובהתחשב במכתבו של מר קהלני לנאשמת מיום 24.12.07 (נ/5) ממנו ניתן ללמוד כי הייתה כמות מספקת של שירותים לעובדים ביחס של 1 ל -3.2 עובדים. כך גם עולה מדוח הביקורת בו סומן לצד הדרישה לאסלות (1 ל-8 עובדים) האפשרות "קיים".
122. המאשימה טענה בין היתר לעניין האסלות כי היו אסלות שבורות בניגוד לתקנה 7(ב). לא הוכח כי היו אסלות שבורות, משאין בנמצא בתמונות שבפנינו אסלות שבורות ואף מעדותו של המפקח פרז עולה כי לא ברור אם היו אסלות שבורות (פרוטוקול מיום 5.6.12, עמ' 33 ש' 8).
123. לעניין טענת המאשימה כי לא הייתה כמות מספקת של כיורים בשירותים ונמצא רק כיור יחיד אשר לא היה פעיל, יש לדחות טענה זו. וזאת לנוכח הרישום בדוח הביקורת לפיו לצד הדרישה כיורים (1 ל-8 עובדים) סומנה האפשרות "קיים" ובכך המאשימה למעשה אישרה בעצמה כי הייתה כמות מספקת של כיורים לעובדים.
124. עדותו של מר פרז מצביעה על אפשרות לקיומם של כיורים נוספים מלבד הכיור שאינו פעיל, כלהלן:
" ש. סעיף 21 תסביר לי מה היה לא תקין.
ת. כיור בשירותים לא פעיל לא מחובר.
ש. זה כיור אחד או כל הכיורים, כמה כיורים היו שם.
ת. אני מפנה לעמוד 4 בתמונות נ/7. התמונה השמאלית, איך אפשר לפתוח את הברז שמעל הכיור. זה השירותים. זה מתייחס למה שנאמר בסעיף 21. יכול להיות שהיו עוד כיורים אני לא יודע להגיד.
ש. האם הכיורים האחרים היו תקינים.
ת. לא זכור לי. " (דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 5.6.12, עמ' 33 ש' 13-22)
125. הוצגה בפנינו תמונה של כיור שאינו פעיל (מ/7 – עמ' 4), יחד עם זאת לא ניתן לבסס את האישום על סמך כיור זה בלבד וכן לא ניתן להתעלם מהמצוין בדוח הביקורת מטעם המאשימה עצמה בדבר קיומם של כמות כיורים מספקת. כך גם בעדותו מר פרז לעניין זה. המאשימה לא הוכיחה ברמה הנדרשת אישום זה. עוד יצוין כי הנאשם העיד שבקומות הרלוונטיות לעובדים היו כיורים תקינים (פרוטוקול מיום 10.10.13, עמ' 62 ש' 31-32).
126. מן המקובץ אנו קובעים כי לא הוכח שלא הייתה כמות מספקת של כיורים ואסלות בחדר השירותים, כנדרש בתקנה 7(ב). יש לזכות את הנאשמים מאישום זה.

תאורה בחדר השירותים
127. תקנה 13(א) שעניינה חשמל ותאורה קובעת כאמור כי "בכל חדר במבנה, לרבות בשירותים ובמקלחת, תותקן תאורה חשמלית מספקת."
128. בדוח הביקורת סומנה לצד הדרישה "תאורה מספקת" בשירותים האפשרות "קיים" וכן האפשרות "לא תקין" ונרשמה ההערה "לא מספיק".
129. המאשימה טוענת כי לא הייתה תאורה מספקת בשירותים, בניגוד לתקנה 13(א).
130. הנאשמים טוענים כי לא הוכח היסוד העובדתי בקשר לאישום זה ולסברתם אמירה בעלמא אינה מספקת והיה על המאשימה להוכיח מה לא היה מספק בתאורה.
131. אכן, הן מכתב האישום והן מהעדויות עולה כי האישום בדבר אי-אספקת תאורה מספקת בשירותים נטען בעלמא ולא הוכח במידה הנדרשת. חיזוק לכך ניתן למצוא בעדותו של המפקח פרז כדלהלן:
"ש. מפנה לסעיף 23. כשלא היה נקי בסביבות 23:00 בלילה, השירותים לא היו נקיים, התאורה מספקת. מפנה לסעיף 24. אתה כותב לא מספיק. מה לא היה מספיק.
ת. אין לי תמונה שאיתה אני יכול למדוד את כמות האור.
ש. כשאתה כתבת לא מספיק למה התכוונת, האם לא היו מנורות.
ת. לא, היו מנורות אבל לא הייתה מספיק תאורה או שלא הייתה תאורה. אני לא יודע להגיד עברו חמש שנים ואין לי תמונה שמצביעה על כך."
(דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 5.6.12, עמ' 33 ש' 26-31)
132. אין בעדותו זו לבסס האישום בשאלה האם הייתה תאורה מספקת בשירותים אם לאו.
133. נוכח האמור, לא ניתן לקבוע כי המאשימה הוכיחה את האישום וכי הנאשמים פעלו בניגוד לתקנה 13(א).יש לזכות את הנאשמים מאישום זה.

חיבור חדר השירותים למערכת הביוב והצנרת
134. תקנה 11, שעניינה ביוב, קובעת כדלהלן:
" המבנה יהיה מחובר למערכת ביוב ציבורית אלא אם כן נתקבל אישור ממהנדס הועדה המקומית כי השפכים והדלוחים באתר מסולקים למערכת שפכים פרטית שהותקנה לפי הוראות למיתקני תברואה (הל"ת), תש"ל-1970, כמשמעותן בתקנה 1 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970." (דגש שלי – ש.ש.)
135. בדוח הביקורת סומנה לצד הדרישה "ביוב (בתוך המבנה ומחוצה לו) וצנרת" האפשרות "קיים" וכן האפשרות "לא תקין" ונרשמה ההערה "חדרי השירותים לא מחוברים לביוב".
136. על פי כתב האישום טוענת המאשימה כי חדר השירותים כלל לא היה מחובר למערכת הביוב והצנרת, בניגוד לתקנה 11.
137. הנאשמים טוענים בסיכומיהם כי לא הוכח היסוד העובדתי לאישום זה וכי מדובר בטענה שהיא "שקר וכזב". לגרסתם, אף לא אחד מהמפקחים בדק את התשתיות ובחן האם השירותים מחוברים לביוב אם לאו.
138. אכן גם מעדותו של המפקח פרז, מטעם המאשימה, עולה ספק אם נבדקו התשתיות ואם נבדק קיומו של חיבור השירותים לביוב כאמור. ולהלן עדותו:
"ש. מפנה לסעיף 33. אתה אומר קיים אבל לא תקין. תסביר.
ת. חדרי שירותים לא מחוברים לביוב.
ש. אתם בדקתם שחדרי השירותים לא מחוברים לביוב.
ת. הייתה הצפה שם.
ש. איפה הייתה הצפה.
ת. אפשר לראות בתמונות.
ש. אני לא יודע לענות על השאלה.
(דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 5.6.12 עמ' 33 ש' 32, עמ' 34 ש' 1-6)
139. על אף שנטען והעידו על כך הפקחים כי הייתה הצפה בשירותים, לא הובאה לפנינו ראיה לכך בתמונות שהוצגו בפנינו ממועד הביקורת.
140. ראוי שהמאשימה תתעד באמצעים נוספים שימחישו יותר את ממצאי הביקורת. על פי עדותו של מר פרז היו ביקורות שצולמו בוידאו (פרוטוקול מיום 10.1.12, עמ' 15 ש' 35-36). מדובר במבנה במרכז שכונה בירושלים וההנחה היא שיהא מחובר לביוב. המאשימה לא הצליחה להפריך הנחה זו. גם בבניין המחובר לביוב עלולה להתרחש הצפה.
141. נוכח בעדותו של מר פרז ומר קהלני לפיהן השירותים היו מחוברים למערכת הביוב (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 46 ש' 16-17), לא נותר לנו אלא לקבוע כי לא הוכח אישום זה במידה הנדרשת. יש לזכות את הנאשמים מאישום זה.

תחזוקת המבנה וסביבתו
142. תקנה 12(ג), שעניינה מניעת מפגעים, קובעת כי "מעביד ינקוט אמצעים מתאימים להבטחת תחזוקת המבנה וסביבתו, וכן לתקינות התכולה הנדרשת על פי תקנות אלה."
143. בדוח הביקורת סומנה לצד הדרישה "תחזוקת המבנה וסביבתו" האפשרות "לא קיים" וכן האפשרות "לא תקין" ונרשמה ההערה "אין תחזוקה שוטפת במבנה"
144. בכתב האישום טוענת המאשימה כי המבנה הוא אתר בנייה אשר אינו ראוי למגורים וזאת בניגוד לתקנה 12(ג).
145. הנאשמים טוענים בסיכומיהם כי לא הוכח היסוד העובדתי בקשר לאישום זה. כמו כן טוענים הנאשמים כי אישום זה מבוסס על תקנה ספציפית – תקנה 12(ק) – אשר אינה קיימת כלל בתקנות, ודי בזאת כדי למחוק אישום זה. יתרה מזאת, טוענים הנאשמים כי המבנה הוא מבנה ששימש בעברו כאכסניה תיירותית והוסב להלנת עובדים זרים.
146. ראשית יצוין כי לא הוכח שמדובר באתר בנייה, אומנם מהתמונות עולה כי בתוך המבנה תחזוקת המקום הינה בכי רע, אולם אין בכך כדי לקבוע כי מדובר באתר בנייה ולא במבנה למגורים.
147. מר קהלני מסר בחקירתו (מ/8) כי המבנה מיועד למגורים בשל היותו מוקף בשני צדדים ויש לו חוות דעת מקצועית מעיריית ירושלים (הנאשמים לא הגישו את חוות הדעת האמורה). סעיף 5 להסכם ההתקשרות מיום 7.9.95 (נ/12) בין חברת מעלות ספיר לינות וכנסים בע"מ (המנוהלת על ידי מר קהלני ) לבין חברת מוסך הבירה בע"מ אשר השכירה לו את המקום, קובע: "השוכר יבצע כל הדרוש על מנת להכשיר את המושכר לשמש כאכסניה…". מכאן ניתן ללמוד כי המקום יועד לשמש אכסניה למגורים אך היה צריך לעבור הכשרה לשם כך. אמנם שם החברה בהסכם זה שונה משם החברה יוזמה 1 בע"מ המופיעה בהסכם של קהלני מול הנאשמת אולם המאשימה לא טענה לעניין זה דבר . מר קהלני העיד כי זה המקום היחיד שיש לו (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 41 ש' 19-20)) .
148. דומה כי טענת המאשימה כי מדובר באתר בנייה נעוצה בכך שהתחזוקה בו לקויה ואינו ראוי למגורי אדם, זאת ניתן ללמוד מעדותו של המפקח רחמים שהעיד מדוע הוא לא יודע אם המקום הוא "אכסניה" כדלהלן:
" ש. למה אתה אמרת שאתה לא יודע אם זו אכסנייה.
ת. אם היית נמצא בבקורת שם, זה לא ראוי למגורי אדם, אכסניה זה ראוי למגורי אדם. זה היה ראוי לבעלי חיים."
ש. מציג את תצלום של הבניין המדובר.
ת. כן. בחוץ זה נראה טוב."
(פרוטוקול מיום 10.1.12, עמ' 10 ש' 32, עמ' 11 ש' 1-4)
149. אומנם התחזוקה הלקויה וחוסר הניקיון כפי שתואר לעיל בהרחבה, משקף לכאורה מקום שאינו ראוי למגורי אדם אולם אין בכך כדי לקבוע כי המבנה הוא אתר בנייה, זאת אף בהתחשב בתמונות של המבנה החיצוני והכניסה אליו (נ/ 14, נ/15ג, נ/15ד, מ/6, עמ' 1) לפיהם המבנה לא נראה אתר בנייה.
150. מכל החשבוניות והקבלות שהוצגו בפנינו (נ/11) ברובן משנת 2005, עולה כי נרכשו וניתנו שירותים רבים לחברת יוזמה 1 בע"מ שבניהולו של מר קהלני ובכללן עבודות גבס, התקנת דודי חשמל עבודות הקשורות בקרמיקה ודלתות רכישת חומרי בניין ועוד. דהיינו בוצעה באותה התקופה הכשרת המקום למגורים.
151. על כן נדחית הטענה כי מדובר באתר בניה.
152. יחד עם זאת, הוכח באופן מובהק כמפורט בהרחבה לעיל כי הנאשמים לא דאגו לתחזוקת פנים המבנה וסביבתו, בפרט לעניין הניקיון בכלל וניקיון השירותים והמטבח בפרט.
153. העדויות שהובאו מצביעות לכאורה שהנאשמים סיפקו תחזוקה שוטפת באמצעות מר קהלני. כך גם ממכתבים של מר קהלני לנאשמת (נ/3, נ/5, נ/6, נ/7, ) לפיהם האחריות על התחזוקה השוטפת והניקיון במגורים היא באחריות מר קהלני אשר אף מעסיק את העובדים עצמם לצורך ניקיון המקום.
154. בסעיף 5 להסכם שכירות שנערך ונחתם בין הנאשמת לבין יוזמה 1 בע"מ (בניהולו של מר קהלני) (נ/2), הוסכם כי מר קהלני יספק באמצעות החברה שירותי ניקיון לנאשמת תמורת תשלום. להלן הסעיף הרלוונטי: "בנוסף לשכר הדירה יחויב כל חדר בסך 120 ₪ לחודש עבור ניקיון והחזקת מבנה". משכך עניין התחזוקה חוזית במובהק באחריותו.
155. על אף זאת, התמונות ממחישות את ההזנחה. למרות ההתחייבות החוזית עם מר קהלני היה על הנאשמים לוודא ביצוע החוזה והאחזקה של המבנה.
156. האישום הוא כי הנאשמים לא עמדו באחריותם לדאוג לתחזוקת המבנה וסביבתו. ניתן לזקוף לחובתם אישום זה נוכח חוסר האחריות בה נקטו הנאשמים בניסיונם להתחמק מאחריות והטלתה על העובדים ו/או על מר קהלני. עדויותיהם בסוגיה זו היו בלתי מתקבלות על הדעת לפיהן בדקו את המקום אחת לשבועיים לפחות. לו בדקו ועשו לא היה המקום נראה כפי שנראה.
157. מנגד, מר קהלני מגלגל חזרה את האחריות לעניין זה לנאשמים כפי שציין בחקירתו (מ/8), כדלהלן:
"שאלה- בסעיף 7 להסכמי ההתקשרות שהצגת לנו עם התאגידים מצוין כי התאגיד מתחייב לתקן על חשבונו כל קילקול או נזק שיגרם למבנה האם דאגת ליידע את התאגיד ולהתריע על הליקויים את נציגי התאגידים…..
תשובה – אני מתחזק את המבנה למרות שבחוזה יש אחריות לתאגיד לתקן כל ליקוי במקום." (דגש שלי – ש.ש.)
158. הנאשמים ומר קהלני, ניסו להטיל את האחריות זה על זה , אך החוק והתקנות קובעים כי האחריות היא על המעסיקים. משכך ולנוכח הממצאים ברי כי הנאשמים הם האחראים לתחזוקת המבנה וסביבתו ואלו לא עמדו בדרישת התקנה הרלוונטית לאישום זה של אחזקה לקויה.
159. לעניין טענת הנאשמים בדבר חוסר הדיוק בתקנה, ראוי הוא שכתב האישום יהא מדויק בניסוחו ובפרטיו, אולם נוכח הממצאים שבפנינו אשר הינם מהותיים ומשהעלתה המאשימה את הטענה המשפטית, ואף אם טעתה בכתיבת הסעיף בדיוק, אין בכך לפגוע בקביעתנו כי הנאשמים לא עמדו מבחינה מהותית בחובתם לתחזק את המבנה כראוי, על פי תקנה זו.
160. מהמקובץ עולה כי הנאשמים לא עמדו בחובתם בדבר תחזוקת המבנה וסביבתו, בניגוד לתקנה 12(ג) ועל כך יש להרשיעם. אין להרשיעם בנוגע לאתר בניה. המקום אינו אתר בניה.

סידור לאיסוף וסילוק אשפה
161. תקנה 12(ד), שעניינה מניעת מפגעים, קובעת כי "מעביד ידאג כי יהיו במבנה סידורים נאותים לאיסוף וסילוק אשפה".
162. בדוח הביקורת סומנה בצד הדרישה ל"סידור איסוף וסילוק אשפה" האפשרות "לא קיים" וכן האפשרות "לא תקין" ונרשמה ההערה "אין סידור לסילוק אשפה".
163. בכתב האישום נטען כי לא היה במגורים סידור לאיסוף וסילוק אשפה.
164. הנאשמים טוענים בסיכומיהם כי לא הוכח היסוד העובדתי וכי מדובר בטענה "מופרכת ומשוללת כל יסוד". לגרסתם, על פי העדויות מיכלי האשפה היו מפונים שלוש פעמים בשבוע וכי מר קהלני היה אחראי בין היתר על הניקיון והתחזוקה.
165. מר קהלני ציין במכתבו לנציג הנאשמת מיום 23.12.07 (נ/3) כי יש סידור לסילוק אשפה וכי במועד הביקורת הייתה תקלה חד פעמית וכן כי הפחים מפונים שלוש פעמים בשבוע. כך גם ציין בעדותו כי סילוק האשפה היה באחריותו וכן כי האשפה נלקחה לפחי העירייה (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 45 18-21, עמ' 47 ש' 24).
166. המפקח פרז העיד כי מחובת התאגיד למנות גורם שיפנה ויסלק את האשפה מחוץ למגורים על מנת שיאספו זאת על ידי העירייה, ולעניין זה ציין בעדותו: " יכול להיות שיש מערומים של זבל שלא מונה גורם שיפנה אותה" (פרוטוקול מיום 5.6.12, עמ' 34 ש' 24-32)
167. המאשימה מבססת את האישום על "זבל" שנמצא במגורים לא הוכח די הצורך אם אכן "היו מערומים של זבל" על פי עדותו של המפקח פרז. גם אם המקום לא היה נקי כלל כפי שהוכח, אין ללמוד רק מכך כי אין סידור וסילוק אשפה.
168. משלא מצאנו ראיות לכך כי לא היה סידור לאיסוף וסילוק אשפה, אנו קובעים כי אין לקבל את האישום על פי תקנה 12(ד). מאישום זה יש לזכות את הנאשמים.

הוראות שימוש והדרכה בשפת העובדים
169. תקנה 14, שעניינה תמצית מידע בכתב, קובעת כי " במקום בולט לעין במבנה יוצג מידע כתוב בשפה המובנת לעובדים המתגוררים בו וכן בשפה העברית, לענין הוראות הדרכה ושימוש במבנה ובמיתקנים שבו לרבות הוראות בדבר בטיחות וכללי זהירות."
170. בדוח הביקורת סומנה בצד הדרישה ל"הוראות שימוש והדרכה (בשפת העובד)" האפשרות "לא קיים" וכן האפשרות "לא תקין" ונרשמה ההערה כי "יש לדאוג להוראות כיבוי במקום".
171. מר פלור מטעם הנאשמים העיד כי הוא באופן אישי תלה את ההוראות בשפה הסינית בנוגע לניקיון המקום (פרוטוקול מיום 10.10.13, עמ' 71 ש' 16-17). לדידנו אין ליתן משקל לעדותו של מר פלור משזו אינה מהימנה בעיננו. עדותו הופרכה ועומדת בסתירה לראיות שבפנינו. מר פלור העיד כי היה מגיע פעם בשבוע לבצע ביקורת במגורים ומסר כי המגורים היו נקיים ומסודרים וכי מידי בוקר היו מנקים את המטבח, עדותו זו הופרכה כשהוצגו בפניו התמונות המזוויעות של "הזוהמה" בשירותים. וכך העיד:
"ת. אני לא יודע אם זה החדר שלנו. בוודאות אני לא זוכר. אני לא רואה ארונות אישיים כי הם הוציאו בחוץ, זה לא סוד.
ש. ככה נראים השירותים.
ת. באיזה שעה זה מצולם? כשהם באים מעבודה הם כמו אחרי מלחמה, כולם נכנסים לשירותים. בבוקר מנקים אחרי שהם באים מעבודה שעה אחרי זה כבר לא נראה נורמלי. הגיוני שזה יראה ככה אחרי שהם חוזרים מעבודה."
(דגש שלי – ש.ש.)
(פרוטוקול מיום 10.10.13, עמ' 72 ש' 1-6)
172. משנפגעה מהימנותו נוכח עדותו זו אשר הופרכה נוכח הראיות שבפנינו, אין ליתן משקל גם לעדותו לפיה תלה הוראות שימוש והדרכה בדבר הניקיון בשפה הסינית כאמור לעיל. לא היו הוראות תלויות בעת הביקורת והמסקנה היא שלא תלה הוראות כיבוי במגורים בנוסף לכך שלא התייחס ספציפית לכך בעדותו.
173. לא היה במקום שילוט של הוראות כיבוי בשפה הסינית כנדרש בתקנה 14 והנאשמים לא הצליחו להטיל בכך ספק סביר.
174. על כן, אנו קובעים הנאשמים לא עמדו בחובה המוטלת עליהם על פי תקנה 14 יש להרשיעם באישום זה.

רשימת עובדי הנאשמת במועד הרלוונטי לכתב האישום
175. הוכח שלא כל העובדים המנויים בכתב האישום וברשימת העובדים שהוגשה מטעם המאשימה (מ/11) היו עובדי הנאשמת במועד הרלוונטי לכתב האישום (פרוטוקול מיום 11.4.13, עמ' 58 ש' 1-6). כמו כן, מתעודות עובד ציבור (מ/10) שהוצגו בפנינו עולה כי ארבעה עובדים (מתוך 12 המנויים ברשימה האמורה) לא היו עובדיה של הנאשמת במועד הרלוונטי לכתב האישום אלא היו עובדים של מעסיקים אחרים ("עינת", "נרקיסים") על שמם הונפקה אשרת העבודה בישראל. למען הסר ספק יצוין כי אף אם חלקם עברו במועד מאוחר יותר למועד הרלוונטי לכתב האישום לעבוד אצל הנאשמים, כמצוין בתעודת עובד הציבור, אין לראות בהם כעובדי הנאשמת ביחס לכתב אישום זה משבמועד הרלוונטי לכתב האישום לא היו עובדי הנאשמת על פי רישומם. על המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר, די ברישום ע"ש מעביד אחר, ובידיעה כי במתחם מגורים זה מצויים מגורים גם של עובדים של מעבידים אחרים כדי ליצור ספק זה. על כן הוכח כנדרש כי העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום רלוונטיות ביחס ל- 8 עובדים בלבד המופיעים בסעיפים 1-7 ובסעיף 12 ברשימה שבפנינו (מ/11).

סוף דבר
176. נוכח כלל הראיות הן של המאשימה והן של הנאשמים שמנינו לעיל ובכללם מסמכים אותנטיים של המאשימה (שהוגשו על ידה) מזמן אמת והעדויות שהובאו בפנינו, לא הוכחו כל היסודות של כל העבירות המפורטות בכתב האישום אלא של חלקן בלבד.
קבוצה א'
176.1. המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש בהליך הפלילי להוכיח מעבר לכל ספק סביר את היסוד העובדתי של העבירות המפורטות מטה המיוחסות לנאשמים בכתב האישום, המפורטות להלן (להלן: "קבוצה א'"):
א. שקעי החשמל בחדרים היו מאולתרים בניגוד לתקנה 13(ב) לתקנות.
ב. לא היה במקום חימום ואוורור כלל בניגוד לתקנה 4(ד) לתקנות.
ג. לא היו מים חמים בכיור המטבח בניגוד לתקנה 5(ב)(1) לתקנות.
ד. חיפוי הקירות במטבח היה בקרמיקה שבורה בניגוד לתקנה 5(ב)(3) לתקנות.
ה. לא היו מיכלי אשפה מכוסים בשטח המטבח בניגוד לתקנה 5(ב)(7) לתקנות.
ו. האסלות בחדר השירותים היו שבורות ומזוהמות ובחלקן לא היו דלתות, בניגוד לתקנה 7(ב) לתקנות.
ז. לא הייתה כמות כיורים מספקת לעובדים בחדר השירותים והכיור היחיד שנמצא לא היה פעיל, בניגוד לתקנה 7(ב) לתקנות.
ח. לא הייתה תאורה מספקת בחדר השירותים, בניגוד לתקנה 13(א) לתקנות.
ט. לא היה קיים סידור איסוף וסילוק אשפה, בניגוד לתקנה 12(ד) לתקנות.
י. חדר השירותים לא היה מחובר כלל למערכת הביוב והצנרת, בניגוד לתקנה 11 לתקנות.
יא. הטענה כי היה מדובר באתר בניה במסגרת תקנה 12(ג).
יב. המאשימה לא הוכיחה העסקה של 4 מתוך 12 העובדים.

קבוצה ב'
176.2. המאשימה עמדה בנטל ההוכחה הנדרש, מעל לכל ספק סביר, בהליך הפלילי להוכיח מעבר לכל ספק סביר את היסוד העובדתי של העבירות להלן (להלן: "קבוצה ב'").
א. לא הייתה תאורה מספקת בחדר המדרגות וזאת בניגוד לתקנה 13(א) ו-(ג) לתקנות.
ב. לא היו לעובדים ארונות אישיים בניגוד לתקנה 4(ג) לתקנות.
ג. לא היו במטבח משטח עבודה וארונות אחסון בניגוד לתקנה 5(ב)(2) לתקנות.
ד. העדר ניקיון בחדר השירותים, בניגוד לתקנה 7(ג).
ה. מפגע תברואתי, העדר תחזוקה נאותה בניגוד לתקנה 12(א).
ו. לא נתלתה מודעה בשפה הרלוונטית לעניין הוראות כיבוי או הודעה אחרת, בניגוד לתקנה 14 לתקנות.
ז. אי תחזוקת המבנה וסביבתו כראוי, בניגוד לתקנה 12(ג) לתקנות.
ח. הוכחה העסקה של 8 עובדים בלבד. העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום רלוונטיות ביחס ל- 8 עובדים בלבד המופיעים בסעיפים 1-7 ובסעיף 12 ברשימה (מ/11).

היסוד הנפשי
177. משלא הוכח היסוד העובדתי לגבי האישומים המנויים בקבוצה א', אין מקום לבחון את היסוד הנפשי בגינן ונותר לנו אלא לקבוע כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש של כל רכיבי העבירות הנ"ל. יש לזכות את הנאשמים מעבירות אלו.
178. יחד עם זאת, הוכח היסוד העובדתי של העבירות המנויות בקבוצה ב' ומשכך נבחן להלן את היסוד הנפשי לגביהן.
179. על פי הפסיקה כפי שהובאה מפי כבוד הנשיאה (דאז) נילי ארד בעניין פרשת ניר בע"פ 13/07, ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל- משרד התעשייה המסחר והתעסוקה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 6.9.2009), נקבע כדלקמן:
"ככלל, היסוד הנפשי בעבירות לפי חוק העסקת עובדים זרים דורש רמת כוונה פלילית של "מוּדעוּת" כהגדרתה בסעיף 20(ג) לחוק העונשין תשל"ז-1977, לפיה "רואים אדם שחשד בטיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום נסיבות כמי שהיה מודע להם אם נמנע מלבררם". אף הוראת סעיף 5(א) לחוק עובדים זרים דורשת יסוד נפשי של מחשבה פלילית מסוג מודעות בהתאם להוראות סעיפים 19 ו- 20 לחוק העונשין.
ודוק. "עצימת עיניים" מפני ההכרה באפשרות קיומה של נסיבה הנמנית עם היסוד העובדתי שבעבירה, כמוה כמודעות בפועל לקיומה של הנסיבה"(דגש שלי ש.ש.)

180. כך גם הובאה הלכה זו, לעניין עצימת עיניים, לאחרונה בבית הדין הארצי בע"פ (ארצי) 33098-09-12, א.פ.י. שירותי כח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, [פורסם בנבו] (ניתן ביום 11.8.14) ובה נקבע כדלהלן:
" בקשר לעצימת עיניים הובהר בפסיקה כי "די להוכיח את ה"מודעות" בהיבט האובייקטיבי, היינו – האם נוצרו נסיבות שהיו צריכות לעורר את חשדו של הנאשם לקיומה של עבירה. זהו למעשה מצב של עצימת עיניים, בו קיימות "נורות אזהרה" אובייקטיביות בדבר קיומה של עבירה, מהן מתעלם הנאשם ודי בכך כדי לקיים את המצב הנפשי של 'מודעות'" (ע"פ 11/06 יצחק יצחקניא – מדינת ישראל – משרד העבודה והרווחה, [פורסם בנבו] מיום 31.12.2006, בפסקאות 9-10; עפ"א 47/08 יאיר שערים 2000 בע"מ – מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מיום 26.10.2009 בפסקה 10 וההפניות שם, להלן: פרשת יאיר שערים; ע"פ 22/06 מדינת ישראל – יעקב רוזן, [פורסם בנבו] מיום 28.3.2007, בפסקאות 8-9 וההפניות שם). "
181. התנהלות הנאשמים וגרסתם, שאינה מהימנה עלינו, כי מקום המגורים נבדק אחת לשבוע ואף יותר מכך וכי הוא נקי ו"מצוחצח", אינה מקובלת עלינו. מהראיות שבפנינו ומהעדויות עולה כי המגורים לא נבדקו על ידי מי מהנאשמים בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. מכל מקום לו נבדקו ומצבם כזה, מקל וחומר ,אף בכך יש להקים הרשעה.
182. על כן ובהצטרף לטענת הנאשמים כי העובדים הזרים ידועים בחוסר הניקיון "המחפיר" שלהם (כטענתם), הנאשמים היו חשופים ומודעים למצב תברואתי קשה משדומה גם כי המקום נוקה לכל היותר בסופי שבוע (על סמך עדותו של מר קהלני). הוכח בפנינו כי טרם החלו הנאשמים להשתמש במגורים אלו, היו ליקויים שנחשפו בביקורת קודמת מטעם המאשימה אליה היו מודעים הנאשמים. וכן הנאשמים נחשפו לה והיו מודעים לכלל הליקויים במגורים במבנה ובתחזוקתו ולכל הפחות לחלקם.
183. על כן אנו קובעים כי לנאשמים הייתה מודעות בדבר טיב התנהגות העובדים הזרים ובדבר אפשרות קיום הנסיבות של העבירות עסקינן (ואף יותר מכך), העולה כדי כוונה פלילית העונה ליסוד הנפשי הנדרש בעבירות דנן.
184. ואף אם נאמר כי הנאשמים לא נחשפו ליקויים "הרי שנורות האזהרה היו צריכות ללא ספק להתריע לפניהם", בדבר אפשרות קיומם לנוכח כל האמור. שהרי במקרה זה אכן נוצרו נסיבות שהיו צריכות לעורר את חשדם של הנאשמים לקיומם של עבירות. אולם ברי הוא כי הנאשמים בחרו לנהוג בעצימת עיניים, על אף "נורות אזהרה" בדבר קיומן של העבירות, ואף לגלגל את האחריות לעובדים עצמם ו/או למר קהלני. ודי באמור כדי לקיים את המצב הנפשי של "מודעות'" בדבר העבירות המנויות בקבוצה ב'.
185. על כן הוכח גם היסוד הנפשי בנוגע לעבירות המנויות בקבוצה ב' לעיל.

סוף דבר
186. נוכח כל האמור, אנו קובעים כדלקמן:
186.1. משלא בוססה האשמה בגין האישומים בעבירות המנויות בקבוצה א', יש לזכות את הנאשמת מכל אשמה בגינם. כתב האישום אינו מקים אשמה כלפי הנאשמת, בנוגע לתקנות 13(ב); 4(ד); 5(ב)(1); 5(ב)(3); 5(ב)(7); 7(ב); 13(א); 12(ד); 11 וכן ביחס לטענה כי מדובר באתר בנייה בלבד במסגרת תקנה 12(ג). כך יש לזכותה בהתייחס ל-4 עובדים ברשימה.
186.2. לפיכך, אנו קובעים כי יש לזכות את הנאשמת מכל אשמה כמפורט לעיל. וכן יש לזכות את הנאשם בהתאמה מהאשמה כנושא משרה בהקשר של העבירות המנויות בתקנות אלו בלבד.
186.3. בוססה האשמה של הנאשמים לרבות היסוד הנפשי בנוגע לאישומים בעבירות המנויות בקבוצה ב', בגין 8 עובדים בלבד, לפי תקנות 13(א) ו-(ג); 4(ג); 5(ב)(2); 7ׁ(ג); 12(א); 14 וכן תקנה 12 (ג) בגין אי תחזוקת המבנה וסביבתו ולמעט הטענה כי מדובר באתר בנייה. על כן, יש להרשיע את הנאשמת באי העמדת מגורים הולמים לעובדים הזרים בניגוד להוראות סעיף 1ה וסעיף 2(ב)(4) לחוק ולתקנות הנ"ל.
186.4. הנאשם מורשע כנושא משרה שפעל בניגוד להוראות סעיף 5 לחוק בנוגע לתקנות המנויות בקבוצה ב'. עצימת העיניים כוללת גם עצימת עיניים שלו. לא די לשלוח אחרים כדי לא לשאת באחריות. עליו לברר יישום חוזה, לברר עם נציגי השטח ולבקש תיעוד או לבוא בעצמו.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ה, 06 ינואר 2015, במעמד הצדדים.


שיתוף: